כעשרה ימים חלפו מאז החלה עיריית תל אביב-יפו בחפירות בשטחו של אתר הקבורה המוסלמי אל-אסעאף ביפו על מנת לבנות מעון לדיירי רחוב. בשבוע וחצי האחרון, רחובות העיר בערו, מיצג של ארונות קבורה הוצב מול עיריית תל אביב ובקבוק תבערה הושלך לתוך בניין העירייה ביפו.
מאות מתושבי העיר יצאו למחאה נגד מה שנתפש בעיניהם כהחלטה פוגענית – לא רק כלפי התושבים, אלא גם כלפי המתים האלמונים שנקברו במקום החל מהמאה ה-18 ושעצמותיהם צולמו נערמות בדליים לאחר שנמצאו במהלך עבודות הבנייה באתר באפריל 2018.
ביום רביעי האחרון, בתום סאגה משפטית בת למעלה משנתיים, בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המועצה המוסלמית ביפו והוציא צו ביניים שהורה על הפסקת העבודות. עיריית תל אביב-יפו צפויה לערער על ההחלטה. בינתיים, תושבי יפו מתחילים לעכל את המאורעות.
״מדובר באחד המאבקים החשובים ביותר של האוכלוסיה הערבית ביפו״, אומר עבד אבו שחאדה, נציג רשימת יאפא במועצת עיריית תל אביב-יפו, שפרש מהקואליציה העירונית ביום חמישי שעבר עקב חידוש עבודות העירייה בשטח בית הקברות.
תושבי יפו שיצאו למחות בשבוע וחצי האחרונים מצאו עצמם במהרה בליבן של התנגשויות אלימות עם המשטרה, אשר ספק אם היו מתרחשות לו מובילי המחאה לא היו ערבים. רימוני הלם התפוצצו ברחובות העיר כמעט בכל יום ולפחות שבעה צעירים נעצרו במהלך המחאות.
כמה תושבים נפצעו, ביניהם גם אימאם מסגד חסן בק, שנעצר ביום רביעי האחרון מול אתר הקבורה לאחר שקרא קריאות לעבר השוטרים. הוא התמוטט ופונה לבית החולים איכילוב. ביום רביעי, ארבעה פעילים נוספים נעצרו – כולל יו"ר הווקף המוסלמי, מוחמד אדריעי – לאחר שהגיעו לבית הקברות עם צו המחוזי בידיהם וביקשו לוודא שהעבודות אכן נפסקות.
אולם הפציעה שהלהיטה את הרוחות יותר מכל היתה זו של ילד בן 13, שנקלע לעימותים מתחת לביתו באזור כיכר השעון ביפו כשירד לקנות טוסט. רימון שפגע בראשו גרם לו לאבד את הכרתו. הוא פונה לבית החולים על ידי עוברי אורח ומאז ממשיך בשגרת יומו עם גבס על אחת מידיו ולמעלה מעשרים תפרים בראשו.
"אמרתי שהרחובות יעלו בלהבות״
עבודות העירייה באתר הקבורה החלו לראשונה בינואר 2018. כשלושה חודשים לאחר מכן, למועצה המוסלמית ביפו נודע כי במהלך העבודות הוזעקו עובדי רשות העתיקות לפנות עשרות קברים שהתגלו במקום. תושבי העיר פתחו במחאה ועובדי הרשות עזבו את המקום, תוך שהם משאירים מאחוריהם את הציוד שלהם.
"במקום נמצאו עשרות קברים גלויים שנפתחו, בחלקם שלדי אדם של אנשים בוגרים ואף של פעוטות", תיארו חברי המועצה המוסלמית בפנייתם לבית המשפט השבוע. "מסביב לקברים היו עשרות ארגזי קרטון ודליים אשר הכילו עצמות וגולגלות אדם בתפזורת".
העבודות במקום הופסקו והעצמות נקברו שוב באדמה על ידי חברי המועצה המוסלמית. בשנתיים האחרונות התנהל משא ומתן בנוגע לעבודות באתר הקבורה, במהלכן האשימו במועצה המוסלמית את העירייה בניסיון "לקבוע עובדות בשטח" שוב ושוב.
בשבוע שעבר, ראש העיר רון חולדאי כינה את המחאה ביפו ״מהומות לא יודע מה״ ו״פאשלה של המשטרה״ בראיון לתכנית ״פגוש את העיתונות״. עם זאת, אבו שחאדה טוען שהתמיכה במאבק יוצאת דופן בהיקפה ואפילו היסטורית. ״יש מעט מאבקים שזוכים לקונצנזוס כזה רחב״, הוא אומר.
