רצח מצהוב לשחור

מיד כשהחלו הידיעות על מעצרם של החשודים ברצח הנער הפלסטיני מוחמד אבו חדיר לטפטף, והתבהר הרקע ה"ארגוני" שממנו צמחו הרוצחים היהודים, התחלנו לשלוח הודעות אחד לשני. שמעת? שמעתי. לא ייאמן. כן. בסוף זה קרה. צפוי. רצח ידוע מראש.

אני מתאר לעצמי שרבים ממי שקראו את החדשות חשבו לעצמם שהרצח אכן היה צפוי למדי באווירת השטנה ששררה פה בשבוע האחרון, אבל נדמה שיופתעו לגלות עד כמה קונקרטי זה היה. עד כמה הכתובת על הקיר היתה ברורה. אם אתם אוהדי כדורגל – יש סיכוי שהשורות הבאות ייראו לכם מוכרות ומייאשות. זה הסיפור שלהם, זה הסיפור שלנו.

במרץ 2011 התארגנו, חבורת אוהדי כדורגל ישראלים, פעילים אנטי-פאשיסטים, תחת השם "אוהדים ישראלים נגד גזענות" (Israeli Fans Against Racism) ופנינו להתאחדות הכדורגל האירופית (אופ"א) בדרישה להתערב בפעילות הגזענית-פאשיסטית המתרחשת ביציעיה של קבוצת בית"ר ירושלים. במכתבנו תיארנו מציאות של טרור מתמשך מצד קבוצה מקרב האוהדים, אשר שולטת ללא מצרים ביציע והופכת אותו לחממה פאשיסטית מהסוג הגרוע ביותר. טענו והוכחנו שהן הנהלת הקבוצה והן ההתאחדות הישראלית לכדורגל אינן עושות דבר, ונותנות לטירוף להתנהל באין מפריע ביציעי הקבוצה. התרענו שהמצב חמור ושהמשך ההתעלמות יוביל לאסון.

בעת כתיבת המכתב, כבר הספיק אותו ארגון לספק די סיבות – במדינת חוק תקינה – לכך שייסגר לצמיתות ופעיליו יושלכו אחר כבוד לבית הסוהר. בגמר הגביע 2008 עברו שחקני בית"ר אחד-אחד על פניו של שר הספורט הערבי מג'אדלה – מבלי ללחוץ את ידו. מאוחר יותר הסתבר מה עמד מאחורי המחווה המבישה – הובטח להם ש"מי שילחץ לשר את היד – לא יהיה בבית"ר!". במרץ 2010 ביצעו אוהדים לינץ' בשני מנקים ערבים באצטדיון טדי, בעת הפסקת המשחק נגד מ.ס. אשדוד (יש לנו סיבה טובה לחשוב שחייהם של האומללים האלה ניצלו רק משום שהתחילה המחצית השנייה של המשחק והמתעללים מיהרו לחזור ליציע). כמה חודשים לפני כן צולם כוכב המועדון עמית בן שושן שר בהתלהבות עם אוהדי הקבוצה את השיר הפופולרי: "אני שונא את כל הערבים" (הנהלת הקבוצה "הענישה" אותו ושלחה אותו לתת כמה הרצאות בבתי ספר).

אלו רק אנקדוטות מייצגות, שכמותן פירטנו במכתב עוד ועוד (בתקציר המכתב הועברו  11 לינקים למקרים מייצגים, כמובן שתמונה מלאה היתה דורשת מהדורה בעשרה כרכים) – האמת העגומה היא שבמשך העשור הראשון של המילניום נכבשה בית"ר ירושלים – בעבר קבוצת כדורגל לגיטימית, בעלת זיקה וקשר לקהילה ממנה באה – על ידי ארגון הטרור כ"ך, ונהפכה למשהו אחר לגמרי.

