איפה אנחנו עכשיו בעצם (פוסט לא רגשני)?
בג"ץ החליט אתמול לבטל את מתווה הגז בכללותו. השופטים קבעו שיש לתת למדינה שנה כדי להגיע להסדרה אחרת, שתספק מענה לבעיות שמצאו השופטים במתווה. אם בתום השנה לא יושג הסדר כזה – המתווה יתבטל לגמרי.
הבעיה החמורה ביותר שהשופטים זיהו במתווה היא פסקת היציבות – וזה מה שהיטה את הכף לטובתנו. בנושאים כמו מחיר או יצוא – בג"ץ לא התערב, שכן זה לא מקומו (איפה אהרון ברק!). הוא מתערב רק בנושאים שפיטים.
- ריספקט: המנהיגים של המאבק נגד מתווה הגז
- תארו לכם מה יקרה אם נמשיך / אור-לי ברלב
- הנה רעיון: להלאים את הגז / דני גוטוויין
עם זאת, בג"ץ המליץ כי לאור ריבוי הסוגיות והיקפן ראוי להעביר את המתווה בחקיקה (מי היה מאמין?). בנוסף אמרו השופטים שוב ושוב שבגלל העניין הציבורי הרב (זה אנחנו!) הם ראו לנכון להתערב. בכלל לא בטוח שכך היה קורה בלי המחאה.
מה קורה אם המתווה נופל?
מבחינה חוקית, והחוק כאן הוא חוק הנפט ושטר החזקה, נובל אנרג'י מחויבת לפתח את מאגר לוויתן עד ל-27 למרץ 2018. אם נובל אנרג'י לא תפתח אותו – המאגר חוזר למדינה, שיכולה להוציא אותו למכרז.
כמו כן, כל עוד נובל מחזיקה בלווייתן היא נמצאת בהסדר כובל. המשמעות היא שבכל רגע עשוי להיפתח נגדה הליך בבית הדין להגבלים עסקיים. כל הרעיון של המתווה היה להגיע לצו מוסכם ולא ללכת לבית המשפט.
מבחינות אחרות, נובל אנרג'י – כמו חברות אנרגיה רבות – נמצאת בקריסת מערכות. המניה שלהם נופלת והדבר היחיד שמחזיק אותם בחיים הם הפראיירים הישראלים שמוכנים לשלם 6 דולר על מה שרוב העולם משלמים 2 או 3 דולר.
הם הרבה יותר בלחץ מאתנו, אני מבטיח לכם. הם לא ייתנו למתווה ליפול בלי שיהיה מתווה חלופי.
מה נובל רוצה?
1. לשמור על המחירים הגבוהים בתמר.
2. לא לפתח את לוויתן עכשיו, אך לשמור לעצמה את האופציה לפתח אותו מתי שתרצה (נגיד אם מחירי הגז בעולם יעלו).
3. לקבל פטור מהסדר כובל (בניגוד לחוק).
4. יציבות (את זה כולם רוצים).
המתווה הקודם השיג לנובל את כל מה שרצו. למעשה הוא היה ויתור על הריבונות הישראלית על משאבי הטבע והפקדתם בידי נובל. להזכירכם, חברה אמריקאית בקשיים.
הטענה לפיה המתווה היה מביא לפיתוח לוויתן – מופרך. הוא היה מופרך בעת שנכתב והוא עוד יותר מופרך לאור העובדה שמחירי האנרגיה בעולם נחתכו ב-80% ומצרים גילתה מאגר גז ענקי.
מה אנחנו רוצים?
1. ביטחון אנרגטי שיבוא לידי ביטוי במספר מאגרים פועלים המחוברים אל החוף (כלומר: פיתוח מאגר לווייתן).
2. מחירי אנרגיה סבירים.
3. הסבת מפעלים משימוש בפחם ונפט מזהמים לשימוש בגז.
4. שקיפות, שיתוף ציבור והליך דמוקרטי תקין.
אז מה קורה בשנה הקרובה?
בג"צ נתן למדינה שנה כדי להגיע למתווה אחר. המדינה יכולה להמשיך בדרך שבה צעדה עד כה. כלומר: להיכנס עוד פעם למו"מ חשאי בלי לשתף את הכנסת ואת הציבור ולהמשיך לדבוק בגישת "ניתן לנובל מה שהם ירצו – ואלי הם יסכימו בכל זאת לפתח".
גם אם פסקת היציבות נפסלה, הממשלה עדיין יכולה להתחייב בשלל דרכים שייטיבו עם נובל ויפגעו בנו: הטבות מס משמעותיות, ערבויות מדינה להשקעות או לחוזים או להשקעות, התחייבות לא לפקח על מחיר הגז (זה מה שהם רוצים, בעצם) בדרך שתהיה פחות דרקונית מסעיף היציבות שנפסל, או אפילו הסכמי BOT לפיתוח (בנה-הפעל-העבר). כל אלה יהיו בבחינת הוספת חטא על פשע.
לחילופין, אפשר לנסות דרך אחרת
למשל להיכנס לתהליך של בניית מתווה אחר בשיתוף הציבור ובשקיפות. מתווה שיביא ליציבות שאינה מבוססת על כיפוף ידיים אלא על שותפות אינטרסים.
למשל להחליף דיסקט וללכת למתווה שמשמר את הריבונות של ישראל על משאבי הטבע שלה ומבסס את פיתוח לוויתן על הביקושים של המשק המקומי – ולא בונה אותו על ספקולציות יצוא.
מה צריך לעשות עכשיו?
בימים הקרובים נעלה הצעות למתווים חלופיים אבל הנה סקיצה של אחד:
1. פיקוח על המחירים לרמה של 3$ ליחידת אנרגיה.
2. עצירה של הייצוא (לפחות עד חיבור לוויתן לחוף).
3. הגדלה של הביקושים המקומיים על ידי המרת התחבורה, התעשייה וחלקים מייצור החשמל לגז. ביקושים אלו יחליפו את ספקולציות הייצוא.
4. יצירת מנגנון של קונה מרכזי יחיד שבו המדינה קונה במרוכז גז ויכולה להתחייב לחוזים ארוכי טווח, כמקובל בהולנד (Gasterra) או מצרים (EGAS). זה ייתן יציבות אמתית.
5. כניסה של המדינה כשותפה בכ-20-25% ממאגר לוויתן, כמקובל בהולנד (EBN) או בנורבגיה (Petoro). זה יפתור את בעיית המימון, יכניס שותף בעל דירוג אשראי גבוה, יפתור את בעית ההסדר הכובל, יקטין את נטל המימון על נובל המתפרקת ויגדיל את הכנסות המדינה מהגז.
באמת שאפשר אחרת. מבטיחים.
הכותב הוא מפעילי מאבק הגז ואיש מגמה ירוקה
במקום להתנגח: מועצת אזרחים מייצגת תכריע על עתיד הגז הטבעי [וויזמאס]