אנחנו רואים בעיקר גרעין עיקש של כמה עשרות גברים שמגיעים לתפילות מול אתר הקבורה מדי יום, אנחנו מריחים את הפחים שככל הנראה נערים שורפים בלילות. איך יש פה קונצנזוס?
״קודם כל, יש כאן רובד דתי – העירייה החליטה לפגוע בכבודם של מתים ולחלל עוד מקום קדוש. זה מטריד ומכאיב לכל מי שהנושאים האלה נמצאים בליבם. זו הסיבה שחרדים הגיעו להפגנות שלנו. גם חברי כנסת מטעם ש״ס הביעו הזדהות עם המאבק שלנו, שיגרו מכתבים לעירייה ודרשו לשנות את ההחלטה.
מעבר לזה, למאבק יש רובד לאומי, איתו מזדהים כל מי שמתנגדים לפגיעה בזהות הערבית של יפו, וגם רובד אזרחי. כשרואים איך העירייה מתנהלת עולה השאלה כמה יש לתושבים בכלל השפעה על מה שמתחולל בעירם ועד כמה הם שותפים להחלטות שמתקבלות בנוגע למרחב הפיזי והתרבותי שלהם. אני מרגיש שהתמיכה הרחבה שהמחאה שלנו זוכה לה מבוססת על תחושה מוכרת של אזרחים רבים שהרשויות לא מטות להם אוזן בעת קבלת החלטות, כולל חילונים וגם אנשים שאינם ערבים״.
איך נראית מערכת היחסים בין העירייה למשטרה במקרים כאלה? הרי כביכול אין ביניהן שיתוף פעולה או תיאום, אבל אנחנו רואים ששוטרים לא רק שומרים על אתר הבנייה בבית הקברות, אלא ממש מתחבאים בו לפני מחאות ומתארגנים בשטחו.
״העירייה משלמת למשטרה על אבטחת בית הקברות, ואת העלות סופגת קופת העיר כמובן. אבל השאלה היא אחרת, והיא נוגעת ליחס אלינו. השוטרים שאנחנו פוגשים בשטח מייצגים את הדעה הרווחת בציבור הישראלי. הם הפנימו בצבא איך מתנהגים לערבים וכשהם מגיעים ליפו להתנהל איתנו בצורה אזרחית, הם פתאום שומעים את קריאת המואזין ומבינים שאנחנו והפלסטינים בגדה שייכים לאותו עם. אין להם שום יכולת להבדיל בין אוכלוסיה אזרחית לאוכלוסיה תחת כיבוש״.
״אמרתי שהרחובות יעלו בלהבות״
חלקו הראשון של הראיון עם אבו שחאדה התקיים ביום שישי שעבר, זמן קצר לפני שהוא עצמו השתתף בתפילה בבית הקברות, שהפך לאתר בניה מגודר ומלא שומרים שישבו תחת שמשיות של עיריית תל אביב. בתום התפילה החלה צעדה לעבר כיכר השעון. צעירים שיגרו זיקוקים מהדשא, כאילו על מנת להבדיל בין התפילה לבין ההפגנות. עשרות שוטרי יס״מ, שהסתתרו בתוך שטח בית הקברות, נהרו אל הרחוב למשמע הפיצוצים והחלו לזרוק רימוני הלם לעבר הצועדים, בשעה שנהגי מכוניות ושליחים על קטנועים ואופניים ניסו להמשיך בנסיעתם בין המהומות.
הודעת ביום חמישי שעבר שאתה עוזב את הקואליציה של חולדאי. מתי החלטת לפרוש?
״כשהעבודות התחילו עוד הייתי משוכנע שמקבלי ההחלטות יקשיבו לי ולקולות שהבאתי מיפו. אמרתי שהרחובות יעלו בלהבות, הצגתי פוסטים מהפייסבוק, הזכרתי דעות של תושבי יפו שעלו בדיונים שהתקיימו בעבר בנושא בעירייה. כשהעבודות החלו למרות הכל, הבנתי שאין לי שום יכולת להשפיע יותר. להיפך, בעירייה משוכנעים שלמרבית תושבי יפו לא כל כך אכפת מהבנייה על שטח בית הקברות ושהרוח המחאתית מגיעה ממיעוט קיצוני בעיר.
