כמו לרבים מאיתנו, גם לי יש קרוב משפחה אהוב מז'אנר ה"אני לא הומופוב, אבל…”. אני מתווכחת איתו כבר שנים. פעם הוא היה אומר דברים כמו “אני לא הומופוב, אבל… למה חייבים את כל התוויות האלה? מה עם קצת פרטיות?”, או "אבל למה דוקא בירושלים, ולמה לרקוד על משאית ערומים?”, וכולי. לכן הופתעתי מאוד שבת אחת, כשהדוד ה"לא הומופוב" הכריז פתאום, רגע אחרי מינוי ריבלין לנשיא, שדווקא לא תהיה לו בעיה אם הנשיא הבא יהיה הומו. כן כן, מצידו שתהיה נשיאה לסבית אפילו. באמת הגיע הזמן.
"אבל…” – וכמובן שכמו תמיד יש אצלו "אבל…” – הוא מעמיד לזה תנאי: שלנשיא ההומו יהיה בן זוג. כשהתאוששתי מההלם, שאלתי אותו מה השתנה. הרי כל השנים הוא אמר "שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה, בשביל מה אני צריך לדעת מזה”, אז עכשיו פתאום זה עניינו אם הנשיא בזוגיות? מה יש, ענה הדוד, הרי היום גם הם מתחתנים. הגייז לא נלחמים על הזכות להתחתן? אז שיהיה נשיא הומו או נשיאה לסבית, בסדר, אבל העיקר שיהיו נשואים. הרי זה תפקיד ייצוגי, ואיך הנשיא יהיה ייצוגי אם אין לו בן זוג לאירועים? אשת הנשיאה, או איש הנשיא, חשובים ממש כמוהו עצמו. שלא לדבר על כך שהנשיא מייצג את העם, וכולם יודעים שהעם שלנו הוא משפחתי.
לקח לי זמן להבין למה הויכוח המתמשך הזה השאיר אותי בתחושה חמוצה. הרי לכאורה ניצחתי. עובדה, הדוד ההומופובי כבר לא הומופוב. הוא בעד נישואי גייז, יציאה מהארון, ואפילו נשיאה לסבית. לא ככה? לא, ולכן זה מרגיז. הקרוב שלי עדיין שמרן, הוא פשוט סידר מחדש את סדרי העדיפויות כך שיתאימו לאופנה. קונסרבטיביות וערכי משפחה הם עדיין במקום הראשון, רק פחות חשוב שהמשפחה תהיה סטרייטית. עכשיו זה "שיעשו מה שהם רוצים אצלם בבית, אבל… העיקר שיהיו נשואים".
אישה מצליחה: תמונת סטוק
להיות רווקה זה לא יאה לליידי
נזכרתי בוויכוח הזה השבוע, כשקראתי במגזין "ליידי גלובס" את רשימת “50 הנשים המשפיעות ביותר בישראל לשנת 2016". 50 פוליטיקאיות, מנהלות ויזמות, כולן ייצוגיות מאוד, וכמעט כולן נשואות פלוס 2.5. ממש כמו שהדוד ביקש.אלו, על פי סדר ההופעה שבחרו עורכי "ליידי גלובס", הפרטים שמסכמים דמות של אשה משפיעה ביותר – שם, תפקיד, גיל, סטטוס, השכלה. כן, סטטוס. לא מצב משפחתי, לא מצב זוגי. הרי לא צריך לציין באיזה סטטוס מדובר. אין בחיינו עוד "סטטוס" כזה, יחיד ובלעדי.
וזהו סיכום הסטטוסים של חמישים הנבחרות (שאגב, גם גילן הממוצע עומד על חמישים): ארבעים מוגדרות כנשואות, שתיים בזוגיות, ארבע גרושות ושתיים פרודות. על מצבן הזוגי של שתיים לא כתוב דבר, אבל המגזין ממהר להבהיר שהן אמהות באמצעות אזכור מספר הילדים. אחרי הכל, גם אם היא לא נמצאת בזוגיות, גלובס והחברה הישראלית לא מגדירים אמא כ"רווקה”. רווקה זה דייטים, עיר גדולה וחוסר רצינות. אמא זו אשת משפחה שדורשת ממך להחזיר את הקופסאות עם הקציצות. אגב, ל-48 מחברות הרשימה יש ילדים. השתיים הנותרות, כמו שאומרים בפולנית, עדיין צעירות.
