ועדת התלונות על פסיכולוגים של משרד הבריאות, שהיא הגוף היחיד המוסמך להמליץ על השעיית או שלילת רישיון מפסיכולוגים, פנתה מיוזמתה לפני מספר שבועות אל מכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו בדרישה להעביר לידיה חומרים הנוגעים לטיפול במקרה של הפסיכולוגית הבכירה נ' (הפרטים המלאים שמורים במערכת). 

כפי שפורסם כאן בתחילת אוגוסט, במסגרת סדרת הכתבות "פסיכולוגים ללא גבולות", נ' ניהלה מערכת יחסים בעייתית ולא מקצועית עם המטופל ד', שכשהתגלתה הביאה לסיום נישואיו והותירה אותו במשבר עמוק עוד יותר מזה שהגיע לטפל בו.

מערכת היחסים ביניהם הפכה אינטימית – לא מינית – אך נטולת גבולות לחלוטין, כשהפסיכולוגית קובעת איתו פגישות של שלוש שעות בסוף היום, משתפת אותו ביחסיה עם בעלה, חושפת פרטים אישיים על מטופל אחר שלה (הודעות הוואטסאפ שמורות במערכת), נפגשת איתו באירועים מחוץ לשעות הטיפול, רומזת לקנאה מצד בת זוגו ואף מציעה לו לשלם על הטיפול רק חצי "כי אנחנו מדברים הרבה גם עלי". 

לאחר שהקשר נחשף, התחילה נ' לכתוב מיילים ארוכים ל-ד', בהם היא לכאורה לוקחת אחריות, אך למעשה חוצה עוד יותר כל גבול אפשרי, ואף מטילה אחריות על המטופל להתפתחות היחסים ביניהם. הטיפול הופסק, אולם הקשר ביניהם נמשך עוד מספר חודשים, במהלכם היא חתמה ערבות לדירה ששכר לאחר הפרידה מבת זוגו, ואפילו הגיעה לבקרו במקום שבו השתכן כשעזב את הבית. כל אלה, יש לציין, חריגות חמורות מכללי הטיפול.

לאחר כשש שנים פנו בני הזוג לשעבר אל ועדת האתיקה הפנימית של המכון וסיפרו מה אירע. המכון סגר את התלונה בין כתליו, כש-נ' גזרה על עצמה השעייה חלקית למשך שנה, והיא ממשיכה לטפל באנשים. בקשתם לפגישה נוספת כדי לערער על ההחלטה לא נענתה כלל. 

סמכות של חוקרי משטרה

בפנייה של משרד הבריאות אל המכון נכתב כי וועדת התלונות, הפועלת על פי חוק הפסיכולוגים, היא הגוף המוסמך לקבוע האם חרג פסיכולוג לכאורה מנורמות אתיות ומקצועיות ואף אם ישנו חשד סביר לעבירת משמעת. במקרה כזה, תועבר התלונה לדיון בפני ועדת המשמעת. יו"ר הוועדה העביר אל המכון את הכתבה שהתפרסמה במקום, בצירוף שמה של הפסיכולוגית שהם חושדים שהיא נשוא הכתבה, וביקש לקבל לידיו את פרטי הבדיקה שנעשתה באופן פנימי במכון ואת תוצאות הטיפול. הוא מציין כי ידוע לו שהפסיכולוגית הודתה בדברים ואף השעתה את עצמה מהמכון.

לוועדת התלונות יש סמכות של חוקרי משטרה, והם יכולים לדרוש מידע ואף לפנות למשטרה ולפרקליטות. חשוב לציין שהוועדה מוסמכת לטפל אך ורק בתלונות על פסיכולוגים – כך שכל שאר המקצועות הטיפוליים (למעט עובדים סוציאליים שיש להם ועדה משלהם במשרד) נשארים מחוץ לסמכותה. חריגות אתיות ואחרות מתבררות במקרה הטוב במסגרת ועדות אתיקה פנימיות או איגודיות – שהן נטולות סמכות מלבד השעיה מחברות בהן. 

כך למשל פעלה ועדת האתיקה של מכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו: הטיפול בתלונה של ק' ו-ד' היה מביך ומתחמק, גרסת הפסיכולוגית התקבלה במלואה, הם ביטלו ללא הסבר פגישה נוספת עם בני הזוג, סירבו בגסות רוח להגיב לשאלות שלנו, ואם לא די בכך – למרות התערבותו של גוף עם סמכות של ממש, שלח המכון באמצעות עו"ד מכתב תגובה לוועדת התלונות, שממשיך את הדרך של הסרת האחריות. 

