ראש הממשלה בנימין נתניהו טען בתחילת מערכת הבחירות האחרונה ובסופה, כי ישראל סובלת מבעיית משילות המפריעה לראש הממשלה לתפקד.
לפחות בנושא אחד, אין לנתניהו כל בעיית חוסר משילות. נהפוך הוא, ריכוז הכוח בידי נתניהו בעניין הגז יוצר בעיית משילות יתר.
בפרק הקודם סקרנו את מהלכי השחמט שמוביל נתניהו בעת שהוא מרכז את ניהול משק הגז תחת ידיו. המהלכים נועדו לרכז כוח בניהול משק הגז בידי נתניהו ולאפשר את פעילות מונופול הגז בראשות יצחק תשובה ונובל אנרג'י.
כדי לאפשר את המשך פעילות מונופול הגז של תשובה ונובל, חיפש נתניהו דרכים לעקוף את הממונה על ההגבלים העסקיים דויד גילה, שאמור היה להכריז על הסדר כובל בשוק הגז (בשל קיום המונופול) ובהמשך ביקש לפרק את מונופול הגז.
בראש הצוות שנועד למצוא פתרונות שיאפשרו את עקיפת הממונה על ההגבלים והמשך פעילות מונופול הגז, הציב נתניהו את יוג'ין קנדל, המשמש כיועצו הכלכלי וראש המועצה הלאומית לכלכלה, הכפופה ישירות לראש הממשלה.
הצוות בראשות קנדל פעל בחודשים מאז שהודיע הממונה על ההגבלים העסקיים על כוונתו לפרק את מונופול הגז, גם לאחר נפילת הממשלה הקודמת וגם בזמן מערכת הבחירות, כאשר הממשלה כיהנה כממשלה זמנית. צוות קנדל קיים פגישות עם נציגי חברות הגז, ללא שיתוף הציבור בנושא השימוש במשאב הטבע השייך לציבור.
הפרוטוקולים של ישיבות צוות קנדל, בהם השיחות עם נציגי טייקוני הגז, לא פורסמו בזמן אמת והציבור לא יכול היה לקבל מושג על השיחות בין שליחו של נתניהו לשליחיהם של טייקוני הגז.
קנדל ריכז בעבור נתניהו את הפעילות בקידום דרך עוקפת פיקוח נוספת בנושא הגז – ייזום "חוק פרויקטים לאומיים". עוד לפני המו"מ הקואליציוני, הודיע נתניהו כי יחייב את השותפות הקואליציוניות בקבלת חוק זה.
אחת ההצעות שהביא קנדל לנתניהו לאחר נפילת הממשלה, בעת כהונת הממשלה כממשלה זמנית, היא הקמת רשות-על לטיפול במשק הגז בישראל, שתעקוף את הרגולטורים הקיימים המפקחים על פעילות משק הגז, ותרכז סמכויות בידי גורם חדש בעל כוח רב יותר.
מהלך נוסף שנועד לעקוף ולהחליש את שומרי הסף מטעם הציבור, ולחזק במקומם את כוחו של נתניהו, הוא הקמת ועדה עוקפת רגולציה שקנדל כשליחו של נתניהו עסק בתכנונה.
נתניהו נטרל את שרי האוצר מעיסוק משמעותי בנושא הגז – את שר האוצר משה כחלון ואת שר האוצר שלפניו, יאיר לפיד. שניהם נהפכו לפיונים שתפקידם לא להפריע לתוכניותיו בתחום הגז.
בעת החתימה על ההסכם הקואליציוני עם לפיד, עמדה על הפרק סוגיית ייצוא הגז. לפיד, שהתחייב לפני הבחירות שמפלגתו תתנגד לייצוא הגז, חתם על הסכם קואליציוני המאשר את קידום יוזמות נתניהו בתחום הגז ,ובהן קידום יצוא הגז שאליו התנגד לפני הבחירות.
