"הורה מעלה את ילדיו לסירה רק אם המים בטוחים יותר מהאדמה", (פליטה מסומליה).
דקת דומייה והרכנת ראש היא תגובה הולמת בעת טרגדיה. כך הגיבו באירופה לנוכח גורלם של הפליטים, שמסעם הארוך והקשה למקום מקלט ביבשת הסתיים במוות נוראי.
ואולם, טרגדיה מתארת לרוב מקרה נדיר, פתאומי וחד פעמי שלא היה אפשר לצפות מראש. הזוועות שהתרחשו בשבועות האחרונים שוב ושוב אינן חד פעמיות או בלתי צפויות. אנשים היום מתים בהמוניהם במסעם לחוף מבטחים, בין שנחנקו למוות כי נדחסו לתוך משאית או אונייה, ובין שטבעו בים. תופעה זו חושפת את כישלונה של אירופה לספק דרכי הגעה בטוחות אליה. הכישלון מוביל למותם של אלפי בני אדם. לפי פרסומי ה-UNHCR, רק השנה נהרגו 2,500 פליטים בדרך לאירופה.
- דעאש- אל תחכו לנו. סהרונים, הנה אנחנו באים/ מוטסים עלי
- אלצאדיק אחמד אוסמן- סיפורו של הפליט הנצחי
- מסע העינויים אל החופש/ דוויט דמוז
ככל שעוברים הימים והגופות ממשיכות להיערם, הגיע זמנה של אירופה לסיים את דקת הדומייה ולשבור את שתיקתה. מדינות אירופה צריכות להבין שהאחריות על הגנה וביטחון הפליטים מוטלת עליהן. הן אמורות, בין היתר, לאפשר לפליטים דרכי הגעה פתוחות ובטוחות, כך שלא ימצאו את מותם במשאית קירור בשר באוסטריה מכיוון שזו היתה האפשרות היחידה שלהם להגיע למקום שבו יוכלו לקבל הגנה ותנאי מחיה הגיוניים.
בפועל מדינות באירופה צועדות לכיוון ההפוך. במקדוניה סגרו את הגבול עם יוון בגדר תיל וירו רימוני הלם על משפחות הפליטים הסוריות שהתדפקו על שעריהם. בהונגריה התחילו לבנות גדר תיל בגבול עם סרביה כדי למנוע כניסת פליטים לתחומה, והמשטרה ירתה גז מדמיע אל ריכוז של פליטים במרכז קליטה.
עבודה של אמן הרחוב בנקסי שמוצגת באנגליה. צילום: artofthestate
מדינות אלה מקשות על הפליטים שמצליחים להיכנס להגיש בקשות מקלט. מדינות אחרות, כמו יוון, קורסות מעומס מבקשי המקלט המגיעים אליהן. דוגמאות אלה ונוספות, המתרחשות מדי יום במזרח אירופה וארצות הבלקן, כולן סימפטומים של אותה הבעיה – אירופה לא מכירה באחריות שלה לטיפול במשבר הפליטים הגלובלי וחסר התקדים שאנו מצויים בו.
במקום לאפשר מעבר בטוח ומסודר למבקשי המקלט, באופן השומר על זכויות האדם וכבוד האדם שלהם, מדינות אלה מערימות מכשולים וחסמים קשים מנשוא בעבור מבקשי המקלט, ואינן מספקות להם את ההגנה והביטחון שלהם הם זכאים כפליטים.
מה אפשר לעשות?
זה הזמן של מדינות אירופה להתעורר ולהתחיל לפעול יחד. נראה כי חלק מהמנהיגים האירופים הבינו את המסר. בוועידת וינה הצהירה פדריקה מוגריני, סגנית נשיאת הנציבות האירופית, כי חובתה המוסרית והחוקית של אירופה להגן על מבקשי המקלט. גרמניה הודיעה כי תקלוט השנה 800 אלף פליטים, מספר גדול ממספר הפליטים שקולטות כל מדינות האיחוד יחד.
