פרק נוסף בפרשת זדורוב: עוד הוא ממתין, במצודה המבוצרת מול הרי הגלבוע, לעורך הדין הכפרי שיביא לו את פסק הדין או נכון יותר שאריות פסק הדין שהרוח המייללת בחוץ לא נשאה בכנפיה ופיזרה לאורכו ולרוחבו של עמק יזרעאל, עוברת העלילה למשרדו של האינקוויזיטור הגדול ברחוב צאלח א-דין במשרד המשפטים בירושלים.
"משמיצים אותי", מייבב האינקוויזיטור, באופן שכלל אינו ראוי לתפקידו ולעוצמתו, "תקראו ליהודה", הוא מתחנן, "תשלחו את סנקר להביא לי את ראשה של הילה גרסטל ובהזדמנות זו גם את ראשיהם של חן קוגל ומאיה פורמן – אני רוצה לראות אותם באצטבאות הקפואות במכון".
למה בוכה האינקוויזיטור? מדוע לבשו שחורים בפרקליטות המדינה ובפרקליטות מחוז הצפון? איך בבת אחת התגלה מתחת לאריה הגדול קוסם מבוהל, שלא מצליח להוציא ארנבת מהכובע או מטפחות משי צבעוניות מהפה?
אנחנו חוזרים אל הבניין המבוצר על ההר בנצרת עילית, לבית המשפט המחוזי הצפוני, על חלונותיו הנראים כפתחי ירי להדוף דרכם את המוני הפראים הצרים עליו.
בגלגול השני של משפט זדורוב, הביאה הסנגוריה הציבורית לעדות את ד"ר מאיה פורמן, לשעבר רופאה משפטית במכון הפתולוגי ובעת ההיא רופאה משפטית פרטית במכון פרטי בראשות חן קוגל, גם הוא יוצא המכון. מאיה פורמן הגישה חוות דעת שעל פי מיטב שיפוטה המקצועי הפצע בסנטר של המנוחה תאיר ראדה נגרם על ידי להב משונן שאינו תואם את הסכין היפנית שהייתה ברשותו של רומן זדורוב.
הנשיא יצחק כהן, שבפעם האחרונה ששמענו עליו המליצה המשטרה להעמיד אותו לדין בגין עבירות מין ומאז התאדה בשמיים הצחים של מערכת המשפט, אך בעת ההיא היה במלוא כוחו ועוצמתו, שפך על מאיה פורמן קיטון של רותחים ומי שפכים והגדיר אותה כפתולוגית לא מקצועית רשלנית ופויה, ופסל לחלוטין את חוות דעתה ואישר מחדש את הרשעתו של רומן זדורוב.
אך כמו בדרמת טלויזיה טובה, בין עדותה בפני יצחק כהן ובין הכאפה לפנים שקיבלה ממנו ניגשה מאיה פורמן למכרז למשרת רופאה משפטית במכון וזכתה בתפקיד. ובמקביל חלה התפתחות נוספת, בדמות חן קוגל שחזר גם הוא למכון, לאחר שפרופסור היס, מנהל המכון שלאחר תקופה מסויימת שהיה כזומבי במכון ואיש לא ידע בדיוק מה תפקידו – מנהל המכון/ראש המכון בדימוס/הרופא הראשי במכון – התאדה גם הוא, ומן הסתם מטייל בימים אלה יד ביד עם השופט יצחק כהן בשדות הקץ הנצחים של המשפט.
אמר האינקוויזיטור הגדול: "הכיצד יתכן הדבר שמי שניסתה לסייע לזדורוב להחלץ מהרשעה (הרשעת שווא, רק לעניות דעתי שלא שווה גרוש, כי בית המשפט העליון לאחר יותר משנה טרם פסק בערעור) – תתקבל לעבודה? תעיפו אותה מן המכון ומיד!" והמדינה הודיעה למאיה פורמן כי היא מבטלת את תוצאות המכרז ותמצא לה מאיה פורמן עבודה אחרת, אולי באגף הוטירנרי של משרד החקלאות, ותשתתף במצוד אחרי חיידק הסלמונלה.
אבל מי שראה את מאיה בתוכנית "עובדה" של אילנה דיין יודע כי לא עשו אותה באצבע, והיא הגישה תביעה לבית הדין לעבודה לחייב את המדינה לקיים את תוצאות המכרז ולקבלה כרופאה משפטית לכל דבר במכון. כאן מסתבכת העלילה: הפרקליטה שהיתה אחראית על הדיון בבית הדין עבודה ביקשה מד"ר קוגל, מנהל המכון החדש, להגיש תצהיר שיחזק את עמדתה כי אין לקבל את מאיה פורמן למכון, בשל הביקורת שהטיח בה השופט בדימוס הנעדר יצחק כהן. האינקוויזיטור ציפה כמובן שיתייצב במשרדו תאומו של פרופסור היס ויאמר 'לפקודתך אינקוויזיטור' ויגיש תצהיר תפור בדיון לרצונה של הפרקליטות, אבל למרבה הזוועה ד"ר חן קוגל, המנהל החדש של המכון, כתב תצהיר התומך בעמדתה של מאיה פורמן להשיבה למכון על פי תוצאות המכרז ובעיקר חלק על הטענה כי ביקורת בית המשפט אכן פוגעת במהימנותה ובמקצועיותה, ואף הסביר את הדברים.
