לפני שבועיים התפרסם בדוח מבקר המדינה פרק נוסף שעוסק בדיור הציבורי. ממצאיו, שרובם ידועים כבר שנים, הדגישו שוב את הכישלון המוחלט של המדינה בניהול, קיום ואחזקת הדיור הציבורי בישראל.
אבל יותר מכך, הדוח הנוכחי מדגיש את חוסר האונים והקיפאון המימסדי המוחלט שבו אנחנו נתונים. במדינה תקינה, אחרי פרסום עוד ועוד דוחות, עדויות, כתבות ודיווחים שמצאו ליקויים כה חמורים בניהול הדיור הציבורי, מי שעומדים בראשה של המערכת היו צריכים להתפטר.
במידה שהם לא היו עושים כן, מי שבחרו ונבחרו "להגן" עלינו האזרחים – חברי הכנסת ושרי הממשלה – היו צריכים לדאוג לשלוח אותם הביתה ולעשות הכל כדי שהדברים המתוארים כבר עשרות שנים, לא יתרחשו עוד.
מה שעצוב במיוחד לגלות, הוא עד כמה קל היה, יחסית, לתקן את המערכת אם מישהו היה באמת רוצה בכך. כל שנדרש הוא כמה פקידים, חברי כנסת ושרים, שיבצעו את תפקידם עד תום. שיתעקשו, ידרשו, יבקרו, יחשפו ויפעלו כדי לחייב את הרשויות לגרום למערכת לתפקד בשקיפות ובאחריות הראויה, ולהביא לשיקומה.
אבל זה לא מה שקרה. בעשר השנים האחרונות בדקו אנשי מבקר המדינה נושאים שונים ומגוונים שקשורים לדיור הציבורי. מי שיבקש לשלוף כמה דוגמאות זריזות כדי להבין עד כמה המדינה, הממשלות השונות, הכנסת, משרדי האוצר, השיכון והחברות המשכנות, אחראים למצב שבו אנחנו נמצאים היום, יזכה להנות ממאות עמודים המפרטים בדיוק רב וכואב את המציאות שהובילה למותו של הדיור הציבורי.
כך למשל, בדוח 53ב' (ל-2002) נמצאו כשלים חמורים בהתנהלות משרד האוצר, שחתם על הסכם העברת מיליארדי שקלים מכספי הדיור הציבורי לסוכנות היהודית, וצוין כי הסברי האוצר "אינם מניחים את הדעת …לכך שהעניין לא הובא לדיון בממשלה ושלא הוכנו ניירות עמדה ותחשיבים. כמו כן לא נמצאו מסמכים המעידים על מעורבות של המשרד בגיבוש ההסכם הסופי".
אבל זה היה רק חימום לעובדה ש"משרד האוצר לא דאג לקבל הערכה משלו על שווי הדירות. משרד האוצר גם לא בדק – אף לא באופן מדגמי – עם גורמים מקצועיים… אם הערכת שווי הדירות הנקובה בסקר היתה סבירה".
בדוח מבקר המדינה 55ב' (ל-2004), שעסק בניהול נכסי המדינה, "עמד המבקר על החומרה שבהיעדר מיפוי שלם של הנכסים ובאי-רישום זכויות המדינה בנכסיה שבידי החברות הממשלתיות… החברות מציגות בדוחותיהן הכספיים את נכסי המדינה כחלק מרכושן ונוהגות בהם מנהג בעלים… לרשות אין רשימה של נכסי המדינה האלה".
בדוח המבקר 57ב' (ל-2006) הודגש כי "על ממצאי הביקורת (מדוח 55ב') יש להוסיף ניהול לא תקין של נכסי המדינה כפי שנמצא בעמידר…. בדוח צוות בין-משרדי שדן ב-2004 בפעילות חברות הדיור הציבורי.. נסקרה מצבת נכסי החברות וצוין שם כי 'נתוני הדירות אינם מדויקים… בתקופה זו ממשיכים למכור דירות מכל הסוגים. גם ההגדרות של סוג הנכס נתפשות אחרת בכל חברה".
כמו כן נמצא כי "היעדר השקיפות במאזני עמידר בנוגע לתוצאותיהן של עסקאות לא כלכליות שכפתה המדינה כריבון וכבעל שליטה בחברה, אינו מאפשר לקורא הדוחות להעריך את הרווח או ההפסד שנגרם לחברה בגין אותן עסקאות".
