במהלך שנת הלימודים פחי האשפה הסמוכים לבית הספר היסודי בטירה שבו לומדים שלושת ילדיה של איסרא, מלאים על גדותיהם במנות מזון שניתנו לתלמידים כארוחת צהריים במהלך הצהרון. "זה כאב לב גדול", היא אומרת. "הפח מלא אבל הילדים שלי רעבים. הם לא אוכלים את האוכל שנותנים להם שם".
התפריט שמוגש במסגרת תוכנית הצהרונים "ניצנים" של משרד החינוך בבתי ספר במרכז הארץ זהה הן לילדים יהודים והן לילדים ערבים. במחוזות הצפון והדרום, שם יש אחוז גבוה של רשויות ערביות, נעשו התאמות בתפריט של תוכנית ההזנה והאוכל מותאם לילדים. גם בקהילות חרדיות נעשות התאמות כשרות, על מנת שילדים מכל הזרמים יוכלו לאכול; אבל עבור כ-25 אלף תלמידים ערבים המתגוררים באזור המרכז לא נעשו התאמות במזון לרקע התרבותי שלהם.
כך, בעוד שהורים רבים מכל המגזרים קובלים על איכות האוכל המוגשת בצהרונים, להורים מהמגזר הערבי יש בעיה נוספת. "הילדים שלנו לא אוכלים נקניקיות בפיתה", אומר ת'אבת אבו ראס, יו"ר ארגון "יוזמות אברהם" לשיתוף פעולה יהודי ערבי. "הם רואים כזו מנה והיא נשארת על השולחן. היינו רוצים לראות את הילדים שלנו אוכלים דברים שהם מכירים מהבית כמו מקלובה, מג'דרה. לא שניצלים. סלט טבולה למשל".
לאחרונה פנו ראשי רשויות ערביות ממרכז הארץ למשרד החינוך בבקשה להתאים את התפריט לילדים. "הילדים שלנו צריכים אוכל שהם רגילים אליו מהבית", אומרת איסרא. "הילדים שלי לא אוכלים שניצלונים ואורז, בטח לא נקניקיות. אנחנו לא דורשים המון, רק שיהיה אוכל בריא שמותאם לילדים שלנו ושהם באמת יאכלו אותו במקום שנשלם מאות שקלים בחודש והילדים יחזרו הביתה רעבים".
הארוחה היחידה ביום
הצהרונים בבתי הספר היסודיים מופעלים אחרי שעות הלימודים באמצעות מפעילים פרטיים ורשויות מקומיות, הכפופים לתכנית הצהרונים "ניצנים" של משרד החינוך. ספקי המזון פועלים מטעם רישיון משרד החינוך, בפיקוח משרד הבריאות.
העלות הבסיסית של צהרון לילד עומדת על 650 שקלים לחודש. משרד החינוך מסבסד את התוכנית בהתאם למדד החברתי-כלכלי של הרשות המקומית, והסבסוד נע בין 150 שקלים ל-600 שקלים לתלמיד.
"תפריט הארוחה נקבע על ידי תזונאיות, ואיכות המזון וספקי ההזנה מפוקחים באופן שוטף", נכתב באתר התוכנית. היא אמורה לכלול חלבון "איכותי", פחמימה משולבת בדגנים מלאים, ירק מבושל או מרק ירקות וירק חי, קטניות לפחות שלוש פעמים בשבוע ולחם מחיטה מלאה.
"לחם מקמח מלא?" שואל אבו ראס, "בהרבה מקרים מגישים להם לחם או פיתות מקמח לבן רגיל. מי שצריך להכין את המזון אלו אנשים מתוך הקהילה, שמכירים את הטעם של הילדים ויודעים מה הם אוכלים בבית".
ראש עיריית טירה, עבד אלחי, כתב החודש למנכ"לית משרד החינוך דלית שטאובר: "מזה תקופה אנחנו מתלוננים על איכות המזון שמסופק למאות התלמידים בעיר, והדבר לא משתנה". מוחמד עאסי, ראש המועצה המקומית כפר ברא ציין אף הוא במכתבו לשטאובר כי פנה למשרד מספר פעמים לאורך השנים בבקשה לשנות את המזון המסופק לילדים, אך בקשתו "טרם קיבלה התייחסות מקצועית".
