"מפוטרי קיץ" קוראים לזה בשירות התעסוקה. כמו האבטיח, הענבים או המטקות מפציעים מפוטרי הקיץ בעונה החמה בתורים ללשכת התעסוקה. העיקרון עונתי לחלוטין: עובדים מקצועיים מסורים ותיקים מפוטרים ביולי וכשאוגוסט מגיע לסיומו הם חוזרים למקום העבודה הקודם. רק ללא צבירת וותק או רצף תעסוקתי ועם תחושה מחורבנת באופן כללי.
שירות התעסוקה ציין שהשנה ישנה עלייה של 19% בהיקף מפוטרי הקיץ לעומת 2018. כמעט 15 אלף איש ואישה שפוטרו רק כדי להיות מועסקים מחדש. לא מדובר בקפיצה חד פעמית – מדובר בעלייה של 36 אחוז ביחס ל-2017.
הקבוצה הדומיננטית של מפוטרי הקיץ הם עובדי חינוך, כך מדווחים במשרד התעסוקה. מקצוע ההוראה מעולם לא התהדר במשכורות אטרקטיביות, אך אחד הבונוסים הבולטים הוא החופשות המרובות. אלא שתהליכי ההפרטה במשרד החינוך הובילו לכך שכ-30 אלף מורים מועסקים כמורי קבלן. חלקם לא מפוטרים רק בקיץ – הם לא מקבלים משכורת גם בחופשות החג של משרד החינוך, כמעט ארבעה חודשים בלי משכורת.
אלא שלחופשת הקיץ נטולת השכר משמעות נוספת עבורם – את שנת הלימודים הבאה יחלו מורי הקבלן שבאמתחתם אפס שנות ותק. החום המתעתע של יולי אוגוסט מוחק באחת את הוותק שצברו, ובה בעת גם את השכלתם המקצועית – לשניהם אין כל ביטוי במשכורתם.
הפרטה ככלוב זהב פוליטי
על הקשר שבין שכר המורים לבין דימוי המקצוע ובין שניהם לאיכות ההוראה דובר רבות. אז כיצד מסביר משרד החינוך את דפוס התעסוקה הזה?
התשובה הרווחת והמקוממת היא שאין יחסי עובד מעביד בין משרד החינוך למורים הללו. המשרד מתנער מאחריותו אליהם ומוסיף את הטענה המקוממת במיוחד שהם מלמדים ב"פרויקטים" מיוחדים. אלא שרובם המכריע של מורי הקבלן הם מורים בעלי תעודת הוראה, המלמדים את החומרים שמפיק משרד החינוך ועובדים תחת פיקוחו. "פרויקטורים"? אולי מכוון משרד החינוך לכך שחלק ניכר ממורי הקבלן מלמד בני נוער שלמשרד החינוך נוח להדחיק. נוער בסיכון, תלמידים שנפלטו ממערכת החינוך ה"קונבנציונלית" ועוד. אך זהו רק חלק מההסבר, בטח כשהיקף מורי הקבלן נמצא בעלייה.
את ההסבר הטוב ביותר להפיכת ההוראה למקצוע עונתי סיפק יאיר לפיד. אי שם ב-2012, כשחשב שתפקידו הראשון בפוליטיקה יהיה שר החינוך. "משרד החינוך צריך להתוות מדיניות חינוכית, והוא צריך לפקח, לא לנהל", קבע לפיד ושיקף את העמדה הרווחת במשרד החינוך. העמדה הזאת קוסמת לשרי חינוך קודם כל משום שהיא משקפת העדפה לעיסוק בתוכן על פני עשייה אפורה כניהול מערכות חינוך. אבל יותר מכך, הבחירה בהפרטת מערכת החינוך היא כלוב זהב פוליטי: מורים המוצאים ממשרד החינוך לטובת עשרות חברות קבלן הם מורים לא מאוגדים. ומורים לא מאוגדים הם מורים נטולי כוח. חסל סדר איומי שביתה בתחילת כל שנה. נסו לחשוב איזה שר חינוך יעמוד בפיתוי הזה?
מורים המוצאים ממשרד החינוך לטובת עשרות חברות קבלן הם מורים לא מאוגדים. ומורים לא מאוגדים הם מורים נטולי כוח. חסל סדר איומי שביתה בתחילת כל שנה
ומדוע ממשיכים עשרות אלפי מורים לעבוד במתכונת הזו? לנהל משק בית ללא הכנסה בחודשים קריטיים? סיפוק מקצועי בעבודה עם תלמידי ה"פרויקטים" הוא חלק מההסבר עבור מורים מסוימים. עבור רבים אחרים מדובר בחוסר ברירה. כך למשל בחברה הערבית.
מורה, איזה מספר יש לך?
היצע המורים בחברה הערבית (המורות בעיקר) עולה על הביקוש. בין השאר בשל הסללת נשים בחברה מסורתית למקצועות ההוראה. אפשר היה לצוות רבות מהמורות למערכת החינוך הכללית ולמלא חוסרים, בהוראת מתמטיקה למשל, אבל שילוב מורות ערביות במערכת החינוך? לא בבתי ספרנו. כך ניצבות הבוגרות הערביות של הסמינרים לחינוך בפני שתי אפשרויות: להמתין בבית עד לסידור עבודה במערכת החינוך או להתחיל לעבוד במסגרת קבלנית.
אם תבחרנה להישאר בבית, הן תקבלנה ממשרד החינוך מספר. ממש כמו בקופת חולים או בתור בלשכת התעסוקה. ואלה המספרים: 11 אלף מורות ערביות ממתינות לעבודה. 10 אחוז מהמורות הממתינות מחזיקות במספר כזה למעלה משבע שנים. השאר יבחרו באופציה השניה ויצטרפו לחברות הקבלן.
