משרד ראש הממשלה הודיע אתמול שיאפשר מתן היתר לתרומות למשרד הבריאות לנוכח משבר הקורונה. הבקשה הגיעה מטעם משרד הבריאות, ואושרה על ידי שרי הממשלה. "הממשלה אישרה במשאל טלפוני את החלטת שר הבריאות למתן היתר לקבלת תרומה למשרד הבריאות", נכתב בחשבון הטוויטר של המשרד, "עבור ציוד מיגון וטיפול לצוותים הרפואיים ולחולים".
לא מעט מילים נאמרו על חנק מערכת הבריאות בעשור האחרון, סוגיה שבשעה טובה זכתה לקבל תשומת לב גדולה יותר בשל המשבר העולמי. אבל מכל ההודעות ששוחררו בשבועות האחרונים בנוגע למצבה הגווע של מערכת הבריאות, זו ללא ספק המקוממת מכולן.
היא מקוממת אף יותר לאור העובדה שהבקשה עצמה הגיעה ממשרד הבריאות עצמו, שמנוהל כבר שנים על ידי שר הבריאות יעקב ליצמן, שלפי הדיווחים האחרונים אמור להישאר בתפקידו בממשלה הבאה. לא רק שמדובר בהודאה בתבוסה, מדובר בהודאה בתבוסה נוראית במיוחד לאור המצב הנוכחי.
במילים אחרות, משרד הבריאות מודה שאין שום סיכוי שהמשאבים הציבוריים יכולים לסייע לו. שאין סיכוי שממשלת ישראל מסוגלת להתעשת ולהזרים כבר עכשיו תקציבים שמערכת הבריאות כה זקוקה להם, גם בשגרה וביתר שאת במקרה חירום. הבקשה הזו מגיעה מכיוונו של שר בריאות נוכח/נפקד, שלפי דיווחים בכלל לא מגיע לדיוני ממשלה קריטיים בנוגע למשבר הקורונה. מדובר באותו השר ששולח את מנכ"ל משרדו לחטוף את האש מכל הכיוונים.
זו מדיניות רופסת שמתרחשת בזמן שדעת הציבור משתנה, עוברת תהליך, בזמן שאל האזרחים מחלחלת התובנה שמשאבים למערכת הבריאות הם צו השעה, עבור עצמם ועבור בני משפחותיהם. עבור כולם. במקום לשנות סדרי עדיפויות – מנסים לשנורר מגבירים שאולי ייתנו ואולי לא. מדובר אגב בתרבות שהושרשה במערכת לא מהיום: מנכ"לי בתי חולים ציבוריים נוהגים לסייר ברחבי העולם ולאסוף כספים מגבירים דרך קבע, פשוט כי אין להם ברירה.
משרד הבריאות אינו היחיד שאשם במצב הנוכחי, שלא יהיה לאיש ספק. הוא מתנהל כמו אדם מוכה שהורגל לכך שעליו להתפלל, ממש להתחנן, לכל פסיק של משאב במסגרת התקציב הממשלתי. על הרקע הזה צורמות במיוחד הטענות של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלפיהן תקציב הבריאות עלה בשנים האחרונות.
התקציב אכן עלה, אבל מדובר בעיוות גס ובוטה שקשה לתפוס: העלייה היחסית של התקציב אל מול ההיבטים הדמוגרפיים – קצב הילודה, הזדקנות האוכלוסייה, וכן, גם השיפור בטכנולוגיות שהופכות לטובות יותר אך יקרות יותר – הם בגדר חומרים לוועדת חקירה. מבט חטוף בנתונים שמפרסם ה-OECD מוכיח זאת היטב: ישראל נמצאת במקום רע בכמעט רוב המדדים.
. מבט חטוף בנתונים שמפרסם ה-OECD מוכיח זאת היטב: ישראל נמצאת במקום רע בכמעט רוב המדדים
אבל זה בכלל לא העניין: העניין הוא החיים שלנו ושל יקירנו, ושום ועדת חקירה לא תסייע בעניין הזה. גם לא הודעה נוספת לאומה בשעת פריים טיים מלווה במסכים ובגרפים מרשימים עם עקומות, או בלי. העניין הזה מתבהר לנוכח מצב החירום.
בקצה המסדרון האפל הזה ניצב משרד האוצר. בקצה – מכיוון שהוא אוהב להתנהל במחשכים, כמו גנב שקט בלילה, במדים של שומר קופת המדינה, בעודו מבין שהדבר עלול לעלות בחיי אדם. אנשיו כבר חלחלו לתקשורת בימים האחרונים את הקול ההוא שתוהה – האם מחיר חיי אדם ביחס לכסף באמת שווה את זה? נעזוב לרגע את המסגור הנוראי של שאלות מסוג זה. נתמקד בעובדה שאנחנו נמצאים במצב חירום שבו מערכת בריאות נאלצת לפנות אל נדבנים, ונבין כך היטב את חוליי המערכת בעשור האחרון. הלוואי שלא רק נבין, אלא גם נתעשת.
