נפתלי בנט זקוק לזמן כדי לעכל שלא יהיה ראש הממשלה לאחר הבחירות הבאות. הכרזתו אמש על מועמדותו לתפקיד היא ראיה לכך שהתובנה עוד לא חילחלה אצלו, אך בעוד חודשיים, לאחר סגירת הרשימות והתייצבות המצב בסקרים, הוא עשוי להשלים עם כך. כשזה יקרה, הבידול מגדעון סער בסוגיית פסילת או אי פסילת ראש הממשלה בנימין נתניהו יאבד מחשיבותו, ויתבהר עוד יותר שהנאשם בדרך לצאת מבלפור לאחר 12 שנים.
נאומו של זאב אלקין אמש היה מסמר נוסף בארון הקבורה הפוליטי של נתניהו, וחיזוק ליכולת להשלים את משפטו הפלילי ולשלוח אותו למאסר (אם לא יימלט מהארץ קודם לכן). מה שהחל כבר לפני יותר משנה הפך לעובדה מוגמרת: מחנה "רק לא ביבי(זם)" התפשט לעומק הימין. אלקין, שבמשך שנים הוציא לפועל את הנכלולים הפוליטיים של נתניהו, נשמע פתאום כמו מפגין מהשורה בבלפור, בהבדל אחד: הוא יודע מבפנים איך הדברים מתנהלים.
התרחבות מחנה מתנגדי נתניהו בימין היתה הדרגתית. סקרים שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה בין הבחירות השניות לשלישיות, העלו כי כשליש ממצביעי הימין רצו כבר אז שנתניהו יסיים את דרכו. למרות זאת, השיקול הזה היה משני יחסית בקלפיות, ולהוציא מצביעי ישראל ביתנו רובם המשיכו להצביע עבור הנאשם דרך הבלוק שהקים.
סקר של אוניברסיטת תל אביב מיוני העלה שרק 35% מהישראלים תמכו אז בפסיקת בג"ץ לאפשר לנתניהו לכהן, כלומר בין שליש לחצי מהימנים לא סברו שהוא ראוי. סקרי החודשים האחרונים, שנערכו במקביל לשערוריית אי העברת תקציב המדינה, הצביעו על המשך חיזוק המגמה: הליכוד איבד כעשרה מנדטים, ונתניהו צנח מאזור ה-40% בשאלת ההתאמה לתפקיד לאזור ה-30%. פרישת גדעון סער מהליכוד והקמת מפלגת תקווה חדשה הצביעו על מימוש ראשון של הסנטימנט במציאות, כאשר בן לילה נדדו אליו כ-20 מנדטים.
סקרים שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה בין הבחירות השניות לשלישיות, העלו כי כשליש ממצביעי הימין רצו כבר אז שנתניהו יסיים את דרכו
פריצתו של גדעון סער כמתחרה ישיר לבנט הביאה את האחרון לנסח בדחיפות שני מסרים עיקריים שנועדו לבדל אותו מהיריב המפתיע: אני יזם ולא פוליטיקאי, ובניגוד לאלה שאומרים רק מה לא, אני אומר מה כן. אם יתברר שקו התעמולה החדש אינו משיג את מטרתו, יידרש בנט לעדכון תוכנה. אם ידבק בשימור אופציית נתניהו אולי ירוויח כלשון מאזניים עמדת מיקוח חזקה לאחר הבחירות (אם בלוק ליכוד, חרדים וימינה יגיע ל-61) – אבל יקבע סופית את מעמדו כמנהיג מפלגה קטנה שאינו מתאים לראשות הממשלה.
בנאומו אתמול טען בנט כי הוא בא לעבוד בשביל האזרחים ולא לעשות פוליטיקה, אך שימורה של אופציית נתניהו, שלקח מדינה שלמה כבת ערובה למשפטו הפלילי, היא ההיפך הגמור מהטענה הזאת. בנוסף, אחרי שבנט וחבריו בימינה טענו פעם אחר פעם בחודשים האחרונים כי נתניהו איבד את זכותו המוסרית לשלוט, אין לו מניע לשבת איתו מלבד החשש שחרם עליו ירחיק מצביעים מהציונות הדתית. אלא שעיון מדוקדק במספרים מלמד שהחשש הזה מופרז. כמו בכמעט כל המגזרים, המיאוס מנתניהו חילחל גם אל הציונות הדתית.