בדוח 59ב' (ל-2008) נמצא כי בידי משרד השיכון "לא היו נתונים על זמן ההמתנה השכיח והממוצע להקצאת דירה ועל זמן ההמתנה לפי אזורים. בידי המשרד לא היו גם נתונים על מספר הזכאים לדיור ציבורי בשנים קודמות ועל מספר הזכאים שקיבלו דירות מהחברות".
בדוח 60ב' (ל-2009) צוין כי לא נמצא שמשרד השיכון קיים "פיקוח כמתבקש על האופן שבו קיימו החברות ביקורי בית, בנושא מצבן הפיזי של הדירות, וכן הלקחים שהפיקו החברות מהביקורים…. (בדירות) היו פגמים חמורים ואף פגמים בטיחותיים, ואף על פי כן בדוחות רכזי החברה שבהם הוצגו ממצאי הבדיקה באותן הדירות צוין כי מצבן תקין או כי נמצאו בהן ליקויים קלי ערך".
כשעיינו אנשי מבקר המדינה בפרוטוקולים של דיוני ועדת החריגים במשרד השיכון, שאמורה לאשר תיקונים חריגים לדיירי הדיור הציבורי הם מצאו "ליקויים בטיפול ב-93 אחוזים מהבקשות; נמצא כי בטיפול ב-71 אחוזים מהבקשות היה יותר מליקוי אחד. שיעור כה גדול של ליקויים בטיפולה של ועדת החריגים בבקשות מלמד שתפקודה לא תקין… הבדיקה העלתה כי הפרוטוקולים של הוועדה אינם מודפסים והכתב אינו ברור לקורא; אין בפרוטוקולים פתיח ובו שמות הנוכחים וכן תפוצת הפרוטוקולים או פרטים חשובים אחרים כמוסבר לעיל".
בכל הקשור למפרט התיקונים הבסיסי שלו זכאים הדיירים "משרד מבקר המדינה מעיר כי המפרט לוקה בחסר, והפריטים הכלולים בו אין בהם כדי להבטיח לדיירי הדיור הציבורי רמת חיים סבירה תוך שמירה על כבודם."
אבל הממצא הכי חמור באותו דוח, היה הבדיקה הפיזית שקיימו אנשי המבקר בדירות עצמן. הם מצאו ליקויי תחזוקה ובנייה בכ-86 אחוזים מהדירות שאותן בדקו. "במרביתן נמצא יותר מליקוי אחד". בשליש מהדירות נמצאו מפגעים חמורים, ש"אם לא יטופלו כראוי יוחרפו עד כדי סכנה לחיי אדם". ובשליש נוסף נמצאו "מפגעים העלולים לסכן חיי אדם".
והנה הגענו עד הלום. כל הממצאים שצוינו בדוחות העבר האלו לא תוקנו עד היום. דבר לא השתנה. ולכל אלה מצטרף כעת הדוח הנוכחי, שעוסק, בין היתר, בהשכרת דירות לשימושים שלא הותרו בנוהל ולגופים שאינם זכאים לדיור ציבורי ונמצא בו כי "אין מעקב מספק אחר תוקף החוזים, ולמשרד אין מנגנון שיטתי המתריע על סיום חוזי השכירות עם הגופים השוכרים… הארכת תקופות שכירויות נעשית שלא על פי כללי הנוהל… כשבפועל ברוב המקרים לא נחתמו חוזי שכירות בני תוקף בין חברות האכלוס לשוכרים".
היה אפילו מה שהמבקר מכנה "מחדל" שהוביל ל"אי-עדכון תעריף שכר דירה" מול הגופים המחזיקים בדירות. ובסך הכל נמצא כי "כ-2,300 דירות במאגר הדיור הציבורי שאינן מושכרות לזכאי דיור ציבורי… בנוגע למשרד ולחברות האכלוס עלו בביקורת ליקויים חמורים הנוגעים לסדרי הניהול של השכרת דירות ממאגר הדיור הציבורי לשוכרים שאינם זכאים".
ומה התגובה במשרד השיכון לדוח המבקר?
"המבקר צודק בביקורתו". אפשר לדמיין שהיו מי שישבו במשרדי המנהלים שלהם וצחקקו. עברנו עוד דוח, הם בוודאי אמרו לעצמם, ממילא, חוץ מקרקס הצעקות העונתי אף אחד לא יכריח אותנו לקחת אחריות על המחדלים. אז אפילו אין טעם להכחיש, אפשר להודות שהמבקר צודק, הרי זה לא עולה לנו בשום מחיר. עוד יומיים שלושה הנושא יעלם מתודעת הציבור ונוכל להמשיך להתנהל כאילו דבר לא אירע.
