בסוף השבוע האחרון הצטרף כותב ״מעריב״ ליאור דיין אל אנשי התקשורת שיצאו מפגישתם עם בנימין נתניהו, נפעמים ומלאי הערכה לראש הממשלה. קדמו לדיין, בין השאר, מגיש הטלוויזיה שי גולדן ופרשן ״הארץ״ גדעון לוי – אשר כיכבו בעבר, ממש כמו דיין, בסדרת הריאליטי ״מחוברים״. זה אינו מקרי. אל דברי ההתפעמות שכתבו ניתן להוסיף גם את אלו של כותב ״הארץ״ לשעבר בני ציפר, אחרי המפגש שלו עם נתניהו (וקודם לכן עם אישתו, שרה); ואת ביקורו של מגיש הטלוויזיה מושיק גלאמין בבית ראש הממשלה במהלך הבחירות בשנה שעברה. בכל המקרים הללו, נותרו לא מעט מהקוראים והצופים משתאים אל מול שלל התשבוחות והחנופה, עד כדי התבטלות אל מול השליט העליון.
המשותף לכל אלו אינו תחום עיסוקם – הגם שכולם אנשי תקשורת – אלא העובדה כי כל אחד מהם הצליח לפתח את עצמו כמותג, כמי שאישיותו גדולה וידועה יותר מסך כל מעשיו. יותר אנשים יודעים מי הוא דיין או ציפר מאלו שקראו ולו טור אחד של מי מהם בעיתונים בהם כתבו. רבים הם אלו שיזהו את גולדן ברחוב מאלו שקראו את אחד מספריו. לפיכך, אלו אנשים הניזונים מטיפוח חשיפתם לעין הציבורית — ורק אחד מהם טוען ומאמין שהוא עושה זאת למען קידום מטרה אידאולוגית; השאר אפילו לא מתיימרים להצטדק בכך.
מה הפלא, אם כן, שכל אלו יצאו נפעמים מהמפגש עם נתניהו? מה הפלא שהאחד הכריז כי נתניהו הוא ענק בין גמדים, בעוד האחר הצהיר כי ראש הממשלה נותן שואו גדול אפילו מזה של מופעי הסטנד-אפ המיתולוגים של רובין וויליאמס?
בנימין נתניהו הוא הכוכב הגדול ביותר שצמח בישראל בעידן הריאליטי. הוא מבין איך לגרום לצופים להצביע לו בסמסים; איך להפיל יריבים או לכרות בריתות כדי לשרוד. הוא מבין שבעידן הנוכחי, בו הצלחה נמדדת ברייטינג – את מי ראו יותר בטלוויזיה, על מי כתבו יותר ברשתות החברתיות, ואיזה שם אוזכר יותר מכל בתקשורת – הרי שהצלחתו איננה תלויה בביצועים ומעשיו אינם עומדים באמת למבחן. יעשה מה שיעשה, נתניהו לא יעמוד לבחירה על בסיס תרומתו לציבור, אלא רק על בסיס מידת העניין שהוא יעורר בציבור. נתניהו, אם כן, הוא הדן מנו של ״הישרדות״, הקותי סבג של ״האח הגדול״, הדנה ספקטור ורן שריג של ״מחוברים״. הוא כוכב ריאליטי שיודע ״לתת את הסחורה״ – או כמו שדולי פרטון זימרה, ״לתת להם משהו לדבר עליו״. וכבר 20 שנה, נתניהו נותן לנו משהו לדבר עליו.
מי כמו כוכבי ריאליטי מסוגלים להעריך הצלחה שכזו. כמוהו, גם הם שואפים להפוך את האני-עצמי למרכז הסיפור. כמוהו, גם הם משוועים להכרה ציבורית וגם הם ירטנו ויעלבו מהטוקבקים המעליבים, העדר הפרגון, קנאת המתחרים – אבל בפועל יעדיפו להיות בכותרות מאשר להיעלם מהן. בעידן הפוסט-מודרניסטי, אמר פעם אחד מהם, אדם יכול להיות גם עיתונאי רציני וגם כוכב ריאליטי שמלהג את סיפור חיו מול מצלמה. מסתבר שהוא גם יכול להיות ראש ממשלה.
בירנית גורן היא שותפה בחברת היי טק ועיתונאית במיל׳