השאלה המרכזית היא האם במשרד החינוך מתכוונים לצקצק מדי קיץ על העלייה הצפויה במספר מפוטרי הקיץ או לפעול לצמצומה. קליטת מורי הקבלן כמורים מן המניין איננה הרפתקה כלכלית. כבר שלוש שנים שתקציב משרד החינוך הוא הגבוה במדינה (7.2 מיליארד שקל), במדינה שמשקיעה שקל או שניים בתקציב ביטחון.
פתרון ביניים חשוב יהיה הכרה בהסכמים הקיבוציים שעליהם חותמים ועדים של מורי קבלן מול חברות הקבלן: תקוות שרי החינוך כי נפטרו מעבודה מאורגנת בחינוך נסדקת כאשר מורי קבלן מקימים ועדים ומגיעים להישגים מול הקבלנים. ואולם סיום המכרז מותיר את המורים עם מעסיק חדש וביטול מוחלט של הישגיהם.
הכרה בהישגים שהשיגו המורים במסגרת המכרז ומתן יתרון במכרז למעסיק שחתם על הסכם קיבוצי עם מורי הקבלן, יהוו פתרונות ביניים שיחזקו את המורים. אבל לפני הכל, הגדלת תקציב הקבלנים כך שיבוא הסוף על פיטורי הקיץ וכל מורה יזכה ל-12 משכורות.
זכויות עובדים: כל הטורים של יניב בר-אילן
הקאסטה הנמוכה של ההשכלה הגבוהה: מפוטרים כל קיץ, ואפילו לא מגיעים ללשכה
בין מפוטרי הקיץ יש קבוצה אחת שנעדרת אפילו מרישומי לשכת התעסוקה: הסגל הזוטר במכללות הציבוריות, עבודה שנחשבת "סטודנטיאלית" למרות שעובדים בה בעלי משפחות בשנות ה-40 לחייהם. ככה נראה הקיץ של הפועלים השחורים של ההשכלה הגבוהה
ללא ותק, ללא שכר: פיטורי המורים מדי קיץ רק תופסים תאוצה
15 אלף עובדים מקצועיים, רובם מורי קבלן, מחכים לסיום החופש הגדול רק כדי לחזור לעבודה שממנה פוטרו בראשית הקיץ. בינתיים הם בלי משכורת, בלי צבירת וותק או רצף תעסוקתי
מחסור במורים? 11 אלף נשות חינוך ערביות מחכות לעבודה
ההצהרה של איימן עודה על רצונו להשתלב בממשלה הבאה היתה משמעותית וחשובה. חבל רק שמרשימת הדרישות שלו נעדרה התייחסות למצבן המחפיר של נשים בחברה הערבית
עבודה בעיניים: מה באמת מסתתר מאחורי הנתון על 3.7 אחוז אבטלה?
נתניהו מתהדר באחוז אבטלה נמוך, אבל תלוש השכר של העובדים החדשים לא צמצם את העוני. הוא גם חיזק דפוסי העסקה פוגעניים, חייב עובדים לעבוד מעבר לגיל הפרישה – ובעיקר הרחיק ישראלים מהחלום על רמת חיים נורמטיבית
מנוצלים ודפוקים באפליקציה: בקליפורניה עוצרים את כלכלת החלטורה, בארץ היא רק מתחילה לפרוח
נדרש שיעור עוני מפלצתי והפסד אדיר ממסים כדי לגרום למחוקקים מקליפורניה לנסות לעצור את המודל הנצלני של כלכלת החלטורה. אצלנו התשתית למחיקת מודל התעסוקה המסורתי כבר מוכנה
כדי לבלום את הפגיעה בעובדים חייבים את החרדים בממשלה
מעמד הביניים בישראל אמנם מייחל לממשלת אחדות חילונית, אבל הפוטנציאל לשינוי עבור ציבור השכירים נמצא דווקא בממשלת מרכז-שמאל- חרדים
חג שמח? לא לעובדים השקופים של הרשויות המקומיות
הם לא רק מודרים מהרמת הכוסית המסורתית ונמנע מהם השי לחג – הרשויות המקומיות לא סופרות את העובדים שאינם מועסקים ישירות דרכה
טרור הוועדים הגדולים? היקף ימי השביתה דווקא במגמת ירידה
ממרום הקוקפיט, ח"כ מתן כהנא מהימין החדש המבטיח לשבור את זכות השביתה, כנראה לא רואה את הנתונים האמיתיים ואת הסכנה לדמוקרטיה. אם היה יורד לקרקע, היה מבחין שחצי מהשביתות כלל לא עסקו בדרישות שכר – אלא באלימות כלפי עובדים
הרס אום אל-חיראן נושא מסר ברור: התיישבות היא עניין ליהודים בלבד
השקרים של המדינה הפכו את תושבי אום אל-חיראן למפרי חוק למרות שהכפר הוקם באישור, ואז הרסו אותו בטענה השקרית שהשטח דרוש ליישוב היהודי "חירן"ֿ. ההרס לא נועד להבטחת קרקע ליהודים, אלא לשלילת זכותם של ערבים – גם אם יהיו אזרחים נאמנים, שומרי חוק או חיילים אמיצים
תיאטרון האבסורד של נתניהו
"אני חוטא לפעמים בסיגר״: קשה לקרוא למה שהתנהל היום חקירה, אלא נאום רצוף שבחים לפועלו, תיאור חייו הקשים ותלונות על התקשורת. אפס שאלות קשות. השופטים לא עצרו את הפארסה. כמו אזרחי ישראל, גם הם עייפים, רופסים, וכנועים למרותו של המנהיג העליון. אבל בימי העדות הבאים הוא כבר יהיה הרבה פחות נינוח