״כשהשוטרים שומעים את קריאת המואזין, הם מבינים שאנחנו והפלסטינים בגדה שייכים לאותו עם. אין להם שום יכולת להבדיל בין אוכלוסיה אזרחית לאוכלוסיה תחת כיבוש״
זה לא נכון כמובן. כדי להבין לעומק את המשמעות של בנייה על בית קברות, מספיק לדעת שהקללה החריפה ביותר, שמהווה קו אדום ביחסים בקרב האוכלוסיה הערבית ביפו, היא ׳המשפחה שלך מוכרת בתי קברות׳. אין חזרה מאמירה כזאת. המשמעות שלה היא סכסוך קשה ועמוק. סיפרתי את זה לגורמים בעירייה, דיברתי על מה שקרה לבתי הקברות שלנו לאורך השנים ובעיקר ניסיתי להסביר שיש כאן הזדמנות היסטורית לפיוס ולבניית אמון בין העירייה לתושבים, אם ייקטע רצף הבנייה על בתי קברות מוסלמיים. הם לא הקשיבו, והפסידו״.
למי ניסית להסביר בדיוק?
״דיברתי עם הנהלת העירייה, עם הפקידים הבכירים, עם הדרג הפוליטי. היתה שם עמדה סמויה לפיה העירייה לא יכולה להרשות לעצמה תקדים כזה, כי מחר נמצא משהו בקרקע שמיועדת לפרויקט אחר והפרויקט יפול. זו דרך מאוד צינית להסתכל על רגשות התושבים בעיר. הדברים הללו אגב היו מגובים בהסכם קואליציוני, שמבחינתי הופר עם תחילת העבודות. סעיף מספר שש בהסכם קובע ש׳העירייה תמשיך לשמור על המקומות הקדושים ועל בתי הקברות של כל הדתות ותפעל יחד עם נציגי האוכלוסייה כדי להגיע לפתרונות שיענו על צרכי האוכלוסיות השונות׳״.
אז איך הגעתם למצב הזה בכל זאת? הרי התנהל משא ומתן בין העירייה לבין נציגי האוכלוסיה המקומית.
״המשא ומתן התנהל בשנתיים האחרונות מול המועצה המוסלמית (גוף שאבו שחאדה כיהן כנציגו עד לפני כשנתיים – מ״א). העירייה הציגה כמה פתרונות שלא היו מקובלים על ההנהגה המקומית, כמו העברת העצמות למקום אחר והקמת אנדרטה במקום. המועצה המוסלמית הציעה לקנות את השטח מהעירייה. התנהל גישור בבית המשפט וגם הוא נפל. לצערי, גם היחס לסוגייה בבית המשפט המחוזי שפסק לטובת הפרויקט היה מאד ביורוקרטי ולא הביא בחשבון את התפישה הרווחת בקרב החברה הערבית ביפו.
"כדי להבין לעומק את המשמעות של בנייה על בית קברות, מספיק לדעת שהקללה החריפה ביותר בקרב האוכלוסיה הערבית ביפו, היא ׳המשפחה שלך מוכרת בתי קברות"
בעירייה לא מוכנים להבין כיצד האוכלוסיה הערבית ביפו מפרשת מראה של טרקטורים בבית קברות. הטיעונים העירוניים הם יבשים וביורוקרטיים: בית הקברות פונה בעבר, אף אחד לא ידע שהעצמות שנמצאו יהיו שם כשהחלה הבניה וכו׳. אבל ברגע שאנחנו שומעים שהולכים לפנות בית קברות, אנחנו לא חושבים רק על אתר הקבורה הנתון. אנחנו נזכרים במה שקרה בטאסו (בית קברות על גבול חולון שעומד במרכזו של מאבק ארוך שנים בין ערביי יפו לבין הרשויות הישראליות – מ״א), בעבד א-נבי, שעל שטחו נבנה מלון ׳הילטון׳ ובבית הקברות של שייח מוניס, שעל חלקו נבנה חניון של אוניברסיטת תל אביב. מה שקורה עכשיו הוא חלק ממדיניות מתמשכת״.