ככל הידוע לי, הדוד ההומופוב-לשעבר שלי לא עובד כעורך בגלובס. הרשימה של העיתון פשוט מייצגת את הסטנדרט הישראלי האקסטרה משפחתי. דו"חות הלשכה לסטטיסטיקה מספרים שמעטים, מעטים מאוד, הישראלים שנשארים רווקים כל חייהם. בקרב בני החמישים ומעלה, יותר מ-95% נשואים או היו נשואים בעבר, והנתון הזה לא כולל נשואים שלא נרשמו ברשויות. ואם הגברים עוד מרשים לעצמם להתחייב בשלב מאוחר יחסית בחייהם, הנשים עדיין ממהרות (או נדחקות) לתפוס חתן: 59% מהן מתחתנות לפני יום הולדתן השלושים, לעומת 39% מהגברים. זו מדינה משפחתית, במיוחד אם את ליידי.
בעולם של ליידי גלובס אין כזה דבר קריירה בלי משפחה
בדרך לקריירה עוצרים בחתונה
כשאני קוראת את הרשימה של "ליידי גלובס" ורואה את הנתונים האלה, המסקנה ברורה: השפעה בישראל הולכת עם טבעת. הרווקה הישראלית שרוצה להצליח בחיים יתומה, פחות או יותר, ממודלים לחיקוי. על פניו, אף משפיעה מהרשימה הזו לא תשפיע עליה.
אבל רגע, אולי בעצם הקיטלוג הזה לא הוגן? מה אני באמת יכולה ללמוד ממילה אחת, שמציינת אם מישהי התחתנה או לא ואם הנישואים עדיין בתוקף? והאם זה בכלל לעניין להזכיר סטטוס זוגי ברשימה כזו? ממתי כותבים על כך ברשימות שמדרגות גברים (סליחה, שלא מתייחסות למגדר)? הרי הסטטוס לא קשור לחברה שמשפיעה אחת מנהלת, או לפעילות הפוליטית של משפיעה אחרת. הרי באנו לדבר על כוח, על כסף, על השפעה.
ובכל זאת, כמו שהדוד ההומופוב היה אומר, יש אבל. אבל הסטטוס כן מעניין אותי. אחרי הכל, יש סיבה ש"ליידי גלובס" בנו רשימה של נשים משפיעות, ושאין רשימה מקבילה של גברים. אני, הקוראת הפמיניסטית והחטטנית, צריכה מודלים לחיקוי שיוכיחו לי שאפשר להצליח, יותר מקרייריסטים גברים שמבחינתם זו מטרה מובנת מאליה. אני רוצה לחקור את הדמויות המצליחות האלה, להכיר אותן מקרוב. בא לי לדעת את התשובה שלהן לשאלה המיושנת ביותר במגזיני נשים, קריירה או משפחה? והרשימה של "ליידי גלובס", ייאמר לזכותה, מציעה תשובה אכזרית אך כנה. בעולם של ליידי גלובס אין כזה דבר קריירה בלי משפחה. או שאת עושה ג'אגלינג בין השניים, או שאת מחוץ למועדון המצליחניות. בחירה שלך.
הנורמה הזאת, גם אם מודעים אליה, לא משאירה הרבה מרחב תמרון. נניח שאישה פמיניסטית ומודעת, שמורדת במשפחתיות הישראלית, מצליחה בכל זאת להידחק איכשהו לרשימה. נניח שהייתי כזאת, אבל גם נשואה עם ילדים. האם באמת הייתי מוכנה להיות המעצבנת שלא רוצה שיכתבו עליה סטטוס, שמתעקשת על הפרטיות שלה ומקלקלת את הפרסומת לבית הישראלי המושלם? ואולי בעצם הייתי מעדיפה שיזכירו רק את הילדים, כדי שלא יחשבו שאני מחביאה אותם? אבל איזה עלבון זה יהיה לבן הזוג. ואם זו בת זוג אז בכלל, יוצא שאני דוחפת אותה לארון. אז אולי בכל זאת שלא יכתבו כלום? אבל מה, שרק לי יהיה שטח ריק ברשימה המכובדת הזאת? שאני אצא המשפיעה האחת שאין לה אף אחד? יום אחד, אני מקווה, עוד אקים אימפריה ששווה מיליונים ואשבור על זה את הראש. עד אז אולי עדיף שאעבור לקרוא את "בלייזר". לפחות שם אף אחד לא מצפה ממך לענוד טבעת.