הטיפול של המכון בתלונה של ק' ו-ד' היה מביך ומתחמק, כאשר גרסת הפסיכולוגית התקבלה במלואה

ראשית הם מסבירים כי המכון הוא עמותה רשומה והמטפלים כמו נ' אינם "עובדים בו", כך שאין למכון אחריות של יחסי מטפל-מטופל. בהמשך הם מודים ש-נ׳ אכן עלתה לוועדת האתיקה, אולם מפאת סודיות אינם יכולים באופן מוחלט למסור פרטים (וזאת, מבלי לשאול את המטופל). על הדרך חוזרים ומציינים ש"למעלה משש שנים חלפו" מתום הטיפול – כאילו הם לא באים מתחום שבו מוכר הנושא של השפעה ארוכת שנים של טראומה.  

אין במכתב הסבר למה לא פנה המכון בעצמו אל ועדת התלונות, אם הוא מודע לכך שוועדת אתיקה הפנימית שלו היא, בהנחה שיש לה אחריות כלשהי, חסרת שיניים וסמכויות. פנינו לראש המכון בשאלה זו, היא השיבה שוב כי המקרה "רגיש עם הבטים הקשורים לשמירה על פרטיותם של כל הנוגעים בדבר ובנוסף נושאים משפטיים מורכבים. לפיכך, איני יכולה להשיב לך על שאלותייך".

״ביקשנו הכרה אמיתית בכאב״

ועדת התלונות לא התרשמה ממכתבה של העו״ד, ופנתה שוב אל המכון. היא מודה לראש המכון על הבהרת מסגרת ההתקשרות עם הפסיכולוגית, אולם לא רואה קשר בין זה לבין דרישתה לקבל את המסמכים. סמכות הוועדה היא לדרוש כל מסמך הקשור לאירוע שהיא בודקת, כדי לקבוע האם חרג הפסיכולוג מהנורמות, והדבר קבוע בחוק. אין לה צורך בויתור על סודיות, כפי שעולה ממכתב העו"ד של המכון. בפנייה החוזרת אף מצוין המובן מאליו – שהסודיות וחובת החיסיון חלים על כל בירור ובכל מסגרת.

רק לאחר המכתב התקיף הזה פנתה יו"ר המכון אל המתלוננים, וכתבה כי לצערה היא נאלצת לפנות אליהם שוב, עקב המכתב של ועדת התלונות ובקשתה להעביר את כל החומרים בעניין התלונה שלהם, כולל שמותיהם. למרות שכבר הובהר לה שאין לה ברירה מלבד להעביר את החומרים – היא שואלת שוב את המתלוננים האם יסכימו להעביר תלונתם ושאר החומרים אל הוועדה, בצירוף פרטיהם האישיים.

ק׳ ו-ד׳ אישרו להעביר לוועדה את כל החומר, ובכוונתם להעלות בפניה גם טענות קשות נגד המכון. ״חשיפת המקרה לא הייתה פשוטה עבורנו", אמרו אתמול, "וכנראה שלא היינו פונים מיוזמתינו לוועדת התלונות. כאשר, לאחרונה, הגיעה אלינו הפנייה מהמכון לוויתור על סודיות התלבטנו קשות ובעיקר כעסנו על העברת האחריות של המכון מעצמו אלינו. המכון לפסיכואנליזה בת זמננו היה יכול ליזום את העברת החומרים לועדת התלונות אבל בחר לא לעשות זאת. המכון טרק בפנינו את הדלת במכתב המנוסח ע"י עורך דין מבלי להתייחס לפגיעה, לכאב ולצורך שלנו שקולנו ישמע. העונש שנ׳ גזרה על עצמה או כל עונש שיתקבל בהמשך הוא לא הדבר החשוב מבחינתינו. בקשנו הכרה אמיתית בכאב ובעוול שנגרם לנו ובקשנו להוקיע התנהגות כזאת של מטפלים, את זה לא קיבלנו לא מ-נ׳ ולא מהמכון. אנחנו מעריכים את היוזמה שנקטה ועדת התלונות ומקווים שיפעלו כדי שמקרים כאלה לא יקרו".

במערכת הולכות ומצטברות עדויות על חריגות חמורות של פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים מגבולות הטיפול. אנו ממשיכות לפרסם אותן, ובכתבות הבאות בסדרה נעסוק בהרחבה בוועדות האתיקה, בהעדרו של חוק הפסיכותרפיה, איך לזהות חריגות בטיפול ואיך ניתן לעצור אותן. הסדרה נעשית מתוך אמון עמוק בטיפול ובתהליך הפסיכולוגי.