שרון שפורר הגישה הבוקר לבית המשפט המחוזי בתל אביב ערעור על גובה החזר ההוצאות שנפסקו לטובתה בתביעה שהגישו נגדה יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר, אפי נוה, והלשכה. התביעה נדחתה לפני כחודש וחצי ולאחר מכן נפסקו לטובת שפורר הוצאות משפט בגובה של כ-70 אלף שקל. את ההגנה המשפטית של שפורר בתביעה נגדה וכן את הערעור מממן האתר המקום הכי חם בגיהנום, שבו מועסקת שפורר ושבו פורסמו כתבותיה – אף שהתביעה הוגשה נגדה באופן אישי בלבד. 

שפורר והמקום, מיוצגים על ידי יועצם המשפטי עו"ד יהונתן קלינגר שטיפל בתביעת ההשתקה, מבקשים בערעור להגדיל את סכום ההוצאות שנפסק על ידי בית המשפט עד לגובה של כמיליון שקלים – סכום התביעה המקורי, הזהה לסכום עליו נתבעה שפורר בשל פרסום כתובתיה (969,738 שקלים). לטענתם, בית המשפט שגה כשלא הטיל הוצאות ראויות, אלא פסק הוצאות השווה לשכר טרחת עורך הדין בלבד, לאחר שההתביעה נגדה נדחתה.

בבסיס הערעור עומדת האבחנה בין פסיקת הוצאות "ראויות" להוצאות "ריאליות", כלומר הבדל בין החזר הוצאות מקובל, כפי שנפסק – לבין פסיקת הוצאות שמשקפות את מערכת הערכים סביב דחיית התביעה: הנזק של תביעות ההשתקה לנתבע, העומס למערכת בהוספת תביעות לא ראויות, המחיר על חופש הביטוי.

"כאשר הפסיקה מבקשת החזר הוצאות ראוי ולא ריאלי, היה על בית המשפט לפעול בצורה ראויה ולחייב את המשיבות בהוצאות גבוהות יותר על מנת להרתיע את המשיבות מהגשת תביעות סרק נוספות וכן להרתיע תובעי סרק עתידיים מניהול הליכים אשר מעמיסים על המערכת", נכתב בערעור. כמו כן, מבקש הערעור להתייחס להלכת "אם תרצו" שנקבעה על ידי בית המשפט העליון, שקובעת כי יש להשתמש בהוצאות משפט לא רק כדי להשיב המצב לקדמותו אלא גם כדי לפעול בצורה עונשית כנגד מי שפעל בצורה לא כנה באמצעות בית המשפט והגיש תביעת השתקה.

---

הטרדות בלתי פוסקות

הערעור מציין כי שפורר הבהירה לאורך כל הדרך כי מדובר בתביעת השתקה, הן בכתב ההגנה מטעמה והן בתצהירים. היא אף הביאה תצהירים של עיתונאים נוספים כדי להוכיח התנהלות שיטתית של השתקה (תצהיר אמיר שואן ותצהיר גור מגידו), והגישה תצהיר עדות ראשי שבו פירטה את הפגיעה בה עקב התביעה, ואת הנזק שהתביעה גרמה לעיתונות החופשית.

שפורר מציינת בערעור כי לאורך כך ההליך, שארך כשנתיים, פעלו נוה והלשכה באופן שיש בו כדי להטרידה. לטענתה, התובעים עקבו אחריה בצורה מתמדת ברשתות חברתיות, עדכנו את בית המשפט על מעשיה ביומיום, ודאגו להכפישה ולהכפיש את בא-כוחה לאורך כתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט. 

עוד נטען כי  כבר בשלב מוקדם של ההליך טענה שפורר כי התביעה מכילה נימוקים מבישים נגדה. באפריל 2017 קבע בית המשפט כי "בשלב מוקדם זה של ההליך אין לבית המשפט את הכלים לפסוק האם מדובר בהכפשה או שמא מדובר בטענות אמת, והדבר יבורר בהליך המשפטי … היה ואכן יתברר בסיומו של הליך כי ביטויים אלו כנגד המבקשת נכתבו ללא ביסוס ראייתי – ואיני מביע כל דעה בעניין – יכולות להיות לכך השלכות משפטיות כגון פסיקת הוצאות".

שפורר הביאה תצהירים של עיתונאים נוספים כדי להוכיח התנהלות שיטתית של השתקה (תצהיר אמיר שואן ותצהיר גור מגידו), והגישה תצהיר שבו פירטה את הנזק שהתביעה גרמה לעיתונות החופשית.

שפורר טוענת בערעורה כי לתביעה היו מאפיינים מובהקים של תביעת השתקה: יחסי כוחות לא פרופורציונאליים בין הצדדים, גובה תביעה מופרך ועילות תביעה קלושות. בערעור מצוטטים שניים מחברי הלשכה, שטענו זאת בישיבת הלשכה החדשה, לאחר שנוה עזב ונבחר יו"ר חדש, שבה הוחלט למשוך את התביעה (החלטה ששפורר סירבה לקבל ובעקבותיה, החליט השופע גלעד הס לדחות את התביעה). 

עו"ד ציון אמיר אמר באותה ישיבה: "זה צריך לרדת מסדר היום, כי הוא התחיל, כל התהליך שם התחיל באופן שמעורר דאגה ביחס לתום הלב של כל התהליך. ולכן אני כמובן מציע גם לחברים שלי כאן להצביע בעד ההצעה שלך, להעביר את ההחלטה הזאת לסלק את התביעה הזאת נגד שרון שפורר". עו"ד נידאל עואודה: "אני מקווה שהסרת התביעה היא עוד בדיוק לשקיפות ומכאן ואילך לא יהיו תביעות השתקה".