הרשתות החברתיות סערו במשך יומיים, מאז שפרסמנו בהמקום את כתבת התחקיר של לילך וולך על יצחק לאור, ובה הבאנו את עדויותיהן של 20 נשים שנפגעו על ידו. חלק מהמגיבים פנו ישירות לעמוס שוקן, מו"ל הארץ שנותן במה ללאור לפרסם את מאמריו בתדירות של אחת לחודש, כשהם חסומים לתגובות הקוראים. המגיבים, בהם גם עובדי הארץ לשעבר, ביקרו את התנהלותו של המו"ל ואת החלטתו להתעלם מהעדויות הרבות.
במשך 11 שנים, מאז שודר תחקיר "המקור" שחשף את לאור כמטרידן סדרתי ובו התראיינו ארבע נשים שנפגעו ממנו, סירב שוקן להתייחס לטענות הנפגעות. גם ביומיים שחלפו מאז פרסום התחקיר הוא הוסיף לטעון כי לא היה מודע לטענות נגד לאור.
"לאור כנראה דיבר בגסות ובבוטות לאנשים במערכת, גברים ונשים, אולי כולל אמירות שפורשו כהטרדות מיניות במקרים מסוימים", כתב באחת התגובות. "לאור סיים את עבודתו בדסק ובבנין הארץ ב-1998 ועבר לעבוד בביתו. בשנה הזאת עבר החוק למניעת הטרדות. אבל אם הייתי יודע על האירועים האלה הייתי מפטר אותו".
בתגובה לדבריו של אחד ממשתמשי טוויטר על העדות של ד"ר הגר להב, שהתראיינה לתחקיר המקום, כתב שוקן: "תגיד, הגר להב היתה עובדת בכירה בעיתון. אם מישהו הטריד אותה מינית לדעתך היא לא היתה הולכת אל העורך הראשי או אלי ומבקשת שננקוט איזו פעולה בענין? וכלום, אני כל יום בעיתון והדלת שלי פתוחה".
"עמוס", ענתה לו להב. "שלא תעיז לרמוז שאני משקרת. לאור לא רק הטריד אותי מינית – הוא עינה אותי במשך שנים. ולא התלוננתי כי לא היה למי. ההתנהגות שלך רק מוכיחה את זה. תתנצל בפני על מה שנעשה לי בתוך העסק שלך (מה שכמובן מעולם לא עשית!). תתבייש לך".
היום (ראשון), בתגובה לעוד אחד מהשרשורים בנושא, כתב שוקן: "לאור לא יפרסם יותר בהארץ".
מאז פרסום התחקיר הגיעו אל מערכת המקום עוד 12 עדויות וסיפורים חדשים על ההטרדות וההתנהלות של לאור לאורך השנים. אנו נבדוק אותם לעומק ונביא אותם לידיעת הקוראים בכתבת המשך.
שיחה על זה post