בלי פרסומות. בלי בעלי הון. בלי בולשיט
משנים כיוון! במקום לצרוך תקשורת שמוכרת אותך, הגיע הזמן להשקיע בעיתונות עצמאית שעובדת אך ורק בשבילך
תחקיר "המקור" של רביב דרוקר, על ההתנהלות המושחתת של שרת התחבורה מהליכוד מירי רגב, זכה לחשיפה משמעותית: הוא שודר בערוץ 13 בשני חלקים, שניהם זכו לרייטינג גבוה, למאות אלפי צופים, לדיווחי המשך רבים והודעה על פתיחה בבדיקה מצד המשטרה והפרקליטות.
הראיות הרבות, כולל הקלטות של רגב עצמה ומסמכי מטה פנימיים, הדגימו כיצד המשרד הממשלתי החשוב עבר פוליטיזציה מוחלטת, שהגיעה לשיא עם "שיטת הרמזור" לתעדוף רשויות על פי התועלת שרגב יכולה להפיק מהם בבחירות הפנימיות בליכוד.
השיח הפנימי בכוורת הקרובה של רגב חשף שיאים של ציניות והרס, כמו ניסיון לטפול עלילת בגידה על השב"כ כדי להימנע ממבוכה יחצנית או לנקום בניצולי הטבח בבארי משום שלא קיבלו בשמחה ביקור פתע של השרה.
למרות תקופת המלחמה וחרף התחושה כי "ראינו כבר הכל" ככל שמדובר בשחיתות במפלגת השלטון, עוצמת החומרים שחשף רביב דרוקר, מהחדרים הפנימיים של השרה הבכירה, הפכו לשיחת היום בתקשורת וברשתות החברתיות. מנגד, בלטה התגובה הרפה מצד מפלגתה של רגב. "למעט התבטאויות זהירות פה ושם, אף ליכודניק בכיר או זוטר, לא שר ולא שופר – לא יצא להגנתה", כתב רותם שטרקמן ב"דה מרקר".
באופן חריג, גם בערוץ המתחרה העניקו מקום נרחב לחשיפה. "מאז יום חמישי מדברים על מירי רגב המון בערוץ 12", כתב ניר וולף, מבקר הטלוויזיה של "ישראל היום", "יש אייטמים עליה כמעט בכל תוכנית אקטואליה של קשת, מהבוקר ועד הלילה, מרפי רשף ועד 'אולפן שישי' ו'פגוש'. זה לא קרה מעולם קודם לכן שבערוץ 12 נתנו כל כך הרבה פולו-אפים והתייחסות לתחקיר ששודר בערוץ המתחרה – רשת 13".
הסיבה לכך, לדבריו, היא ש"החשיפה של דרוקר היתה בוננזה טלוויזיונית סוחפת צופים, עם עניין ציבורי עצום – כזה שגם שיקולי קרדיט לא משחקים בו תפקיד".
מול ההתעניינות הציבורית והתקשורתית העצומה בלט כלי תקשורת אחד שבחר בגישה הפוכה: התעלמות כמעט מוחלטת מהתחקיר המהדהד, עם הבלחות של ניסיונות להמעיט בערכה של הפרשה ומתקפה על העיתונאי שחשף אותה. מדובר, כמובן, בערוץ 14.
בערוץ, המשדר בעקביות מזה שנים קונספירציות, הסתה ואת דף המסרים המתעדכן של רה"מ בנימין נתניהו, בחרו להתעלם מהתחקיר של דרוקר וערוץ 13. חלקו הראשון של התחקיר שודר ב-23 במאי וחלקו השני ב-26 במאי. בדיקת המהדורה המרכזית והתוכניות המרכזיות בין ה-24 ל-27 במאי, מעלה כי לא הוקדש לפרשת מירי רגב אייטם בודד אחד.
העובדה שנחשפה שחיתות שלטונית וציבורית הנוגעת לחייו של כל אזרח ואזרח במדינה, לא שינתה את שיקולי העריכה בערוץ. אפילו לא העובדה שמדובר ב"בוננזה טלוויזיונית סוחפת צופים, עם עניין ציבורי עצום".
הבחירה להתעלם מפרשת רגב בערוץ 14 זועקת עוד יותר משום שמדובר באחת מכוכבות הערוץ. בחציו הראשון של החודש, במהלכו התקיים טקס המשואות בניצוחה של רגב, היא הופיעה בערוץ כמעט מדי יום.
רק ב-27 במאי ניתן היה למצוא אייטמים שהוקדשו לפרשת רגב, בתוכנית "ריקלין סג"ל" המשודרת בשעה 18:00 ובתוכנית "שבע עם שרון גל" המשודרת מיד לאחריה. בתוכניות לא עסקו בפרטי התחקיר עצמו וגם לא באופן כללי בשחיתות שלטונית או בפוליטיזציה של השירות הציבורי. במקום זאת, הקדישו אראל סג"ל, שמעון ריקלין ושרון גל זמן מסך לניגוח של רביב דרוקר, "שמאלנים", התקשורת הישראלית ומערכת המשפט.
ה"דיווח" בתוכניתם של ריקלין וסגל נפתח בדה-לגיטימציה של התחקיר ושל דרוקר, ללא גילוי נאות לסכסוך המתמשך בין השניים לבין דרוקר ומסכת התביעות ואיומי התביעה ההדדיים. ריקלין הצהיר שהוא כלל אינו עוקב אחר עבודתו של דרוקר, וסג"ל ליעלע באופן מגחיך. העיסוק היחיד בתחקיר עצמו נגע לטענה אחת מתוך עשרות רבות שהוצגו בו, שנגעה לתוכנית להקים שדה תעופה נוסף בישראל.
בתוכניתו של שרון גל, מי שנבחר לעסוק בתחקיר היו חברת הכנסת לשעבר מהליכוד אסנת מארק ועורך הדין הפלילי ציון אמיר, המזוהה עם נתניהו ורתום לקמפיין שלו נגד מערכת המשפט. העובדה שמארק עצמה כיכבה בתחקיר כמי שהיתה חלק מהשיטה, לא הוזכרה.
את מסכת הראיות יוצאת הדופן, חלקן הקלטות בקולה של רגב ממש, סיכמה מארק במילים: "כל התחקיר הזה, לקחו אותו למקום כל כך צהוב. אני הייתי בכנסת, אני לא מאמינה שיש שרים שעושים תוכנית רמזור, אין סיכוי שיש לה תוכנית כזאת, מירי רגב היא אישה מדהימה".
במקום רגב, שרת התחבורה שכיכבה הן אצל סגל וריקלין והן אצל גל, היתה בכלל מרב מיכאלי, שרת התחבורה הקודמת. "לכל שר יש את האג'נדה שלו. כשמירב מיכאלי היתה שרת התחבורה ואמרה שלכל השומרון היא לא רוצה לתת כבישים, היא לא רוצה לתקצב אותם. מה, אז זו לא אג'נדה? זה לא לצבוע ציבורים שלמים?", אמרה מארק וגל החרה החזיק אחריה והשיב: "אז לא היה תחקיר למיטב ידיעתי".
עו"ד אמיר נידב את התובנה לפיה "תחקירים עיתונאיים הם לא בהכרח נכונים, בסופו של יום" וסיכם "היא [רגב] מיהרה לעשות לפחות את הדבר המתבקש, באומץ יש לומר, והגישה תביעת דיבה". במציאות, רגב דווקא לא הגישה תביעת דיבה.
ערוץ 14 בלט בעוצמת ההתעלמות שלו מפרשיית השחיתות השלטונית, אולם בתוך שלל התגובות והעיסוק התקשורתי בלט דפוס: אנשי תקשורת ועיתונאים המזוהים עם נתניהו ומשרתים אותו התאפיינו בכך שניסו להמעיט בחשיבתו של התחקיר ולתקוף את דרוקר, חושף הפרשה. זאת בעוד נתניהו עצמו הקפיד להיאלם דום ולא סיפק כל התייחסות לפרשה.
תגובות מסוג זה בלטו בעיקר ברשתות החברתיות, בקרב ביביסטים מקצועיים כרן כרמי ואלי ציפורי, אולם ניתן היה למצוא כמותן גם בתקשורת המרכזית. ברדיו 103FM טען אראל סג"ל שהתקשורת כלל לא צריכה לעסוק בפרשיות של שחיתות שלטונית אלא רק מערכת אכיפת החוק, זאת משום ש"לא עושים בתי דין בטלוויזיה כשאין לנו את כל הנתונים, זה לא הגון. זה לא משנה אם זה ימין או שמאל".
עמית סגל, הפרשן הפוליטי של חדשות 12 שהוזכר בתחקיר כמי שקיבל מרגב סרטון שיעזור לה להתמודד עם גילוי מביך, הדהד את הספין שהפיצה רגב עצמה לאחר שידור התחקיר ותקף את המקור המרכזי לתחקיר, ראש המטה המקצועי במשרד התחבורה יונתן יהוסף ("אדם בעייתי").
