אני בהחלט יכול לראות את האירוניה הדקה שבסיטואציה הבאה: נתנאל, עוזרו הנאמן של שר השיכון אורי אריאל יושב על המחשב בשעת לילה מאוחרת ומחפש תמונה הולמת להודעה של השר על כניסתו (כביכול) של חוק הדיור הציבורי לתוקף, בדף הפייסבוק הרשמי שלו. הוא מקיש את מלות החיפוש "דיור ציבורי" בגוגל-תמונות ומוצא תמונה שנראית לו יפה. הוא עייף ורצוץ, מבקש לסיים כבר את יום העבודה הארוך שלו, ולכן הוא כלל לא טורח לבדוק מה מקור התמונה. העתק והדבק מהירים והיא כבר יושבת על הדף.
עברו כמעט חודשיים עד שחבר שלח לי את התמונה ושאל אותי אם היא לא שלי במקרה. הוא לא טעה. את התמונה (שצילמתי באחד משיכוני הדיור המתפוררים שבהם ביקרתי בירושלים), העליתי כאילוסטרציה לרשימה ביקורתית שלי באתר "הארץ" על התנהלות משרד השיכון בכל בנוגע לפרסום נתונים אמיתיים שנוגעים לדיור הציבורי.
לצערי, מיד אחרי שחולפת לה תחושת האירוניה, נשארת מועקה שבאה יחד עם ההבנה שהרעה החולה הזאת – של פרסום מידע שאינו מתיישר עם המציאות, הופכת למגיפה כמעט בלתי אפשרית להפרכה. כולם למדו את המשחק. אנחנו מופצצים בהצהרות והבטחות שמגובות בלהטוטי "נתונים" ולך תמצא את הידיים והרגליים שלך בין כל המספרים שמטביעים אותך.
כך, ממשיך לנהל את ענייניו השר אורי אריאל, בדיוק כפי שנהגו קודמיו. הוא לא מרגיש שהוא מחויב לספק איזה שהן תשובות ראויות על מחדלי משרד השיכון והמדינה בנושא הדיור הציבורי במדינת ישראל.
והנה עוד מהלך שאפשר לראות את האירוניה שבו: השר אריאל לא מאמין בחידוש דיור ציבורי בישראל וחושב שסיוע בשכר דירה הוא הכיוון הנכון. "יצאנו היום לדרך שתיתן פתרונות לדיור ציבורי או סיוע בשכר דירה ריאלי לזכאים", נכתב באוקטובר 2013 בדף הפייסבוק שלו.
לא מעט כבר נכתב על הבעיות של מערך הסיוע בשכר דירה, ומדוע הטענה כאילו הוא מאפשר ניידות חברתית טובה יותר היא קשקוש מוחלט. אבל אני רוצה לעמוד רגע על המלים הללו "סיוע בשכר דירה ריאלי לזכאים" שהשר אריאל והשר בנט מנופפים בהן שוב ושוב. מיהם ה"זכאים" שעליהם מדבר השר? זה תלוי.
יש שני סוגי זכאים: קבוצת זכאים ראשונה לדיור ציבורי שממתינה שנים בתור מייאש לדירה מתחלקת לתתי-קטגוריות מבלבלות כמיטב המסורת הביורוקרטית הישראלית: אם תשאלו את משרד השיכון כמה משפחות שזכאיות לדיור ציבורי ממתינות – הם יאמרו לכם שיש כ-2,500. אבל אם תשאלו את משרד הקליטה, הוא יזכיר שיש עוד יותר מ-10,000 זכאים שרשומים אצלם. אצל המשרד לאזרחים ותיקים ישנם כנראה זכאים נוספים, כל המספרים הללו הם כמובן רק הערכות, כי אף אחד לא ירצה להתחייב על מספר מדויק.
קבוצת הזכאים השנייה כוללת את כל אלה שאינם זכאים לדיור ציבורי, אבל מוכרים כזכאים לסיוע בשכר דירה. גם כאן נחלצה השפה העברית לטובת הפקידים המסורים. ישנם "חסרי הדירה", שוכרים ב"יישובי שכר דירה", "נכים המתקיימים מקצבת כושר השתכרות", "נשים מוכות" ו"דרי רחוב".
