מרפאת הסטודנטים של הטכניון: "המטופלים הרגישו שמשתמשים בהם כקופים"

הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות – נדמה שהמשפט הזה כמו נכתב עבור מרפאת "רוח טובה" של הטכניון, שפעלה במשך ארבעה חודשים, נסגרה ביולי האחרון וכעת אמורה להיפתח מחדש.

לפני יותר למשנה הגיעה פרופ' רות מרגלית לטכניון עם רעיון להקים מרפאה למהגרים חסרי מעמד בחסות הפקולטה לרפואה, שיהווה גם שדה קליני לסטודנטים לרפואה שבו הם יוכלו ללמוד. הרעיון הלהיב את הנהלת המוסד האקדמי, ששכרה עבורו מבנה גדול בבית הקרנות בעיר ושילמה לשלוש שנים שכירות מראש.

לטובת המיזם התגבש צוות של כ-60 מתנדבים, שכלל גם רופאים, אחיות, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים. קופת חולים מכבי תרמה ציוד רפואי, וציוד נוסף הגיעה כתרומות ממקורות נוספים, והחולים התחילו להגיע. 

אלא שלאחר ארבעה חודשים נסגרה המרפאה שהיתה תחת ניהולה של פרופ' מרגלית, יוזמת הפרויקט. העובדים המתנדבים שהיו במקום מספרים על שורה של אי סדרים ובעיות אתיות שכנראה בגללן סגרה הנהלת המוסד האקדמי את שערי המרפאה, והם חוששים שהדבר יקרה שוב עם פתיחתה המחודשת.

בלי פיקוח רופא

לטענת גורמים שהיו מעורבים בהקמה ובתפעולה, הבעיות נבעו מהמודל שעל פיו פעלה המרפאה ושקבע שהסטודנטים הם האחראים. הם מקבלים את החולים, מתשאלים אותם, עורכים להם בדיקה רפואית ראשונית – וכל זה בלי פיקוח של רופא בכיר כמקובל בארץ ובלי הכשרה מתאימה.  

"סטודנט שלא ראה חולה ולא טיפל בחולה ולא יודע מה לשאול היה מקבל את המטופל ובודק אותו – אלו דברים שלא יעלו על הדעת", אומרת מרגלית לורבר, שהיתה המנהלת הרפואית של המרפאה. "מאוד התנגדנו לזה, אבל כשפנינו להנהלה נאמר לנו שזה המודל וזהו זה".

"סטודנט שלא ראה חולה ולא טיפל בחולה ולא יודע מה לשאול היה מקבל את המטופל ובודק אותו – אלו דברים שלא יעלו על הדעת"

אל המרפאה הגיעו מטופלים מרקע קשה, אוכלוסיות מוחלשות. שב"חים, מהגרים מאפריקה, נרקומנים, זונות, דרי רחוב. אנשים שצריך לנהוג בהם ברגישות ובתשומת לב. אך לדברי אנשים שעבדו במקום זה לא תמיד היה המקרה.

"המטופלים האלה מגיעים למרפאה לא מתוך רצון אלא בלית ברירה, הרי אין להם מעמד או כסף", אומר אחד האנשים שהתנדב במרפאה. "הם מגיעים מהתחתית, אנשים עם סיפורים מאוד קשים. חלק מהם עבר התעללות, אלימות. כשמבצעים תשאול, באופן כללי הוא צריך להיעשות בעדינות וברגישות, בפרט כשמדובר באנשים כאלו. אבל חלק מהסטודנטים יצרו אווירה לא נעימה. 

"פגשתי מטופלים שטענו שהם לא סיפרו לסטודנטים על הבעיה הרפואית שלהם כי הם הרגישו לא נוח, שמעתי על שאלות לא במקום כמו למשל לשאול אישה לא בקונטקסט המתאים כמה פעמים בשבוע היא מקיימת יחסי מין. היו אנשים שלא רצו להגיע יותר לטיפול רפואי. המודל שניסו לקדם הוא שגוי".

