"היציבות" מאיימת על הדמוקרטיה

באמצעות "סעיף היציבות" ביקשה הממשלה להגביל למעשה את יכולתה של הכנסת וכנסות עתידיות לחוקק חוקים ותקנות. הסעיף הזה שוחק את זכותה הבסיסית של המדינה לחוקק חוקים. הסעיף הוא אנטי-דמוקרטי, ולמעשה מוציא את הדמוקרטיה אל מחוץ לחוק. הוא נותן לתאגידי הגז כוח למנוע או לבטל הליכי חקיקה דמוקרטיים. תאגידי הגז יקבלו בפועל זכות וטו על מדיניות ציבורית לאומית.

הסעיף הזה נוגע בעצם קיומה של המדינה כמדינת חוק דמוקרטית עם הפרדת רשויות. סעיף זה, לבדו, מצדיק את דחיית מתווה הגז. וכך אכן החליט בג"ץ.

בעולם הנאור אין "יציבות רגולטורית". רוב המדינות שאנחנו רוצים להידמות להן משנות את חוקי המס, בין השאר לצורך הגדלת חלק המדינה בהכנסות הגז. בריטניה ונורבגיה עשו מהלך דומה לאחר גילוי הגז והנפט בים הצפוני, והמשיכו ושינו את החוקים הרלבנטיים מספר פעמים במהלך 40 השנים האחרונות. בריטניה שנתה את חוקי הנפט כמעט כל שנתיים.

מקובל שתאגידי אנרגיה מנהלים משא ומתן אגרסיבי מול הממשלות. אבל בעולם הנאור הממשלות לא נכנעות לדרישות ל"ודאות רגולטורית". רק בישראל היה השלטון מוכן לוותר על אפשרויות החקיקה. חשוב לזכור: את הסיכון של אי וודאות רגולטורית לוקח על עצמו כל גוף עסקי בכל מדינה. אין אפשרות למנוע סיכונים אלו, זו הדמוקרטיה ואלו הן מושכלות היסוד שלה. תאגיד עסקי שרוצה לעשות עסקים בישראל חייב להתאים עצמו ולחיות עם הסיכונים הללו.

"אנחנו דנים רק בצד המשפטי"

בג"ץ לא אמר שמתווה הגז רע לישראל, הוא גם לא קבע שהמתווה טוב למדינה. השופטים חזרו והדגישו כי הם דנים רק בצד המשפטי של מתווה הגז – ולא באספקט הכלכלי או האנרגטי שלו. הם מכירים בכך "שמדובר בנושא לכאורה כלכלי מיסודו, אמנם עצום ורב במובן הכלכלי, אף כי מן הסתם כך הוא כל נושא כלכלי בעל השלכות חברתיות", אבל הם דנים רק במישור המשפטי. לתפיסתם,  "מתחת לנושא הכלכלי טמון נושא משפטי יסודי, והוא גבולות סמכות הממשלה במשטר דמוקרטי" ובשאלה המשפטית הזו הם מתמקדים.

מה אפשר ללמוד מתגובות הפוליטיקאים?

למרות ששופטי בג"ץ הדגישו כי הם דנים רק בהיבטים המשפטיים של מתווה הגז, ראש הממשלה, שרים ופוליטיקאים אחרים תקפו את בית המשפט על מה שבעיניהם הוא התערבות במדיניות הכלכלית של הממשלה. "נזק קשה נגרם לכלכלת ישראל", אמר נתניהו. שר התשתיות והאנרגיה יובל שטייניץ, כינה את ההחלטה "אומללה" והוסיף כי "התערבות מסוג זה בהחלטות הממשלה והכנסת לא הייתה מתרחשת בדמוקרטיות מערביות אחרות במצב דומה". שרת המשפטים איילת שקד דיברה על "התערבות בוטה ומיותרת בהחלטת הממשלה ופגיעה קשה בכלכלת ישראל". הגדיל לעשות שר התיירות יריב לוין, שקבע כי "שופטי בג"ץ הוכיחו פעם נוספת שהם אינם מבינים את תפקידם ואינם ראויים לו".

נראה כי מבחינת ראש הממשלה ושריו צריך לכופף את הדמוקרטיה למען השיקול הכלכלי.

