זה נמשך בערך חצי דקה. הלכנו דרך החניון מדרום לקריה בדרך חזרה מההפגנה. מישהו נגע בכתפי מאחור, הסתובבתי וחטפתי אגרוף לפרצוף. שני התוקפים המשיכו ופגעו בכמה בעיטות ואגרופים בשני חברים נוספים שלי, ומיד ברחו. חבר אחד נזקק לארבעה תפרים, אחר נשלח לצילום כדי לוודא ששום דבר לא נשבר אצלו.
התוקפים חיכו לסוף ההפגנה, עקבו אחרינו, ארבו לנו בחניון ואז תקפו מאחור. בהפגנה הזאת קראנו סיסמאות וחילקנו חומרי הסברה שבהם נכתב שהחטיפה של שלושת הנערים היא ארוע טראגי, אך ממשלת נתניהו עושה בו שימוש לענישה קולקטיבית של אוכלוסייה אזרחית שלמה – ענישה שכללה עד כה הרג של ארבעה תושבים פלסטינים, בהם שני ילדים. להפגנה הגיעו אנשי ימין בודדים, רק פרובוקציות בודדות ניסו להשתיק אותנו. מישהו מהפרובוקטורים ניסה לפגוע באחת מהמארגנות והורחק על ידי המשטרה, אך לא נעצר.
ואז נגמרה ההפגנה ואז הותקפנו. לאחר התקיפה, כמה אנשים התעניינו מה קרה. אחת הציעה לנו עזרה, שמתי לב שהיא על סף דמעות. היינו כבר כולנו על הרגליים סיכמנו שהיה יכול להיות הרבה יותר גרוע, ואז מישהי אחרת יצאה מהמכונית עם בעלה וילדה קטנה, ואמרה שמגיע לנו. בן הזוג שלה אומר שזו בושה שאנחנו מפגינים בזמן שהבן שלו שוכב במארב. הסיטואציה בשטח לא איפשרה ממש לפתח דיון, אבל לטעמי גם בשביל הבן שלו הפגנו.
הפעיל אייל יבלונקו, שנזקק לארבעה תפרים בגבה
עדיין נותרו כמה שוטרים בשטח, דיווחנו להם על התקיפה. מישהי שעברה שם שאלה את אחד השוטרים אם "ההפגנה של השמאלנים שאין להם בושה הסתיימה כבר", השוטר הביט בי במבוכה ואמר לה שזה ממש לא הזמן או המקום ושתתפנה. "אין יותר סובלנות במדינה שלנו", מילמל אלי השוטר.
כך, כל שיחה שגרתית של אדם שנפצע באורח קל ומנסה לחזור הביתה נהפכת במידה מסוימת גם לשיחת הסברה: הרופא במוקד החירום התלונן שהוא לא ידע על ההפגנה והפנה לחדר המיון של איכילוב. גם במשמרת לילה יחסית רגועה התור ארוך ושם בפינת ההמתנה מטופל צעיר הספיק, רגע לפני שהוא משתחרר, לסנן לעברנו ש"כהנא צדק" לעומתו אחד האחים התעניין בפעילות של התנועה שלנו ורשם את כתובת אתר האינטרנט.
בהמתנה הארוכה בין בדיקה לבדיקה, ניצלנו את הזמן כדי לעבור על הודעה לעיתונות ולהפיץ תמונות. עוד סרטונים מההפגנה הגיעו אלינו, זיהינו שם בוודאות את שני התוקפים שלנו מסתובבים בהפגנה, מצלמים ומסתודדים ביניהם – נראה כאילו שהם בוחרים מטרות.
צילומי התוקפים לכאורה שהצליחו הפעילים לזהות מתוך סרטוני ההפגנה
אנחנו הגשנו תלונה במשטרה ונחושים למצות כל צעד אפשרי שיוביל לכליאתם של שני התוקפים שלנו שעדיין חופשיים ומהווים סכנה. התקיפה הזאת הרי לא כוונה רק נגדנו, פעילי "מאבק סוציאליסטי", אלא נגד כל מי שמעז לבקר את מדיניות הממשלה.
אלא שגם אם שני התוקפים ייתפסו, ההסתה וצעדי התבערה של הממשלה יימשכו. לדעתנו להסתה הזו שותפים גם פוליטיקאים שמשייכים את עצמם ל"שמאל", שמגבים את פעולות הממשלה במקום לסייע לארגן את ההתנגדות להן, ומצטרפים לעליהום הלאומני הכללי – כשהראפר הלאומן "סאבלימינל" (קובי שמעוני) מאחל מוות בתאונת דרכים לח"כ חנין זועבי, הוא רוצה לדרוס את היכולת של כולנו לבקר את הממשלה.
לחץ, השתקה היסטרית ואלימות הם עדות לכך שהממשלה לא מסוגלת לשכנע לעומק את הציבור שהמדיניות שלה מובילה לפתרון הבעיות השורשיות. השתקה היא תוצאה של מצוקה, לא של עוצמה. אנחנו בכל מקרה לא מתכוונים לסתום את הפה.
אייל עצי-פרי הוא פעיל בתנועת "מאבק סוציאליסטי"