בהסכם הקואליציוני הגלוי, לפיד התחייב לקדם את תוכניות נתניהו בנושא הגז, ובנספח הסודי חתם על תמיכה בייצוא הגז.
כך, הבטחת הבחירות של לפיד, שנראתה בציבור בעת שקידם כשר אוצר את ייצוא הגז, התרחשה כבר בעת החתימה על ההסכם הקואליציוני. שר האוצר כחלון עבר תהליך דומה תחת נתניהו.
בהסכם הקואליציוני הגלוי, מופיעים שלושה סעיפים שקודמו עוד לפני כינון הממשלה – המלצות צוות קנדל המוכרות לנו: תחת כותרת העל "מנועי צמיחה", מופיעים האמצעים שבעזרתם הופקד נושא הגז בידיו של נתניהו, כאשר כחלון משמש כשר אוצר לנושאים אחרים.
"מנועי הצמיחה" הם לפי ההסכם הקואליציוני: סעיף 73 "חוק הפרויקטים הלאומיים" עוקף הרגולטורים, שנתניהו הודיע כי הוא מחייב בו השותפות הקואליציוניות; וסעיף 75 המהווה את הבסיס לקידום רשות העל בנושא אנרגיה, שתרכז סמכויות שיילקחו משומרי הסף הקיימים.
בסעיף 74 להסכם הקואליציוני של כחלון עם נתניהו, מופיעה "ועדת שרים לרגולציה". בוועדה העליונה לענייני כלכלה שמטרתה – כמו שתי האחרות – לעקוף את שומרי הסף מטעם הציבור, הסכים כחלון כי נתניהו יישב בראשה, ולא הוא כשר האוצר. לצדו תשב שרת המשפטים איילת שקד. היועץ הבכיר לוועדה הוא יועצו הכלכלי של נתניהו ושליחו למציאת המתווה שיאפשר את קיום מונופול הגז – קנדל.
כך, כבר בעת החתימה על ההסכם הקואליציוני, כחלון נטרל את עצמו מעיסוק משמעותי בנושא מונופול הגז.
לכחלון נותרו שלוש אפשרויות: לקדם ציבורית את פעילות מונופול הגז בניגוד להבטחתו לבוחר, כפי שעשה שר האוצר לפיד בנושא ייצוא הגז; לאתגר את נתניהו בהפרת ההסכם הקואליציוני; או להודיע כי הוא נוטש את העיסוק בנושא. כחלון בחר באפשרות השלישית.
ההודעה של כחלון ולפיה הוא עוזב את העיסוק בנושא הגז בשל קרבתו לקובי מיימון, היא מסך עשן שנועד להסתיר את מחויבותו לקידום מונופול הגז של תשובה ונובל – לאחר שהתחייב לכך בהסכם הקואליציוני מול נתניהו.
עוד לפני הודעת כחלון על נטישתו את העיסוק בגז, הודיע גילה כי הוא מתפטר מתפקידו. גילה, שהבין כי נתניהו פועל בכל דרך אפשרית לעקוף אותו כשומר הסף מטעם הציבור אל מול מונופול הגז, ויתר על המלחמה והותיר את הציבור בידי שאיפות הגז של נתניהו וטייקוני הגז.
בהתפטרות גילה ונטרול כחלון, הצליח נתניהו למחוק שני כלים חשובים שהציבור חשב כי יעמדו לעזרתו, בשחמט שהוא מנהל בנושא הגז, בעידודם של טייקוני הגז.
הכלי הבא שנתניהו מבקש לנטרל הוא שר הכלכלה אריה דרעי. אותו דרעי שהתחייב לעבוד לטובת ה"שקופים", הוא מי שאמור להחליט על מינוי הממונה החדש להגבלים עסקיים, תפקיד שנתניהו מעוניין להפוך לשקוף כדי לחזק את כוחו כאשר הוא, כראש הממשלה, מושל במשק הגז של ישראל.
יוסי דורפמן הוא ממובילי מאבק הגז