שחמט, כדורגל ובדיקות קורונה
יותר משהוא פוליטיקאי, אבו שחאדה הוא איש שטח ורוח. הוא נמנע מלהטיח ביקורת ישירה ביריביו הפוליטיים וממקד את השיחה בפרשנות של המתרחש בשטח ובחזונו הפוליטי, שהקהילה מונחת בבסיסו. הוא החל את דרכו הפוליטית כנציג ציבור בעמותת צעירי יאפא לפני כעשור. לפני חמש שנים, התמנה לנציג במועצה המוסלמית ביפו לקדנציה בת שלוש שנים. לאורך כל הקריירה שלו, הוא הוביל יוזמות חינוכיות וקהילתיות כמו הקמת קבוצת כדורגל ומועדון שחמט עבור בני נוער ביפו.
כשסגרו את שדרות ירושלים ספגת ביקורת חריפה על כך שאינך פורש מהקואליציה. מה ההבדל בין מה שקרה סביב אתר הקבורה לבין ההחלטה לסגור את השדרה?
״בעניין השדרה היה קונצנזוס ביפו שצריך לבנות רכבת קלה כדי לפתור את בעיית התחבורה הציבורית כאן. על זה לא הייתה מחלוקת. המחלוקת הייתה על החלטת העירייה לא לשמור על נתיב תחבורה ציבורית פתוח בזמן העבודות. כשסגרו את השדרה בניגוד לסיכומים, הרגשתי שחשוב להישאר בקואליציה דווקא בגלל זה, כדי לדאוג למה שיקרה עם השדרה אחרי שתסגר. לא רציתי שנשים יפחדו ללכת בה, כי רמת הביטחון האישי יורדת בתוך אתר בנייה. היה לי חשוב שאנשים עם מוגבלויות יוכלו לעבור מצד לצד של השדרה ורציתי לפעול להנגשת המרחב הזה. היה לי חשוב שהשדרה לא תהפוך למאורת סמים ולא יכולתי להרשות לעצמי שקולי יושתק בכל הנושאים הללו.
"כשסגרו את שדרות ירושלים בניגוד לסיכומים, הרגשתי שחשוב להישאר בקואליציה דווקא בגלל זה. כדי לדאוג למה שיקרה אחרי שתיסגר"
סיפור השדרה היה החלטה עירונית כואבת. הסיפור עם בית הקברות טעון במטענים דתיים ולאומיים. הוא המחיש שאי אפשר יותר להתפשר על דבר עקרוני כמו איך העיר נראית, איך היא נבנית ובעיקר איך מתקבלות בה החלטות בנוגע ליפו. אם אין כוח להשפיע ברמה העמוקה, אפשר רק לפרוש״.
במהלך משבר הקורונה, אבו שחאדה פעל להעלאת המודעות לנגיף בקרב האוכלוסיה הערבית ביפו ודחף להקמת תחנת בדיקות קורונה בשכונת עג'מי. מאז שפרש מהקואליציה, הוא מספר, כל פגישותיו במסגרת תפקידו בעירייה בוטלו. את הימים האחרונים הוא בילה בעיקר ברחובות, נדחף על ידי שוטרי יס״מ.
יכול להיות שהפרישה שלך הייתה מוקדמת מדי? הרי ביום רביעי התקבל צו ביניים מבית המשפט המחוזי שמורה על הפסקת העבודות. גם אם העירייה תערער עליו לעליון, יש עכשיו זמן להתארגן ואולי לשנות את ההחלטה.
״אני לא מרגיש שהפרישה היתה מוקדמת ועד לרגע זה לא שמעתי מאף אחד ביקורת כזאת״.
גזרות נגד כולנו
בדומה לאבו שחאדה, היום (חמישי) פרשו חברי המועצה אמיר בדראן ומוריה שלומות מהקואליציה של חולדאי במחאה על התנהלות העירייה בסוגיית אתר הקבורה אל-אסעאף. ״פעלנו כדי לשנות מבפנים, להיות הקול עבור הקהילות והשכונות המוחלשות, בשביל הצעירים והצעירות, בשביל יהודים וערבים שקיוו לראות שינוי במדיניות העירייה״, נכתב בהודעת מפלגת חד״ש, אותה מייצגים השניים. ״אלא שחולדאי בחר אחרת, ואנחנו גילינו שהמנגנון שלו פשוט לא מוכן להשתנות. ההתנהלות הבריונית של העירייה במשבר המתגלגל סביב בית הקברות אל-אסעאף שמבתרת את יפו, החלטת העירייה להרוס את גינת לוינסקי, הריאה הירוקה היחידה בנווה שאנן והמשך מדיניות הפינויים מאבו כביר, היו רצף של גזרות נגד כולנו״.