"דבר שלא נעשה בשום מתקן אקדמי"

לפי נהלי משרד הבריאות: "זכותו של מטפל לסרב לנוכחות ו/או לבדיקה של סטודנטים במהלך השירות הרפואי אותו הוא מקבל… במידה והמטופל הסכים לנוכחות סטודנטים בבדיקה/טיפול: יש להגביל את מספר הסטודנטים הנוכחים בבדיקה או בטיפול למספר מצומצם של סטודנטים; יש להבטיח למטופל כי הבדיקה או הטיפול יעשו בנוכחות הגורם המטפל בחולה או המדריך, תוך שמירה על כבודו, פרטיותו וצניעותו של המטופל".

"לא היה מודל כזה בארץ", אומרת לורבר. "לפי כל כללי האתיקה של ההסתדרות הרפואית ושל משרד הבריאות לא יכול סטודנט לבדוק חולה בשלב כה מוקדם ובוודאי ללא השגחה. נכון, הובהר לסטודנטים שאין להם הרשאה לכתוב מרשמים או לקבל החלטות – אבל גם לבצע בדיקה רפואית ולערוך שאלון בלי הכשרה זה לא מקובל ולא דבר שנעשה בשום מתקן אקדמי. המטופלים הרגישו את מה שאנחנו הרגשנו – 'הם משתמשים בנו כקופים', אמרו לנו בשפה ברורה".

"לפי כל כללי האתיקה של ההסתדרות הרפואית ושל משרד הבריאות לא יכול סטודנט לבדוק חולה בשלב כה מוקדם ובוודאי ללא השגחה"

"ברגע שהיה נכנס חולה כל הסטודנטים היו עטים עליו", מתאר מאג'ד חדאד, מתנדב בפרויקט שהיה אמון על הצד הלוגיסטי. "מדובר בצעירים, חלקם עתודאים, ילדים בני עשרים. מה הם יודעים לעשות? הם לא נתנו לבכירים מהם להתקרב אליהם. שמעתי סטודנט צעיר אומר לרופא בכיר 'אתה לא תתערב'. לא יכולתי לשמוע איך הוא מדבר לאדם בכיר ממנו ויצאתי מהבניין בתסכול. 

"די מהר שמעתי מטופל אחד אומר לאדם שבא איתו 'תגיד להם שאתה לא רוצה שסטודנט יבדוק אותך'. בישיבת צוות באותו יום אמרתי להם שתוך זמן כל כך קצר אנשים הבינו מה קורה פה וזה לא הולך למקום טוב. אבל יוזמת הפרויקט נעמדה על הרגליים האחוריות ובכל פעם שאמרנו סטודנטים היא הבהירה שלא נוגעים בהם". 

המתורגמנים לא קיבלו תשלום

התלונות להנהלת הטכניון לא איחרו להגיע. באחד המכתבים שנשלחו להנהלת הטכניון כתבה אחת האחיות על סטודנט שהתנדב במרפאה, "שמדבר אלי (ואל אחיות נוספות) בגסות, זלזול, תוך הרמת קול ומחוות גופניות מאיימות", כך דברי המכתב. "מאז הדברים הסלימו והוא… עונה לכל שאלה 'ככה זה עובד פה, זו הוראה מרותי', 'אני מזכיר לך, זו מרפאה בניהול סטודנטים' וכו'".

"המתנדבים הגיעו כדי לתת שירות כמה שיותר טוב ומקצועי לאוכלוסיות שאין להם ועל הדרך לעסוק בפעילות חינוכית", אומר המתנדב. "אם זה היה עובד כמו שצריך לא היו אמורים להיות ניגודי אינטרסים, אבל בפועל קידום הסטודנטים דחק את הטיפול האתי. הסטודנטים היו צריכים לעבור סינון, לעבור הכשרה ושיהיה פיקוח כשמי שמנהל ומוביל הוא הצוות הרפואי והסטודנטים תפקידם ללמוד. חבל שיוזמה כזו שיכולה להיות מוצלחת מכל הכיוונים נפלה בגלל אג'נדה אישית ולא לטובת המטופלים".

"מדובר בצעירים, חלקם עתודאים, ילדים בני עשרים. מה הם יודעים לעשות? הם לא נתנו לבכירים להתקרב אליהם"

הבעיות לא הסתכמו רק בנושא הסטודנטים. המתנדב מספר שנשכרו שלושה מתורגמנים והובטח להם שכר שעתי, ששולם להם במזומן. "לאחר זמן מה הופסק התשלום והם התבקשו להגיע בהתנדבות, תוך הבטחה שיושלם להם בהמשך", הוא אומר. "ואלו אנשים שזקוקים לכסף". גם בנושא זה נכתב מכתב שנשלח להנהלת הטכניון.