הדוגמה הטובה ביותר לכך היא מחול השדים סביב סוגיית "השחקן המוסלמי": בתחילת המילניום, טרם השתלטות הכהניסטים, שיחק בבית"ר ויקטור פאצ'ה – מוסלמי אלבני, שהיה חביב מאוד על האוהדים (וגם שחקן מצוין). שלוש שנים מאוחר יותר (בקיץ 2004) כבר התנגדו האוהדים בתקיפות להבאתו של איברהים נדאללה, וב-2006 פשוט התעללו בשחקן סעדאת בוקארי שהוחתם, עד שנמלט על נפשו מירושלים. דפוס דומה חזר על עצמו עם מוחמד ציטה, עבאס סואן, ושחקנים נוספים. ב-2009 עשה כוכב בית"ר אבירם ברוכיאן את טעות חייו כשצוטט אומר: "אשמח אם יהיה שחקן ערבי בבית"ר" – בתגובה הוא נלקח ל"שיחת הבהרה" עם האוהדים שבסופה פרסם התנצלות! והוסיף: "אם האוהדים החליטו – לא יהיה שחקן ערבי בבית"ר".

המכתב התגלגל לו בין גורמים שונים, וגרם – לפחות בתחילה – למבוכה רבה בהתאחדות לכדורגל, שידעה היטב שידיה אינן נקיות  משום שלא עשתה דבר כדי לטפל בפאשיזם הצומח בבית"ר. אופ"א גם ביקשה הבהרות, ההתאחדות גמגמה, אופ"א גמגמה, ארגוני כדורגל בינלאומיים התערבו – אך למרבה הצער לא זכינו לגיבוי ולסיוע מקביל מצד הארגונים המקומיים, וזאת בלשון המעטה. הנושא התמסמס, התפוגג, ונעלם.

אוהדי בית"ר, אגב, לא רק שלא פסקו מהתנהגות ואמירות גזעניות, הם הגבירו את הקצב. היו הפוגרום בקניון מלחה שבו הותקפו עובדים ערבים (2012), תקיפת האוטובוס של בני סכנין, וקמפיין אלים וגזעני לגירוש שני שחקנים צ'צ'נים שהובאו לקבוצה, תחת הכותרת "בית"ר טהורה לעד".

ערוגת הרעל הוסיפה לצמוח וללבלב. בעלים חדשים בא לקבוצה, העיף את השחקנים המוסלמים, ושילב ידיים עם המטורפים. ה"גרעין" נהפך לאבן שואבת לכהניסטים מקצועיים. מיכאל בן-ארי נצפה שם, גם איתמר בן גביר. מתחת לאפנו גברה וגברה האש, עד שיום אחד יצאה מתוך המגרש – ושרפה. ערב מציאת גופותיהם של נפתלי פרנקל, גיל-עד שער ואייל יפרח, ערב לפני רצח מוחמד אבו חדיר, הפגינו המונים במדרחוב בירושלים בקריאות לאלימות ותקפו עוברי אורח ערבים. נוכחותם של אוהדי בית"ר באירוע היתה בולטת, ושירים של הקבוצה הושרו לצד "מוות לערבים".   

למקרא הידיעות על הרצח עברה בי צמרמורת בכל הגוף. שנים עוקצים אותנו חברינו האקטיביסטים, ככה בהומור,  על התחביב המוזר הזה שלנו: "כדורגל". נכון  אף אחד לא חייב לאהוב את המשחק – אבל חייבים להבין שהוא מציב מראה מול החברה שהוא מתרחש בה. האם יקום מחר מישהו ויודה, שמעשי חוליית הטרור שפעלה בשועפט נולדו באיצטדיון טדי לפני עשור, בעת שגורש איברהים נדאללה מבית"ר ירושלים?

רועי סיני הוא בעל הבלוג "פוטבולוגרפיה" וחוקר תרבויות אוהדים באוניברסיטת מינכן, היה מיוזמי התארגנות האוהדים "Israeli Fans Against Racism"