בסנדלים בשלג, חופשיים לרגע

הם הגיעו בסביבות עשר וחצי לירושלים אחרי מסע שנמשך שלושה ימים. בתחילה עמדו מול משרד ראש הממשלה, אבל אחרי כשעתיים המשיכו לצעוד עד שנעצרו כמה מאות מטרים משם, מול הכנסת. באחת יצאה השמש ונגמלדין עומר מארגון הפליטים הסודנים לא הפסיק לחייך עבור העיתונאים והסביר בעברית שוטפת ש"פשוט מעבירים את כולם לכלא מסוג אחר. אלה אנשים שהיו המון זמן בכלא ומצב הרוח שלהם מאוד-מאוד קשה". אחר כך הסביר לי שגם עבור מבקשי המקלט שחיים בתל אביב ההרגשה היא שהכל הולך וסוגר עליהם. "אני לא רוצה להתייחס לכל הבעיות האלה דווקא עכשיו, אבל חשוב לדעת שאפילו בדרום תל אביב אנחנו בבית כלא מסוג אחר, וההרגשה הזאת, שאתה לא יודע מה יקרה אתך, היא לא טובה".

צילומים: ניב חכלילי

באחת וחצי התקבצו כמה עשרות מבקשי מקלט בקבוצות קטנות בקצה המדרכה, בין העצים שקרסו מכובד השלג, מאחורי דבוקת המפגינים האפריקאיים והפעילים הישראלים שעמדו והחזיקו שלטים. הם ישבו בקבוצות קטנות, רובם מעשנים, מפוחדים, מגיבים למצלמה בבהלה, מבקשים לא להצטלם. עיקר השיחות שלהם עסקו בקור, וברגליים הרטובות שקפאו. הם לא הגיעו לבושים בהתאם, חלקם בוססו בשלג בסנדלים. אחרים לבשו חולצות ומעילים דקים.

בשתיים הגיע משלוח של סנדוויצ'ים ארוזים לשוטרים, ומובראק, סודני צעיר, הביט בהם ואמר לחבריו שאולי "אם יעצרו אותנו, אז יהיה אוכל, ומקום לייבש את הגרביים". כמה דקות אחר כך מישהו התמוטט מתשישות ונלקח לבית החולים. קבוצה קטנה של ארתיראים ניסתה לתפוס קצת שמש, בין העצים לשוטרי היס"מ שתחמו את ההפגנה.

היילה דיבאס עומד ביניהם, הוא מאריתראה ורק ביום חמישי שעבר השתחרר אחרי חמישה חודשים בכלא סהרונים. "הכניסו אותי בלי משפט וביום חמישי הפקידו עלי ערבות וחשבתי שאני משתחרר, אבל בשישי העבירו אותי לחולות. אני לא יכול להיות שם. תחשוב באיזה מצב אני נמצא". לכל מקום הוא הולך עם חבילת הניירות המשפטיים שצבר והוא פורש אותם לפני. "תראה מה כתוב פה", הוא מצביע על שורה באחד הדפים, "המוחזק ישוחרר ממשמורת בכפוף להפקדה כספית או ערבות בנקאית בסך של 5,000 ש"ח". על המסמך חתומה לירון קריספין-בוקר, דיינית בית הדין לביקורת משמורת.

על האפשרות שיעצרו אותם שוב אומר היילה ש"זה בעיקר עצוב שזה כל מה שיודעים לעשות. אז יעצרו אותנו שוב. לא יהיה שום הבדל בין מה שכבר עשו לנו. לפחות אנחנו מנסים להיאבק בזה, להגיד לכם תסתכלו מה אתם עושים". מוחמד מדארפור מדגיש שהם לא יפעילו כוח, "אף אחד פה לא כזה. בניגוד למה שחושבים או אומרים עלינו, אנחנו לא רוצים שום אלימות. אותנו כל הזמן מקבלים באלימות, אז אנחנו יודעים כמה זה לא טוב".

בשלוש כולם מדברים כבר על זה שהיה צריך להגיע אוכל, אבל כנראה שהוא עדיין תקוע בדרך ואנשים רעבים, היילה מציג לי עוד מסמך רשמי של מדינת ישראל שהוא מסתובב אתו. המסמך כתוב בטיגרית והוא מסביר למבקש המקלט שמקבל אותו מה יקרה לו במידה שלא יחזור לכלא בתוך 48 שעות. "הם יקחו אותנו לכלא הסגור, לסהרונים. עוד פעם", הוא מסביר, "אחרי שרק יצאתי משם וחתמתי על מה שביקשו וחשבתי שאני יכול להיות חופשי".

האוכל עבור הפליטים עוד לא הגיע גם רבע שעה מאוחר יותר, כשעשרות אנשי שירות בתי הסוהר במעילים שחורים, שוטרי יס"מ ואנשי רשות ההגירה התאספו מול המפגינים וסגרו עליהם. אחד מהם קרא בערבית למבקשי המקלט לעלות לאוטובוסים שהובאו למקום ושוטרי יס"מ ופקחים החלו לגרור בכוח את מבקשי המקלט, חלקם התיישבו על הקרקע בהתנגדות פאסיבית לניסיון להעלות אותם לאוטובוסים, בזמן שרבים מהמפגינים ממשיכים לקרוא בקול, "חופש. חופש. לא לכלא".

40 דקות מאוחר יותר, בשעה ארבע אחר הצהריים, האוטובוסים נסעו מהמקום ורק ערימות השלג האפרפרות המטונפות נותרו מול כנסת ישראל.