נתחיל מהסוף: לא לשרת בצבא זה לא כמו לשרת בצבא. שירות בצבא כרוך, אצל חלק לא מבוטל מהחיילים (אבל ממש לא אצל הרוב) בסיכון חיים יומיומי, במסגרת גוף שאליו מי שמסכן את חייו ושלומו אולץ להצטרף על פי חוק ולא מתוך בחירה. אלה הן עובדות חיים, ומי שטוען אחרת הוא גנב דעת או בור במקרה הטוב, או שקרן מנוול, כפוי טובה וערל לב במקרה הרע.
ועכשיו, אחרי שעשינו את מצוותו של מנחם בגין ז"ל שאמר כי גם המובן מאליו צריך שיאמר לפעמים, נתמודד עם עוד אמת ברורה: חרדים וערבים אינם משרתים בצה"ל, וגם לא ישרתו בצה"ל. זה נובע מחוסר הרצון שלהם מחד, ומחוסר הרצון של צה"ל לקלוט אותם מאידך.
הערבים כלל אינם מוזמנים לשרת (מסיבות לאומיות), ואילו החרדים מקבלים פטור מתוקף "תורתו אומנותו" – אלא שאליה וקוץ בה. כנגד הפטור הזה, חוקי מדינת ישראל אוסרים עליהם לעבוד.
רוב החילונים לא מודעים לכך, אולם חרדי צעיר שלא רוצה להתגייס הופך על כורחו לצרכן של מערכת הרווחה בישראל. ההיגיון בבסיס העניין היה למנוע מצב שבו חרדים מנצלים את שנות הפטור שלהם כדי להתעשר בזמן שהמתגייסים עושים למען המדינה, אבל בזמן שהמתגייס הופך בגיל 21 לאזרח שיוצר לעצמו הכנסה וכפועל יוצא משלם מסים ויוצר הכנסה למדינה, האזרח החרדי בן 21 לא יכול לייצר הכנסה כזו ואם הוא עובד ב"שחור", ממילא המדינה לא תראה מזה שקל.
הוא מקבל קצבת קיום מתוקף היותו תלמיד, ואם יינשא ויעמיד צאצאים הוא יהיה זכאי לקצבאות נוספות. רק לקראת סוף העשור השלישי לחייו הוא יצטרף לשוק העבודה, אם יצטרף כלל.
קו שבר פוליטי
עניין הגיוס והפטור הוא אחד מקווי השבר הפוליטיים שאינספור עסקנים עשו ממנו קריירה. בעבור המפלגות החרדיות זה דגל לנופף בו כדי לאסוף סביבו את המצביעים ולגרום להם לשנוא מישהו אחר במקום את אלה שלא דואגים לחלץ אותם מעוני.
בעבור הרשימות המנפנפות בחילוניות (לפיד האב ולפיד הבן, ליברמן ואחרים), זו דרך לקושש את המצביעים שלהן ולהפנות אצבע לעבר "אחרים" שאותם אפשר לשנוא – ושנאה, כמו שכולנו רואים בשנים האחרונות, היא משהו שמתגמל מאוד בקלפי. אלה ואלה לא רוצים פתרון אמיתי לעניין הזה, כי בלעדיו אין להם כל כך מה למכור. קו השבר הוא גם קו החיים שלהם.
אבל הגיע הזמן לפתור את העניין הזה, אחת ולתמיד, תוך אומץ והכרה במציאות.
מדינת ישראל הכירה בשירות המילואים, שעד שנות ה-90 של המאה הקודמת היה נחלתם של רוב מוחלט מהגברים היהודים וכיום הוא נחלתו של מיעוט קטן באוכלוסייה, כמעין מס שהמילואימניק משלם ויש לתגמל אותו בהטבות כנגד התשלום שהוא עושה. קצרה היריעה לתאר עד כמה מצומצם הגמול לעומת המחיר, אבל המנגנון הזה הוא מנגנון שנכון ליישם גם על השירות הצבאי.
המדינה צריכה להכיר בשירות הצבאי כמס שנערות ונערים משלמים כשהם משרתים אותה – ולגמול להם על כך עד יומם האחרון. ראשית, היא צריכה להגדיר שהלומדים בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי מתגייסים באופן קטגורי (כן, גם נערות דתיות). את הלומדים בחינוך החרדי יש לפטור באופן קטגורי כפי שנעשה בחינוך הערבי: נער בן 18 שמסיים את לימודיו בחינוך החרדי יתחיל את חייו הבוגרים בדיוק כמו נער בן 18 שמסיים את לימודיו בחינוך הערבי – הוא ילמד, יעבוד, יעשה מה שבא לו. הוא לא יקבל שום גמלה או קצבה מהמדינה, ונאחל לו שיהיה אזרח תורם ומאושר.