גם עו"ד עדל באדיר, ראש עיריית כפר קאסם, פנה במכתב למשרד החינוך. "כפר קאסם משתתפת בתוכנית הזנה של משרד החינוך מספר שנים", כתב. "לאורך תקופה זו אנו מתלוננים על טיב והתאמת המזון עבור התלמידים אשר אינם שבעי רצון מהמזון המסופק להם". בשנה שעברה פנה למשרד ראש אגף החינוך ביישוב עיסא למעאי וציין כי בסקר שערך ביישוב עולה כי מרבית התלמידים לא אוכלים את האוכל המוגש להם בצהרון.
במכתב ששלחה עיריית טייבה, הם ציינו כי העירייה מדורגת נמוך במדד הסוציואקונומי וכי עבור ילדים רבים ארוחת הצהריים המוגשת בצהרון היא הארוחה החמה היחידה שהם אוכלים מדי יום.
אימהות מבשלות יחד
"ההתאמה הנדרשת לא מורכבת", אמר אדם שבקיא בנושא מהצד המערכתי וביקש להישאר בעילום שם. "עובדה שבמגזר החרדי וברשויות הערביות בצפון ובדרום זה מתנהל בהצלחה. כבר לפני שנה וחצי אמור היה לצאת מכרז להצטרפות ספקים של מזון לצהרונים, אולם הדבר לא קורה בשל קשיים טכניים. החלפת הספק לא תעלה יותר, היא תגרום לילדים לאכול ותמנע את הבזבוז האדיר של המזון. יש פה 25 אלף תלמידים ערבים שלומדים במרכז, רבים מהם לא אוכלים את האוכל שמסופק להם התוצאה היא שטונות של מזון מושלך לפח, מזון שמושקעים בו סכומי עתק של ההורים ושל המדינה, שמסבסדת חלקים ממנו".
"טונות של מזון מושלך לפח. מזון שמושקעים בו סכומי עתק של ההורים ושל המדינה, שמסבסדת חלקים ממנו"
ראש עיריית קלנסווה, עבד אלבאסט סלאמה, הציע למשרד החינוך להיעזר בנשים מחוסרות עבודה מהאזור. "באותו מחיר של המפעלים התעשייתיים הן יכולות להכין ארוחות ביתיות טריות, קרוב לבתי הספר. המשרד טען שהפתרון הזה כרוך בבירוקרטיה, כי הוא דורש אישורים רבים של משרד הבריאות. אני מבין את הצורך לשמור על הנהלים של משרד הבריאות ומנסה לחשוב על פתרון במסגרת הקיימת, בלי להוסיף עלויות".
"זו לא הארוחה, זה לא רק האוכל – זו המסגרת", מוסיף סלאמה. "אנחנו משקיעים המון מאמץ להביא ילדים לצהרונים, כדי שלא ישבו בבית ולא יסתובבו ברחוב. שיכינו שיעורים ויאפשרו להורים לעבוד בראש שקט. ההורים משלמים על הצהרון, וזו לא הוצאה קטנה. חלק מגורם המשיכה של המסגרת היא ארוחת צהריים. אם היא לא טובה, והילדים מגיעים רעבים הביתה, אז הרבה הורים לא ישלחו את ילדים ונאבד כלי חינוכי חשוב".
להמקום הכי חם נודע כי לפני כשנה הוקם מטבח ערבי במרכז הארץ, שעומד בתנאי המכרז ויכול לספק מזון לרשויות החפצות בכך. אולם הוא עדיין לא קיבל את האישור של משרד החינוך. בטייבה עצמה פועל ספק מזון שיכול להתאים לדרישות התלמידים מהחברה הערבית. "האוכל מגיע לצהרונים ממפעלים מרוחקים", אומר אבו ראס. "לא בכל מוסדות החינוך אפשר לחמם אותו והרבה פעמים הוא מוגש קר".
ממשרד החינוך נמסר: "משרד החינוך מייחס חשיבות רבה למגוון ההזנה שיש להעניק לתלמידים במסגרת תכנית ההזנה הלאומית ובכלל זה לתלמידי החברה הערבית. לאור זאת המשרד מספק לתלמידי החברה הערבית מגוון רחב של ארוחות באמצעות 20 ספקים.
"המשרד נערך לפרסם קול קורא שירחיב את רשימת הספקים בחברה הערבית, בהתאם לעמידתם בקריטריונים, ותוך שמירה על סטנדרטים של ארוחה מזינה, עשירה, חמה ובריאה המותאמת לרקע התרבותי שלהם".