על פי סקר של מעריב מלפני חודשיים, 57% מהדתיים הלאומיים רוצים בפרישת נתניהו מהפוליטיקה. סקר שפורסם בסוף אוקטובר העלה כי כ-16% מהדתיים הלאומיים הצביעו בבחירות האחרונות לליכוד, כך ששיעור הלאומיים-דתיים שבנט עשוי לאבד אם יפסול את נתניהו אינו עומד על 43% – שלא הביעו בסקר מעריב את רצונם בפרישתו – אלא על 27%. אך גם זאת הערכת יתר.
אם בנט יפסול את נתניהו עוד קודם לבחירות, הוא יאבד פחות מצביעי ציונות דתית מהמצופה, ויוכל להגיע להסכם מסגרת משולש עם סער ולפיד להקמת ממשלת "שיקום כלכלי ופיוס לאומי" לאחר הבחירות, שעשויה להיות רוטציונית. בהמשך עשויים להצטרף לברית כזאת רון חולדאי, עפר שלח ואבי ניסנקורן, אם אכן יוביל את מפלגת העבודה.
אם בנט יפסול את נתניהו עוד קודם לבחירות, הוא יאבד פחות מצביעי ציונות דתית מהמצופה, ויוכל להגיע להסכם מסגרת משולש עם סער ולפיד להקמת ממשלת שיקום שעשויה להיות רוטציונית
גידור נוסף של הסיכון שתיקח ימינה אם יתברר שאינה מתכוונת לשבת עם נתניהו, נעוץ בדינמיקה הנגזרת מההבנה שזהו הכיוון של המערכת הפוליטית. במקרה כזה יהפוך נתניהו באופן מיידי למועמד לא ריאלי לראשות הממשלה, משום שברור שהליכוד והחרדים יכולים במקרה הטוב ביותר להגיע ל-50 מנדטים, ובוודאי לא ל-61. ההכרה בכך תבטל כל תמריץ של מצביעי ימינה תומכי נתניהו לעזוב לליכוד.
יתרה מכך: ההפנמה שנתניהו אינו עוד מועמד ריאלי לראשות הממשלה, עשויה לעודד תנועה של מצביעי ליכוד תאבי שלטון וניצחון לכיוון בנט וסער. התנועה הזאת כשלעצמה תיצור מומנטום ואפקט עדר שישמשו כמכפילי כוח.
בנוסף, אם יבחר בנט לרמוז או להבהיר עוד קודם לסגירת הרשימות כי לא יישב תחת נתניהו, הוא יוכל ליהנות גם מהחלשת בצלאל סמוטריץ', תומך נלהב בטענת נתניהו שהתיקים נגדו תפורים. היום פורסם כי סמוטריץ' דורש רשימת ריץ' רץ' בימינה, עם שילוב שוויוני של אנשי האיחוד הלאומי והימין החדש. גם אם יקבל מעט פחות מכך, ימינה צפויה להיצבע למגינת לבו של בנט בצבעים קיצוניים ולהרחיק מצביעים חילונים. פסילת נתניהו תעמיד בפני סמוטריץ' שתי ברירות: התפצלות עם האיחוד הלאומי שבראשותו, או יישור קו והישארות גם במחיר מופחת.
לבסוף, מעבר לכל החישובים המספריים והרציונליים, יש גם את הסנטימנט האישי. אף שבנט טוען שאינו מחרים את נתניהו, קשה להאמין שיבחר בישיבה עמו שוב. אחרי ששבע מרורים, מכשולים והשמצות מנתניהו על כל צעד ושעל מיומו הראשון בפוליטיקה, בנט ישמח לראות בנפילתו. הוא יודע שכהונה נוספת תחתיו תהיה סיוט מתמשך, ומבין שהמנדטים שעברו ממנו לסער עשו זאת במידה רבה דווקא כי האחרון הצטרף למחנה "רק לא ביביזם".
ההיגיון אומר שאפילו הוא, שהולעג בצדק בארץ נהדרת על כניעותו לנתניהו, יבין ברגע מסוים שעדיף לו לבחור שותפים אחרים וקצת יותר ענייניים. אם – כנגד כל הסיכויים – ההיגיון ינצח, סיפורו של הנאשם נתניהו כראש ממשלה גמור.