"מאחר שהמרפאה לא נרשמה כעמותה ולא היה לה תקציב, כל אחד מאיתנו הוציא אלפי שקלים מכיסו אבל לא קיבלנו את הכספים בחזרה למרות שביקשנו עשרות פעמים", אומרת לורבר. "נאמר לי שהמרפאה קיבלה תרומות בסך 55 אלף דולר", מוסיף חדאד. "שמחנו מאוד כי ידענו שהכסף דרוש להרצה של המרפאה ויכול היה להחזיק את המקום תקופה ארוכה".

"אם זה היה עובד כמו שצריך לא היו אמורים להיות ניגודי אינטרסים, אבל בפועל קידום הסטודנטים דחק את הטיפול האתי"

סימני השאלה התעוררו בהמשך, כשסטודנטים לארכיטקטורה התנדבו לשפץ את המקום ושלחו אליו רשימה של ציוד דרוש כדי שינסה לסייע להם להשיג אותם. "בהתחלה הרשימה היתה קצרה והעלות נמוכה, אולי אלף שקל", הוא אומר. "חשבתי שאם לא אצליח לגייס את הציוד כתרומה אתרום את הכסף בעצמי. גם ככה תרמנו מכיסנו לא מעט פעמים. אבל בהמשך נשלחה אלי רשימה מעודכנת עם ציוד דרוש בשווי 150 אלף שקל. מי יתרום דבר כזה? עברו כמה ימים וקיבלתי טלפון מהסטודנטים שהשיפוץ בוטל כי אין כסף. אז אני לא יודע אם הכסף של התרומות הגיע בכלל ולאן הוא הלך".

שיטת טלאי על טלאי

בסוף אוגוסט, כחודשיים לאחר שנסגרה המרפאה פרסם הטכניון קול קורא לתפקיד מנהל רפואי למרפאת הסטודנטים. לורבר ניגשה למכרז – אך לא התקבלה לתפקיד ההתנדבותי. במקומה נבחר ד"ר אלון ארז. "הפכו אותנו לפרסונה נון גרטנה כי התרענו על הכשלים. וכדי להמשיך לאפשר את הדברים שנעשו שם בלעדינו הוציאו קול קורא". פרופ' מרגלית עצמה הפכה לחברה בוועד המנהל של המרפאה.

"אם צריך לסכם את הנושא, מדובר בסיפור של ניהול בעייתי", אומרת מתנדבת במרפאה לשעבר ומצביעה על רותי מרגלית, שיזמה את הקמתו. "היתה הרגשה שדברים לא בשליטה, שיש הרבה פדיחות, בעיות בניהול, עמימות עם הכסף, עשיה בשיטת טלאי על טלאי. גם שילוב הסטודנטים נעשה בצורה לא נכונה. אפשר להגיד שמדובר בחבלי לידה – אבל מההתרשמות שלי לא היה מדובר בחבלי לידה, על זה לא קמה ונופלת מרפאה.

"היתה הרגשה שדברים לא בשליטה, שיש הרבה פדיחות, בעיות בניהול, עמימות עם הכסף"

"והדבר האבסורד הוא שאותה רותי, שכבר לא נמצאת בתפקידה – אולי בגלל אותם כשלים – עברה לשבת בוועד המנהל של הגוף הזה, שאמור לבחור את המנהל של המקום. זו התנהלות שלא מכבדת אף אחד מהמשתתפים".

פנינו לפרופ' רות מרגלית בבקשה לתגובה, והיא בחרה להפנות אותנו לדוברות הטכניון. מהטכניון נמסר: "הטכניון דוחה מכל וכל את הטענות המוצגות בכתבה. הפעילות שהתקיימה עד לאחרונה במרכז הבריאות התנהלה במתווה המתבסס על מרכזים דומים הפועלים זה שנים מספר בחו"ל, תוך הקפדה על הכללים ותחת פיקוח. כל התרומות שהתקבלו עבור המרכז, בנוסף למשאבים שהעמיד הטכניון לרשות המיזם, שימשו להפעלתו."