מה אפשר ללמוד מהתגובות של תאגידי הגז

כמו הפוליטיקאים, גם חברות הגז התלוננו על הפגיעה הכלכלית וכינו את ההחלטה "מאכזבת". מנכ"ל נובל אנרג'י גם שלח מסר לממשלת ישראל: "נגן בתוקף על זכויותינו בנכסים כדי לשמור על הערך של בעלי המניות שלנו. כעת זו הבחירה של ממשלת ישראל למצוא את הדרך לעמוד בתנאי המתווה, ולעשות זאת במהירות".

המטרה האמתית: הכפפת בג"ץ

ראש הממשלה ושריו משתמשים בנימוק הכלכלי ככלי להשגת מטרתם האמתית: הכפפת בג"ץ והרשות השופטת לרצונם ולגחמותיהם. האם פסילת מתווה הגז תיתן את האות לניסיון גלוי להדיח שופטים ש"מתערבים" בחוקים או בהסדרים ו"פולשים" לתחומים לא להם? כך עושים זאת בקנזס.

מה צריכה מדינת ישראל לעשות עכשיו?

החלטת בג"ץ היא הזדמנות פז לתקן את המתווה, שהוא אסון למדינה וטוב שבוטל. הממשלה צריכה לפעול מתוך תפיסת ריבונות ובלי לחץ זמן. אין דחיפות לפתח את "לוויתן", הגז מ"תמר" מספיק לשנים.

ארבע בעיות מהותיות שחייבים לתקן במתווה הגז

· המתווה התבסס על ההנחה שניתן יהיה לממן את פיתוח מאגרי הגז באמצעות יצוא. אלא שלהנחה ששוקי הייצוא פתוחים ומשוועים לגז הישראלי לא היה בסיס כבר בעת שהוקמה ועדת קנדל, ולבטח לא כאשר נחתם מתווה הגז. אין למי לייצא גז במחיר ובכמויות שיצדיקו את הפיתוח הכלכלי של לוויתן.

· המתווה לא מוריד את מחירי הגז, לא מביא לתחרות בין תאגידי הגז ולא למכירת גז בנפרד, כפי נשקל בעבר. להיפך: המתווה מקבע את מחירי הגז המונופוליסטיים הגבוהים שחברת החשמל משלמת ואת ההצמדות האבסורדיות של מחירים אלו.

· המתווה אינו מביא לבטיחות אנרגטית ואף פוגע בבטיחות האנרגטית הקיימת.

· המתווה מאיין את היתירות שיש לנו היום ב"תמר", ע"י התרת הייצוא מתמר לפני חיבור "לווייתן" לחוף, בניגוד להחלטת ממשלה קודמת. גרוע מזה, לא רק שלא תהיה יתירות, אלא עלול להיוצר מחסור בגז.

שלושה דברים שאסור לעשות

· אסור לפעול משיקולים של יוקרה אישית ופוליטית ואסור לפעול מתפיסה של "פיצוי" התאגידים בתמורה ליציבות הרגולטורית שהובטחה – ונפסלה בבג"ץ. אסור לתת פיצוי בגין שינויים רגולטוריים עתידיים.

· אסור לתת ערבויות, שיפויים, רשת ביטחון פיננסית ופטנטים פיננסיים אחרים לפיתוח "לווייתן". מתן ערבויות כאלו יפתח פתח לדרישות דומות מצד כל זכייני הגז ויביא להשקעות סרק בקידוחים שאין טעם כלכלי לעשותם. 

יתכן שצריך יהיה לתת ערבויות כאלו משיקולים של בטחון אנרגטי, כלומר הבטחת מקור שני לאספקת גז לישראל. הערבויות יינתנו בתמורה הולמת, נאמר 60%- 80% משותפות "לווייתן", בהתחשב בכך שלפי שטר החזקה על היזמים לפתח את לוויתן עד אפריל 2018, ואם לא יעשו זאת החזקה תפקע ותחזור למדינה.

· אסור לעשות "חוזה רגולטורי" בין המדינה לתאגידי הגז, או כל הסכם לפיו המדינה תצטרך לשפות את התאגידים אם התנאים הרגולטוריים ישונו. חוק נפט ושטר חזקה הם המגדירים בבירור מהן החובות והזכויות של בעל החזקה.

על כל אלו במאמר הבא.

הכותב הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר