כבר בסוף 2012 היו מי שהזהירו שהקצבה של 75 מיליון שקלים לשנה עבור המענקים תאפשר תשלום רק ל-225-150 רופאים בשנה, זאת בזמן שבמקצועות הללו עובדים אלפי רופאים ונדרשים אלפי רופאים נוספים. ואכן, ברגע שכ-700 רופאים החלו בתהליכי מעבר לפריפריה, התברר שהכסף אינו מספיק וכך נוצר המצב שבשנה האחרונה לא חולקו מענקים.

מה שמדאיג מעט יותר ב"גילוי" הפתאומי של לפיד הוא העובדה שבנושא התנהלו עשרות דיונים אינטנסיביים, כבר יותר משנה, כמה מהם בוועדת הכספים, והדברים ידועים זמן רב גם לאנשי משרד האוצר וגם לאנשי משרד הבריאות. אבל לא רק להם, באחד הדיונים הסוערים שיוחדו למצוקת המענקים מחודש מארס האחרון, נכחו לא רק פקידי האוצר, אלא מי ששבועיים מאוחר יותר מונה לשר הרווחה, מאיר כהן, חבר מפלגתו של שר האוצר ומקורב שלו.

לכן מוזר לגלות שעד שלא קרא את כותרת העיתון, לא ידע לפיד על אחת המחלוקות האקוטיות שמתקיימות בין המשרד שבראשו הוא עומד לבין הרופאים. אבל אם רוצים לנסות ולהבין עד כמה חוסר התפקוד של המערכת בראשה עומד לפיד חמור, צריך להבין את הקונטקסט של מצוקת המענקים, פרק אחרי פרק:

הליך הקליטה של רופא במקום עבודה חדש ארוך יותר מקליטת עובדים בתחומי מקצוע אחרים ולוקח חודשים עד שנים. גם המענקים שאותם מקבלים הרופאים מדורגים והם נפרסים על פני מספר שנים. כך שרק ביולי 2012, כמעט שנה אחרי שנחתמו ההסכמים החדשים עם הרופאים, הם גילו את הפרק הראשון במעשה הרמייה.

מתברר שמכספי המענק שעמד על 300 אלף שקלים לרופא, נלקחו 50 אחוזי מס. האוצר, בניגוד להסכם, קיצץ חצי מגובה המענק. מי קבע שבניגוד להסכם? באותו דיון שבו ישב מאיר כהן, העיד בזעם, ולא בפעם הראשונה, מי שעדיין כיהן כסגן שר הבריאות באותו הזמן, יעקב ליצמן.

"אני רואה בנושא הזה של הרופאים הפרת הסכם", הוא אמר, "אני לא יודע מה זה עם מס, בלי מס… אבל ברור לי שבהסכם אני הבנתי שהם הולכים הביתה עם 300 אלף שקל. זה מה שאני כסגן שר שהיה מעורב בתוך ההסכם הבנתי. ..אבל צריך להגיד את האמת, מי שחתם על ההסכם זה היה הממונה על השכר".

יו"ר ועדת הכספים אז, ח"כ משה גפני התייחס לדבריה של שופטת בית המשפט המחוזי שדנה בתיק התביעה של ההסתדרות הרפואית נגד המדינה וציין כי "אם אני מבין נכון, הדברים שאמרה השופטת גרסטל הם דברים חמורים מול הממשלה. היא אומרת: תשבו ביניכם, תגיעו להסכמה, כי גם היא ראתה שמדברים פה על דבר שהוא גובל בפיקוח נפש, הפרת סיכום".

גם מאיר כהן קיבל את זכות הדיבור וחלק עם הנוכחים את המידע כי "אני עשיתי סבב ודיברתי עם מנהלי בתי חולים בפריפריה, והסיפור הזה הוא סיפור שהוא באמת של שלומיאלים. אנשים הגיעו, מתמחים הגיעו, והם חשבו שבאה עליהם הברכה. כמו שאמר חבר הכנסת, הם מוצאים את עצמם עומדים לפני מסים מוטרפים לגמרי".

אבל השר כהן, שדיבר עם מנהלי בתי החולים שכח כנראה לדבר עם ראש המפלגה שלו ועם שרת הבריאות ולכן הגיע הפרק השני – החלטת האוצר על שינויי הקריטריונים לחלוקת המענקים כדי שלא תירשם חריגה בסכום השרירותי שהקציבו לסעיף במשרד האוצר. גם הצעד הזה היה הפרה של ההסכם, מאחר שבהסכם פורטו מהם בתי החולים שנחשבים כממוקמים בפריפריה ומהם המקצועות במצוקה, כלומר שיש מחסור בהם.

הפרק השלישי מוצג היטב בדיאלוג שהתפתח באותו דיון בין חברי ועדת הכספים שדרשו להגדיל את תקציב המענקים, לבין רועי כפיר, הרפרנט ממשרד האוצר. "אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מהם סדרי העדיפויות", הוא אמר ונקטע על ידי סגן שר הבריאות, "זאת אומרת שיהיו פחות רופאים בפריפריה, זה מה שאתה אמרת".

ח"כ גפני התעקש לנסות ולקבל תשובה גם הוא, "אבל זה כסף שאתם מקבלים חזרה, אתם מקבלים את זה ממיסוי", הבהיר. פקיד האוצר הסביר בתגובה כי "אנחנו לא בנינו על הכסף הזה כשעשינו את ההסכם. לא כך אנחנו עובדים ואתם יודעים את זה".

"אז תוסיפו את זה". חזר גפני על הדברים, "קצת קשה להבין. הרי אתם שותפים למטרה פה… אפשר לפתור את זה שלא במסגרת שינויים בחקיקה, באמצעות הוספת כסף שיחזור בחזרה. אתם הרי שותפים לעניין". ההתגוששות נמשכה עוד כמה דקות, כשגפני מתעקש שבכל מקרה המדינה מקבלת את מחצית מהכסף בחזרה ולכן ראוי שתשקיע אותו בעוד מענקים, ורפרנט האוצר עומד כחומה בצורה, עד שבסוף ויתר יו"ר הוועדה על המאבק וסגר את הדיון.

הפרק הרביעי, הציני ביותר ובוודאי לא האחרון, נרשם ביום שישי, עם פרסום הרשימה הפיוטית של לפיד על הרגע שהיה שווה הכל. מכיוון שבניגוד לדבריו, נכון לרגע זה, המדינה לא מוכנה לוותר על אחוזי המס שהיא גוזרת מהמענק ואף רופא לא קיבל את המענק "במלואו" – וכפי הנראה גם לא יקבל אותו בקרוב.