חזרה להקשר המקורי. הצילום המדובר של ניב חכלילי
כמה בני אדם מסתתרים מאחורי ההגדרות הנבובות הללו? על פי נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת, נכון למאי 2013 מדובר ב-139,718 זכאים. אם זה נשמע לכם מספר עצום של אנשים, אתם לא טועים, כי אלה לא רק זכאים בודדים אלא גם משפחות. אבל זה עדיין מספר קטן משמעותית מאלו שקיבלו את הסיוע לפני כ-15 שנה. מאז 2001, בעקבות הקשחת הקריטריונים לזכאות, ירד מספר מקבלי הסיוע באופן עקבי, מכ-195 אלף למספר הנוכחי.
שוב, גם כאן קשה שלא להתבלבל מכל תתי-הקטגוריות הכוללות זכאים בגין קצבאות שונות, מבחני הכנסה או מעמד בישראל (עולים חדשים), ולא אתעקש להרחיב על כל אחת מהן דווקא כעת, אבל אני כן רוצה להדגיש שלוש נקודות קטנטנות שלא ממש מעניינות את נבחרי הציבור שלנו:
נקודה אחת היא רק כ-9 אחוזים מהמענקים בסיוע בשכר דירה ניתנו בגין מבחן הכנסות. אפשר להניח יחסית בבטחה שהגילוי ה"מפתיע" של נציגי הביטוח הלאומי בתחילת החודש בוועדה למלחמה בעוני, כי חוסר היכולת של העניים לממש את זכויותיהם להבטחת הכנסה, מונע מרבים לקבל זכאות גם במקרה הזה.
הנקודה השנייה קשורה להליך אישור הזכאות. גם השירותים הללו מופעלים מזה שנים על ידי חברות פרטיות בלא שנערך שום דיון ציבורי בנושא. מי שזכו במכרז ומרוויחות סכום נכבד עבור כל מי שנרשם דרכן, היו חברת הדיור הציבורי "עמידר", הבולטת בטיפול יוצא הדופן לרעה בדייריה, חברת "מתן חן", שמפעילה בין היתר "תאגיד לעובדים זרים" ו"שירותי סיעוד" וחברת הגבייה "מ.ג.ע.ר", שמצהירה על עצמה כ"חברה המובילה בתחום ארגון וניהול מערכות גבייה במיסוי המוניציפלי ברשויות מקומיות".
הנקודה השלישית נוגעת למגזר שמופלה בבירור בכל הנוגע לדיור ציבורי ולמענקי סיוע – ביישובים ערביים ניתנו 2,629 מענקים בלבד מתוך כלל המענקים.
עכשיו, אחרי שהבנו את נושא הזכאים, ננסה להבין מהו אותו "סיוע בשכר דירה ריאלי" שבו כה מתגאים שרי הבית היהודי. תקציב הסיוע בשכר דירה עמד ב-2013 על כ-1.425 מיליארד שקלים ושיעור ביצוע התקציב עמד על כ-94 אחוזים. נשמע יפה, לא? מה המספרים האלו אומרים בפועל? שהסכום ה"ריאלי" שאותו מקבלים אלפי הזכאים לשכר דירה שאינם ברשימת ההמתנה לדיור ציבורי נע בין 500 שקלים ועד לשיא של כ-1,500 שקלים בחודש. נכון שעל פי הלמ"ס, שכר הדירה הממוצע בישראל בחודשים אפריל-יוני 2013 עמד על 3,460 שקלים בחודש, אבל תראו לי איזו ניידות חברתית אפשרית עם הסכומים ה"ריאליים" האלו במרכז הארץ.
הנה לכם הצצה אל תוך העולם ששר השיכון מבקש להסתיר מאחורי ההבטחה כי "הזכאי, יוכל לשכור את הדירה בכל מקום שלבו חפץ ולא רק היכן שחייבו אותו עד היום". בכל מקום שלבו חפץ, הבנתם את האירוניה המעודנת בדבריו של השר?
