בלי פרסומות. בלי בעלי הון. בלי בולשיט
משנים כיוון! במקום לצרוך תקשורת שמוכרת אותך, הגיע הזמן להשקיע בעיתונות עצמאית שעובדת אך ורק בשבילך
"אנחנו כל הזמן מקבלים מהם פניות בפייסבוק, 'מה לעשות, לאן ללכת?' הם לא יודעים לדבר עברית, ואנחנו לא דוברות תאית, אז הם אפילו לא מתקשרים"', אומרת אסיה לדיז'ינקיה, מארגון קו לעובד על הפניות הרבות שמגיעות אליהם מעובדי חקלאות תאילנדים בימים האחרונים.
"העובדים, שפונים מתוך מצוקה וחוסר אונים, הם מהגרי עבודה מתאילנד וסטודנטים מנפאל. התאילנדים מגיעים לעבוד בחקלאות בארץ במסגרת הסכמים בין המדינות, ואילו הסטודנטים מגיעים למשך שנה לתכניות המציעות לימודי חקלאות מתקדמת ומפזרות את הסטודנטים בין משקים לצורך עבודה מעשית״.
לפי נתוני משרד החוץ התאילנדי, 20 תאילנדים נהרגו במלחמה, 13 נפצעו וישנם 14 שבויים. הערכות הארגון הן שמדובר על כ-5,000 תאילנדים שעבדו בקיבוצים וביישובים בעוטף עזה נכון ל-7 באוקטובר. ״הם גם נחשפו לממדי התופת באותו היום״, מסבירה לדיז'ינקיה, ״חלק מחבריהם נרצחו או נחטפו, וגם מי שנמלט לא ידע לאן ללכת. הם פשוט ברחו. חלק הגיעו למחרת לנתיבות ברגל. אחרים מצאו מקלט ביישובים בסביבה.
״אלו אנשים שלא מכירים אף אחד, אין להם משפחה, אין להם גב קהילתי. הם מתגוררים שנים במשקים מבודדים. הם גם לא יכולים להתעדכן בחדשות שלנו כי הם לא קוראים ומבינים עברית או אנגלית. יש להם הנחיות פיקוד עורף כלליות לשעת חירום וזהו. הם לבד.
"אנחנו לא חמ"ל ולא גוף שפועל לחלץ עובדים מהשטח, בימים רגילים אנחנו מעניקים מידע וייעוץ בנוגע לזכויות עובדים, ובמצב הנוכחי הכלים שלנו מאוד מוגבלים. אנחנו מנסים להתייחס לכל אחת מעשרות הפניות שהגיעו אלינו באופן פרטני ולמצוא פתרונות.
"למשל, אנחנו יוצרים קשר עם התאגידים שהביאו את הסטודנטים מנפאל כדי שיינסו לתת מענה מגורים ויעדכנו את המשפחות של הסטודנטים. פנינו גם לשגרירויות שאוספות מידע לגבי העובדים ומארגנות טיסות למי שרוצה לחזור הביתה. רבים מבוהלים ורוצים לחזור. אחרים יכולים לבחור לעבוד באזור אחר, אז צריך למצוא להם מעסיק. חלקם לא יכולים נפשית להמשיך לעבוד פה, אחרי האימה שחוו ומה ששמעו שקרה לחבריהם, אך מצד שני הם באו כל הדרך לישראל כדי לדאוג למשפחה שלהם. אז הם בפלונטר, במצב מאוד לא פשוט.
"יש גם קבוצה של חוקרים המתמחים בהגירת עבודה, שראיינו עובדים בעבר ומנסים לעזור להם כעת במצב החירום. למשל ידוע לנו על קבוצה של 250 תאילנדים שנמצאים כעת בהאנגר בעמק חפר, שם דאגו להם לתרומות וציוד, ועל קבוצה אחרת של תאילנדים שעבדו בחקלאות בקיבוץ בארי ושוכנה במלון ביפו. החקלאים מבארי שאצלם הם עבדו דאגו להם וברור שכמו עם הישראלים, גם אלו שנמצא להם סידור – מדובר בסידור זמני בלבד.
"כעת אנחנו מתמקדים בעיקר בלמצוא עבורם גורם רשמי כלשהו שיוכל לתת להם מענה חירום. עו"ד אורית רונן שמנהלת את המחלקה אצלנו עומדת עכשיו לרשות העובדים סביב השעון. ניסינו לפנות לרשות האוכלוסין וההגירה, אלו הטלפונים הראשונים שהרמנו, אבל אף אחד לא ערוך שם.
"יש פתרונות למקרים של מחלה או בעיות אישיות, אבל לא לאלפי אנשים שנמצאים בסיטואציה של סכנת חיים. הרשות פרסמה שהאריכה את אשרות השהייה כדי שעובדים לא יוכרזו כשוהים בלתי חוקיים, אבל חוץ מזה אין להם פתרונות. לא נתקלנו באיזושהי התארגנות אקטיבית שלהם במטרה לסייע. גם המשרדים הממשלתיים עצמם בכאוס".