נער בן 18 שמסיים את לימודיו בחינוך החרדי יתחיל את חייו הבוגרים בדיוק כמו נער בן 18 שמסיים את לימודיו בחינוך הערבי
בוגרי החינוך הממלכתי או הממלכתי-דתי שלא ירצו לשרת בצבא מטעמי דת או מצפון, יופנו לשירות לאומי באורך זהה לזה של השירות הצבאי. לא רוצים לעשות שירות לאומי בשום פנים ואופן? חבל, אבל נקבל את זה. יקבלו פטור כמו בני הנוער מהחינוך החרדי או הערבי.
אם ירצו חרדים או ערבים לשרת בצבא או בשירות לאומי, הם יוכלו לעשות זאת כפי שהם עושים גם כיום. היו חרדים ששירתו בצבא עוד לפני הקמת היחידות המיוחדות שנבנו בעבורם, וגם ערבים מוסלמים ונוצרים שירתו ומשרתים בצבא, לרבות תפקידי לחימה, בגדוד הסיור המדברי, בתפקידי גששים ועוד.
מדרגות העדפה
אבל איך גורמים לאנשים לשרת כשהפטור קל כל כך? נותנים הטבה כנגד השירות. מדינת ישראל צריכה לקבוע, בחוק, מדרגות העדפה למי ששירתו אותה:
מדרגה של הטבת מס קבועה והעדפה בכל מכרז ושירות של המדינה למי ששירתו בשירות לאומי. מדרגה נוספת, גבוהה יותר, של הטבת מס קבועה והעדפה בכל מכרז ושירות של המדינה למי ששירתו בצבא, ומדרגה גבוהה יותר – הגבוהה ביותר – של הטבת מס קבועה והעדפה בכל מכרז ושירות של המדינה למי ששירתו בתור לוחמים או תומכי לחימה ביחידה קדמית, מי שמסכנים את בריאותם, שלמותם וגופם בצורה המשמעותית ביותר. כמובן שמי שאינם יכולים לשרת עקב בעיות בריאותיות ייהנו מכל הטבה שלמדינה יש להציע, בלי קשר אם שירתו בשירות כזה או אחר או לא שירתו כלל.
המדינה גם צריכה לאפשר לאנשים להשלים את שירותם אפילו אחרי גיל 18 אם ירצו בכך, כדי לקבל ממנה הטבות, בכפוף לצרכיה (הרי לא יגייסו איש בן 39 לעשות טירונות קרבית, למשל).
במקביל, יש לבטל את כל התוכניות ה"משלבות" למיניהן כי אין בהן צורך: ללא יחידות נפרדות לדתיים, ללא מסלולים חרדיים באקדמיה, ללא ישיבות הסדר. כל אלה הופכים מיותרים מרגע שבו בני ה-18 בוחרים את דרכם בחיים בעצמם.
יש לבטל את כל התוכניות ה"משלבות" למיניהן כי אין בהן צורך. אלה הופכים מיותרים מרגע שבו בני ה-18 בוחרים את דרכם בחיים בעצמם
זה גם יפתור את כל סיפור לימודי הליב"ה – מרגע שבו מסיים הלימודים בבית הספר צריך להיכנס בוודאות מוחלטת לשוק העבודה (בין אם בגיל 18 ובין אם בגיל 21) הוריו ידרשו מהמוסד החינוכי שבו הוא לומד לתת לו כלים להתמודד בשוק הזה, כי הם לא ירצו שיהיה עני מרוד ויעבוד כל חייו בעבודות דחק.
יש עניין אחד, עם זאת, שלהצעה הזאת אין פתרון בעבורו: עניין סיכון החיים. כן, לשרת כלוחמים הוא עניין מסוכן מאוד, ואכן אף אחד לא מת באוהלה של תורה כמאמר הקלישאה החילונית החבוטה. אבל כשלוקחים בחשבון שגם רוב מוחלט מהחילונים שעושים שירות מלא לא יסכנו את חייהם ולו להרף עין לאורך כל שירותם (הצנזורה אוסרת לכתוב את שיעור "הצבא הלוחם" מתוך צה"ל כולו), הרי שהטענה הזאת יכולה להיות מופנית גם כלפי כל מי שלא עשו טירונות 03 ומעלה: כן, לעשות צבא כלוחמים זה מסוכן ממש, ולכן מגיעה להם דרגה משלהם של פיצויים והטבות, גבוהה ומתגמלת יותר מכל שאר אחיותיהם ואחיהם אזרחי ישראל האחרים.
לעשות צבא כלוחמים זה מסוכן ממש, ולכן מגיעה להם דרגה משלהם של פיצויים והטבות
הפתרון האמיתי לעניין הסיכון של חיילי צה"ל הלוחמים הוא כמובן להפסיק את המלחמות בין ישראל לשכנותיה, אבל בשלב זה נסתפק בלהפסיק את המלחמות בינינו פנימה.
