המכר לקח נשימה עמוקה. הוא כלל לא ציפה למתקפה חזיתית ללא פסיקים ונקודות. "אז מה", הוא שאל בטון אטי תוך שהוא מפשפש בכיס מכנסיו "מפריע לך שאנחנו לא משרתים את המדינה"? או, הנה תעודת המשרת שלו. נושאת בגאון את שמו המלא ואת תמונתו שאותה הוא נושא מאז שירותו האזרחי. "ועל העבודה שלי אתה רוצה שנדבר?" המשיך בקולו הרגוע. אתה מעדיף שנדבר על הסכומים שאני תורם למדינה בכל חודש מהמשכורת שלי, או מהמשכורת של אשתי? רק תגיד. אולי גם נתחיל לחשב מי חי על חשבון מי ולאיזו הנחה בארנונה אני לא זוכה, מה שסביר מאוד להניח שאתה כן… אז מה, שנדבר?" האיש שאך לפני דקה וחצי שפך עליו דלי צוננים השתתק לרגע והפטיר, "נו טוב, לא כולם כמוך, אתה זה משהו אחר".
מי זה "הוא" ומדוע הוא יוצא דופן, או האם הוא בכלל יוצא דופן? האמת? לא פשוט לשוחח על נושא טעון כמו חבית מלאה חומר נפץ: "החרדים לא עושים צבא", "החרדים משתמטים", כולנו מכירים את המשפטים, את התמונות, את צילומי הווידאו ממאה שערים. האם הקלות שבה הופך כל חרדי למשתמט או לעלוקה היא הוגנת?
רק לפני כמה ימים, ביקש ח"כ פרוש מיהדות התורה, להעביר חוק לשוויון הזדמנויות בתעסוקה לציבור החרדי. מה יותר טוב מזה? לשלב חרדים בעבודה! למרבה הפלא, מי שהתנגדה בחריפות ובבוטות לקידום החוק היתה שרת המשפטים ציפי לבני, שגם נימקה את סירובה: "חרדים לא רוצים לעבוד". כך, בפשטות מזעזעת היא שפטה ציבור שלם מבלי להניד עפעף ולא הסכימה להחיל שוויון בתעסוקה לאנשים שביקשו לעבוד, תוך התעלמות מסקר משרד הכלכלה שהתפרסם לא מזמן ובו נתונים לשנת 2013 המעידים על אפליית חרדים במקומות תעסוקה. במוסדות האקדמיים יש עליה של 600 אחוזים במספר הסטודנטים החרדים. בבחירות האחרונות עמדו מצביעי המפלגות החרדיות על כחצי מיליון, מתוכם רק כ-60 אלף בני ישיבות וכוללים, וחלקם אף מתפרנסים במקביל. היכן אם כן המידתיות ביחס הבוטה כלפי ציבור שלם? האם מישהו בדק אי פעם את הנתונים טרם שלח את חצי לשונו הארסיים מבלי לדעת כלל את האמת?
האם אברך ששירת את מדינתו זכאי למתקפות פוגעניות על לא עוול בכפו, רק מפני שבחר להמשיך להתפאר בלבושו החרדי המסורתי? האם לא הגיע הזמן לפתוח את העיניים מעבר למה שמספקים לנו ערוצי הטלויזיה המסחריים? האם בעלי ואני, שעובדים ללא לאות לפרנסתנו, משלמים מס הכנסה, מע"מ וביטוח לאומי, איננו זכאים להנחה בארנונה או להצליח לרכוש נכס פרטי משלנו, האם הוגן שכל שטוף-מוח או חסר מודעות שאין בידיו כל נתון יעלה אותנו על מוקד הטפילות?
יש בהחלט מקום לדון בשאלה אם יש חרדים שחיים על חשבון משלם המסים, או מיהם אלו שחיים על חשבון משלמי המסים? מי שיחפש תשובות יגלה בוודאי שלא מדובר רק באוכלוסיה החרדית. משפחת אברכים חיה ממשכורתה העיקרית של האשה המפרנסת. לאשת אברך אין הפריווילגיה לשבת בבית בטלה, היא מודעת לעובדה הזאת עוד לפני שהיא נכנסת לחיים שכאלה. מובן שמתלוש השכר שלה יורדים כל הניכויים האפשריים. בנוסף, כל אברך מקבל ממשרד הדתות סכום חודשי של 279 שקלים על לימודיו בכולל, מתוכם הוא משלם סכום של 130 שקלים בכל חודש לביטוח הלאומי, ללא קשר לרמת הכנסתו. התשלומים שמעבר לסכום המדובר, מגיעים לאברכים מתרומות, מלגות וכדומה. אשת אברך עובדת ככל אשה אחרת באוכלוסיה וזכאית על פי חוק לקצבת ילדים. אין אברך שזוכה להעדפה או לפטור מארנונה כי הוא חרדי, ואין אברך שזוכה להטבות בדיור או להנחות במעונות בגלל הכיפה שעל ראשו – הכל תלוי בהכנסה לפי גרפים רגילים הרלוונטיים לכלל האוכלוסייה.
החיים בצמצום נובעים אצל החרדים מתוך אידיאל, וגם אי אפשר להאשים אותם בנטילת כסף מהמדינה עבור חינוך – מכיוון שהם משלמים עבור חינוך פרטי. וסתם שאלה אחרונה שאני חייבת להבין, האם מישהו יצא במחאות ארציות אי פעם על זוגות חילוניים שהחליטו להתקיים ממשכורת אחת ולאפשר לאחד מבני הזוג לצאת לשנים של לימודים?
חלילה לי מלבטל את הטענות, את הכאב, את הרצון לשוויון. אך הנפילה לזרועות אותם אנשים המבקשים לקנות את אהדת הציבור על גבם של החרדים, מדירה לעתים שינה מעיני. נאומי שר אוצר רודף חרדים ודומיו תופסים את המרחב הציבורי-התקשורתי ויוצרים חוסר מודעות גורף ובעקבותיו שנאה. הלא המשפט אותו אמר המוכר למכר שלי שהוא "חרדי שונה", נאמר לכל כך הרבה אנשים בכל יום. כלומר הם קיימים – פשוט לא מכירים אותם. ובשמם אני מבקשת לדבר. ייתכן שגם מחר מכרי ירצה להחנות את המאזדה החבוטה שלו ושוב אחד המוכרים העייפים ישלח לעברו קריאת אזהרה ויוכיח אותו על חוסר יעילותו לציבור. ומה הוא בסך הכל עשה? שירת בשירות אזרחי? עמל לפרנסתו? קצת מבלבל. אנו יכולים הרבה יותר, גם אם תקראו לי נאיבית. אבל כבני אדם בוגרים, או מבוגרים, מוטב שנפעיל שיקול דעת נוסף, וגם להצטייד בנתונים לא יזיק.