נו באמת, אמרו בפרקליטות המדינה, הראש החדש של המכון לא מכיר את הכללים – אנחנו הכלב והוא הזנב המכשכש – שיחזור למקומו הראוי. אך לא זו בלבד שהזנב לא נכנע, הוא גם הודיע לפרקליטות שאין לו שום כוונה לשנות אפילו מילה אחת מתצהירו. הויתור היחיד שהיה מוכן לעשות הוא לא לגלות מה דעתו האמיתית, התומכת, בחוות הדעת של מאיה פורמן, כי השריטה בסנטר לא נעשת על ידי הסכין היפנית של זדורוב.
הגיש הכלב את תצהיר הזנב לבית הדין לעבודה בצירוף הודעה, כמוה לא ראיתי קודם מעולם, כי המדינה אינה מסכימה לחוות דעתו המקצועית של ראש המוכן הפתולוגי. בית הדין לעבודה קבע כי יש לקיים את תנאי המכרז במלואם ומאיה פורמן חזרה למכון הפתולוגי.
אלא שהפרשה עדיין לא הסתיימה! בשלב מסויים הגיש פרקליטה של מאיה פורמן, עו"ד עמית גורביץ, תלונה לשופטת בדימוס נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז הילה גרסטל, שמונתה כנציבה לקבילות נגד הפרקליטות. השופטת גרסטל המתינה בסבלנות עד שההליך המשפטי בעניינה של מאיה פורמן הסתיים ולפני כשבוע ימים הוציאה דוח חריף ביותר כנגד התנהלות הפרקליטות וכל הפרקליטים שנגעו בתיק וכינתה את התנהגותם ניסיון להתערב בעדות ראשית של חן קוגל, או במילים פחות מכובסות הדחת עד לעדות שקר.
בין המוזכרים בדו"ח, כדמות מרכזית שעל פיה יישק כל דבר בפרשה, שי ניצן פרקליט המדינה. לגביו נמנעה הנציבה מלהסיק מסקנות אישיות מאחר ועל פי כתב סמכותה היא אינה רשאית לבקר את היועץ המשפטי ואת פרקליט המדינה, אך נאמר מספיק בדוח כדי שפרקליט מדינה ראוי יודיע תוך ימים ספורים על התפטרותו והצטרפותו לגן התיאוסופי כתלמיד של אחד מקודמיו בתפקיד, ערן שנדר. אך לא כך מתרחשים הדברים בפרקליטות הכעסנית הנקמנית הרגישה לביקורת כמו אחרון ראשי הערים.
מיהר פרקליט המדינה אל מתחת לסינרו של היועץ המשפטי לממשלה בדרישה מפגיעה לבטל את הדוח של הילה גרסטל, שפעלה לטענתו בחוסר סמכות, ומתוך התערבות בשיקול דעת משפטי של פרקליטים ועוד טען, ובצדק יש לומר, כי הדוח פוגע באמון הציבור בפרקליטות ומבאיש את ריחה.
בראוו שי, אתה צודק לחלוטין, ובעיקר לנוכח טענת הפרקליטות בתגובה לשופטת גרסטל, כי מעשה שגרה הפרקליטות אינה מגישה לבית המשפט חוות דעת מקצועיות שנוגדות את עמדתה, ולפתע נזכרתי בכל אותם מקרים שבהם חקרתי את פרופסור היס ומשמשים אחרים במכון, שהגישו חוות דעת שתאמו להפליא את עמדת הפרקליטות והביאו להרשעת חפים מפשע (לדעתי, רק לדעתי, שכזכור לא שווה סנט שחוק).
פירוט של התנהגות המכון, כשהכלב עוד שלט בזנב, ימצא הקורא בספרה המצוין של מאירה וייס "על גופתם המתה" (הוצאת רסלינג), אנתרופולוגית שחקרה את המתרחש במכון ושהתה בו עד שנבלעה בין יושביו ובין היתר סיפרה כיצד ירי בגב הפך לירי בחזה.
אינני אדם נאיבי ויודע אני כי הפרשה הולכת ודועכת, יש בה גופות וסירחון וריח חזק של פורמלין ואיש לא באמת מתעניין בה, אך אנשים אמיצים זכאים למקום טוב בפנתיאון הדמיוני של מכסחי השדים ואלה שמותיהם: מאיה פורמן, חן קוגל והילה גרסטל שהוציאה הדוח בעת שהיא מועמדת לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, מה שבוודאי לא הגביר את סיכוייה להיבחר.
ומה אירע לשליח של בית המשפט העליון? אולי תעה בדרכו כרופא הכפרי של קפקא המספר: "הייתי במצוקה גדולה, חייב הייתי לצאת לנסיעה דחופה, חולה אנוש חיכה לי בכפר המרוחק עשרה מילין, סופת שלג גדולה מילאה את המרחב ביני לבינו, עגלה הייתה לי קלה גדולת אופנים, מתאימה היטב לדרכים שלנו, וכבר עמדתי בחצר, עטוף במעיל הפרווה שלי, תיק הכלים בידי, מוכן לצאת לדרך, אבל סוס לא היה לי…"
