ראיתי באחת הרשתות החברתיות קישור לכתבה. נכתבו שם המילים "למה לא מדווחים על זה בישראל". נכנסתי וקראתי על אלפי נשים בפולין המפגינות נגד הצעת חוק שעלתה להצבעה בפרלמנט הפולני: לאסור באופן גורף על ביצוע הפלות. גם במקרה של הריונות כתוצאה מאונס ומגילוי עריות, גם במקרה של הריונות שעלולים לסכן את חייה של האישה או את חייו של העובר. ואני לתומי חשבתי שישראל היא מדינה חשוכה, שבה אישה צריכה לעבור מדורי גיהינום בדמות ה"ועדה להפסקת היריון" שמחליטה אם היא רשאית לבצע הפלה; מסתבר שיש עוד לאן להתדרדר.
יום שני השחור של פולין- גלריית הצילומים המלאה
פולין רחוקה, להם יש את הבעיות שלהם, לנו יש את הבעיות שלנו. לי יש את הבעיות שלי. ובכל זאת, כשקראתי על הנשים בפולין, הרגשתי שזה הכי אישי והכי קשור אלי. רציתי להיות שם, בין אלפי הנשים, הצעירות והמבוגרות, שהגיעו להפגנה. כולן בשחור, כולן מבינות שגופן הופך לחפץ בידי הממשלה, הכנסייה, מקום העבודה, המרחב הציבורי. כולן החליטו למתוח גבול ולהגיד – די. דמיינתי את האחווה ששוררת ביניהן. ידעתי שלא שואלים שם אף אחת למה היא הגיעה, ואם הצעת החוק הזאת פוגעת בה באופן אישי. כי ברור לכולן שזה אישי. חוקי הפלות שבהם לא האישה היא שמקבלת החלטות על גופה וחייה הן הדבר הכי אישי שאפשר לעשות נגד נשים.
צילום: סלאבק רזווסקי
רציתי להיות שם, כי ראיתי איך אלפי נשים בפולין החליטו שיש להן כוח, החליטו לדרוש שיראו וישמעו אותן. התמונות ברחבי הרשת של אלפי נשים זועקות ודורשות שהממשלה תצא להן מהרחם, הן תמונות של נשים יפות ואמיצות.
כל מקום שבו נשים מחליטות לעמוד כתף אל כתף, להיות סולידריות, הוא השראה לכל הנשים בעולם. כל מאבק של נשים על גופן, חרותן, בחירותיהן, הוא מאבק אישי של כל אחת. אני רוצה שהמפגינות הפולניות ידעו שאני בעדן, שאני יודעת עד כמה מאבקן חשוב וצודק. שהן לא לבד.
צילום: סלאבק רזווסקי
אני רוצה שהמאבק שלהן יהיה השראה בשבילנו כאן. ושבהשראתו, גם אנחנו כאן נאבק נגד כל מי שמחליט שיש לו בעלות על גופנו ועל חיינו. הבחירה לקיים משמרות הזדהות עם מאבק הנשים בפולין היא בחירה להיאבק על קיומנו כנשים. כאן, בפולין, בכל העולם.
היום (חמישי) נתכנס בשעה 16:30 למשמרת הזדהות מול שגרירות פולין בישראל ברחוב סוטין בתל אביב, כשאנחנו לבושות שחורים, ונגיד לנשות פולין: לא נשאיר אתכן לבד בחושך.
"אֲנַחְנוּ יַלְדֵי הַתְּקוּפָה,
הַתְּקוּפָה הִיא פּוֹלִיטִית…."
" כָּךְ אוֹ אַחֶרֶת
לְכָל דְּבָרֶיךָ הִדְהוּד,
לְכָל שְׁתִיקוֹתֶיךָ הִשְׁתַּמְּעוּת
פּוֹלִיטִיִּים"
(ויסלבה שימבורסקה – הפולנייה – בתרגומו של רפי וייכרט)