זכית לתמיכה מחברי המועצה האחרים? איפה אסף הראל, שדיבר הרבה על יפו בתקופת הבחירות?
״הבנתי שאסף הראל לא כל כך עונה לטלפונים של אנשים שפונים אליו. חברי המועצה מיטל להבי ממרצ ואלחנן זבולון מש״ס הביעו את תמיכתם. שולה קשת היתה מהראשונים שהתקשרו להביע הזדהות, וקיבלתי גם טלפון מחן אריאלי, סגנית ראש העיר. האמת היא שגם אסף הראל התקשר אליי. אני ביחסים טובים עם כולם במועצה, מלבד הימנים והגזענים. יש הרבה כבוד הדדי״.
אבל זה לא מיתרגם בינתיים להשפעה על החלטת העירייה.
״פוליטיקה היא משחק שלא נגמר. אנחנו בודדים באופוזיציה. הקואליציה לא מאוימת בשום צורה כרגע, אבל לפרישה שלי יש ערך פוליטי. בתור מי שמייצג את האוכלוסיה הערבית ביפו, שמהווה רק ארבעה אחוזים מתושבי העיר, אני לא יכול להגיד לך שנפיל את הקואליציה ונחליט מי יהיה ראש העיר״.
״הבנתי שאסף הראל לא כל כך עונה לטלפונים של אנשים שפונים אליו. אני ביחסים טובים עם כולם במועצה, מלבד הימנים והגזענים. יש הרבה כבוד הדדי״
אולי מדובר ביותר מארבעה אחוזים. הרי יש עוד שכונות ואוכלוסיות בעיר שהעירייה לא הטתה להן אוזן, בלשון המעטה, כמו תושבי גבעת עמל ותל כביר. אם מחשיבים את הקהילות האלה ואחרות, שיכולות להיאבק יחד לקידום סדר יום שהוא פחות מוכוון ״פיתוח״ ויותר לטובת התושבים, אנחנו מדברים על השפעה פוליטית גדולה יותר. אולי יש פה מקום לקואליציה אלטרנטיבית?
״עיר שרוצה להיות ליברלית באמת תעמוד במבחן של כיבוד מיעוטים ותתן להם במה. השאלה היא איזה סוג של ליברלית היא תל אביב. האוכלוסיה הערבית ביפו מונה רק ארבעה אחוזים, אבל המשקל הסגולי שלה גדול הרבה יותר. תל אביב מטפחת תדמית של אלטרנטיבה למדינת ישראל, אבל היא עדיין חלק מההקשר הישראלי. כשמתנהל מאבק ברמה הלאומית על פרשנות של סמלים לאומיים, פוליטיים והיסטוריים, זה לא מפתיע שהוא בא לידי ביטוי גם פה.
״עיר שרוצה להיות ליברלית באמת תעמוד במבחן של כיבוד מיעוטים ותתן להם במה. האוכלוסיה הערבית ביפו מונה רק ארבעה אחוזים, אבל המשקל הסגולי שלה גדול הרבה יותר״
כבר הרבה שנים לא התמודדנו עם ראש עיר ליכודניק עם עמדות אנטי-ערביות מובהקות. כשזה יגיע, נרגיש את הדיכוי עוד יותר חזק, והמחאות שיפרצו יהיו בהתאם. הכוח הגדול ביותר תמיד נמצא בידיהם של אקטיביסטים, כי מה שמניע אותם הוא הרצון לחולל שינוי שנוגע אליהם באופן אישי בשטח. אם לא נאמין שאפשר לשנות ולהשפיע, נהפוך לציניים. אני עדיין מאמין שיש הזדמנות לעירייה לשנות את ההתנהלות שלה״.
אז אקטיביזם עדיף?
״אחד התסכולים הכי גדולים של נבחרי ציבור הוא שהכוח שלך מול המציאות הוא כמעט שולי והשינויים שחבר מועצה יכול לקדם לוקחים זמן. גם אם עשיתי משהו קטן, אני ארגיש אותו בעוד עשר שנים.
יש תפישה רווחת לפיה עיריית תל אביב מאד עשירה ויכולה לעשות הכל, אבל השאלה המהותית שעומדת בפנינו בעבודה עם ומול הרשויות המקומיות היא אם אנחנו רוצים באמת שלטון ריכוזי שחולש על הכל. זה מצב שיכול ליצור עצלות קהילתית. אנחנו חייבים לפעול ברמה האקטיביסטית ולתת לאנשים לצבור ניסיון״.