אך לא כולם התלהבו מהדוגמה הגרמנית ומהעמדה של הנציבות האירופית. עיקר ההתנגדות באה ממזרח אירופה וממרכזה. מנהיגי הונגריה, פולין, סלובקיה וצ'כיה מתכננים להיפגש היום ולגבש חזית אחידה נגד הכוונה לחייבן לקלוט פליטים. הונגריה וצ'כיה מאיימות לפרוש כוחות צבא בגבולן, כדי למנוע כניסתם של מוכי גורל שנמלטו מהזוועות בסוריה.
אמנת הפליטים משנת 1951, שנוסחה בעקבות בעיית הפליטים הקשה לאחר מלחמת העולם השנייה, מבססת את עיקרון האחריות המשותפת המגדיר כי הקהילה הבינלאומית חייבת לעבוד יחד בטיפול במשברי פליטים, כדי שלא ייווצר מצב שמדינה אחת, או מספר קטן של מדינות, ייאלצו להתמודד לבדן.
משבר הפליטים הגלובלי הנוכחי החריף בדיוק בגלל הכישלון של כל מדינה בפני עצמה לספק לפליטים את ההגנה שלה הם זקוקים וזכאים, ובגלל הכישלון של הקהילה הבינלאומית לממש את עיקרון האחריות המשותפת.
מנהיגי אירופה חייבים להתייצב לצד הפליטים ולהפגין סולידריות ותמיכה משמעותיים יותר למדינות אחרות הנזקקות לכך. התגובה האירופית צריכה להתחיל בהכנסת הפליטים לתחומיה תוך הגנה ושמירה על חירותם, קיומם הבסיסי וביטחונם, התחייבות מוחלטת להצלת חיים כעדיפות ראשונה הכוללת חילוץ והצלה של פליטים במצוקה בדרכם לאירופה והענקת כמות משמעותית של ויזות הומניטריות.
נדרשת עלייה משמעותית במספר הפליטים הנקלטים ליישוב מחדש במדינות השונות, הצעת יותר אפשרויות לאיחוד משפחות ותמיכה כלכלית וסבסוד מדינות חלשות הקולטות פליטים רבים.
אמנסטי אינטרנשיונל קוראת כבר שנים לאירופה לממש בפועל גישה זו של אחריות משותפת לטיפול במבקשי מקלט ופליטים. האירועים האחרונים ממחישים עד כמה גישה זו אכן נחוצה ודחופה. אנחנו באמנסטי אינטרנשיונל ישראל מצטרפים לקריאה זו ואף מעוניינים לנצל את ההזדמנות ולקרוא לממשלת ישראל לאמץ אף היא את ההכרה באחריות על מבקשי המקלט והטיפול בהם. ההפרדה המלאכותית שנוצרה בתקשורת ובשיח הישראלי בין "משבר הפליטים באירופה" לבין "בעיית המסתננים בישראל" שגויה ומטעה.
פליט הוא פליט באשר הוא מעצם ההכרה בסכנה הצפויה לו במדינת מוצאו ובזכותו לקבל מקלט והגנה במקום בטוח. הגדרתו כפליט אינה תלויה בשאלה אם הגיע לאירופה או לישראל.
אנו דורשים מממשלת ישראל להכיר גם במשבר הפליטים הישראלי, בעשרות אלפי הגברים, נשים וילדים החיים בינינו ללא יכולת לעבוד, להשתכר, להתקיים בכבוד. להכיר בכך שכליאתם במתקן חולות או בכלא מכיוון שהגיעו לכאן לבקש מקלט, אינה חוקית ואינה מוסרית. גורל זה מושת עליהם על לא עוול בכפם.
אנו קוראים לממשלת ישראל להימנע מהמשך הפגיעה בזכויות האדם של מבקשי המקלט, לבחון באמת את בקשות המקלט שלהם ולהעניק מעמד של פליטים לאלה שאכן נמצאו זכאים ובכך לאפשר להם הגנה ויכולת קיום.
זה הזמן לקבל אחריות על חייהם של מבקשי המקלט ושל אזרחי ישראל שנאלצים להתמודד עם התוצאות של אי המדיניות הנוכחית. זה הזמן לצאת בתוכנית פעולה סדורה ומוסרית לפתרון משבר הפליטים בישראל.
חן בריל-אגרי היא מנהלת קמפיין פליטים ומבקשי מקלט, אמנסטי אינטרנשיונל ישראל