ח"כ קריב דורש משר הביטחון, הרמטכ״ל והמפכ״ל לעצור את גניבת המים בא-טוואיל

"הנסיון להתיש את כוח התושבים הפלסטינים ולכפות עליהם פרידה מאדמתם על ידי גזילת מי השתיה שלהם בעיצומו של הקיץ, הוא דרגה חדשה של ניוולות מוסרית ואלימות": לאחר שפרסמנו את התיעוד מבור המים של ח׳ירבת א-טוויל, פנה ביום ראשון (א׳, 30.8) ח״כ הרב גלעד קריב אל שר הביטחון ישראל כ״ץ, אל הרמטכ״ל רב אלוף אייל זמיר ואל מפכ״ל המשטרה רב ניצב דני לוי. במכתב שכותרתו ״האלימות המתמשכת כלפי התושבים הפלסטיניים בחרבת אל טאוויל באזור שכם ומדיניות האכיפה הבררנית של צווי שטח צבאי סגור״ הוא דורש מהם ״לפעול במהירות ובאופן נחרץ לבלימת ההתקפות האלימות״ ו״למנוע לאלתר את הפגיעה בתשתיות המים הדלות של היישוב״.

ח׳ירבת א-טוואיל היא קהילת רועים פלסטינית ממזרח לעקרבה, היושבת על קרקע פרטית בבעלות פלסטינית. עד לפני כשנה מנתה כ-30 משפחות; היום נותרו בה 18. כפי שדיווחה סיון תהל במקום הכי חם בגיהנום, ב-20 ביוני חתכו מתנחלי המאחז הסמוך את צינור המים הראשי המזין את הקהילה מעקרבה – הפעם השלישית בתוך כחודש שבה נפגעה אספקת המים – ומאז מונע הצבא את תיקונו בטענה שנדרש "תיאום מסודר". חודשיים אחר כך הצינור עדיין חתוך, והבורות שהתושבים ממלאים בכספם כמעט ריקים.

במכתבו מתאר קריב מתקפה ״יום יומית״ של מתנחלים מהמאחזים הבלתי חוקיים שסביב הקהילה, הכוללת ״אלימות פיזית, השחתת רכוש סדרתית, פגיעה בבעלי חיים וביבולים, הטרדות ואיומים״. חלק מהפעולות, הוא כותב, ״מבוצעות על ידי קטינים, הנשלחים על ידי תושבי המאחזים המבוגרים בכוונת מכוון״ – הפרקטיקה שתיארה סיון תהל בטור שפרסמה במרץ, על שני ילדים כבני עשר שהפעילו אלימות פיזית כלפי פעילי הנוכחות המגינה, חמושים במקלות ובאולרים צבאיים.

מים על האדמה

בשבועות האחרונים, כותב קריב, התמקדו התקיפות בתשתיות המים ״המועטות והדלות״: ״בימים האחרונים מרוקנים התוקפים את בורות המים של היישוב באמצעות שאיבת המים וריקונם על האדמה. פעולה זו חוזרת על עצמה פעם אחר פעם, והיא מתועדת באופן חזותי בהיקף נרחב״. פניות התושבים, חלקן בסיוע פעילי נוכחות מגינה ישראלים, ״לא הביאו להפסקת החבלה בתשתיות המים ולנקיטת פעולות נגד המתנחלים הקיצונים״.

״אירועי האלימות והחבלה – כולם מחפירים ומטרידים״, כותב קריב, ״אך הנסיון להתיש את כוח התושבים הפלסטינים ולכפות עליהם פרידה מאדמתם על ידי גזילת מי השתיה שלהם בעיצומו של הקיץ, הוא דרגה חדשה של ניוולות מוסרית ואלימות. חוסר התגובה של צה״ל ושל המשטרה מטיל על כל אזרחי המדינה כתם חמור״.

זו התמונה שתועדה בשטח. בתיעוד שהגיע למערכת נראה המתנחל נועם ג׳קסון מנסר במסור דיסק את מנעול הבור, נוטל עמו את המכסה ומשקה את עדרו, כשחיילים עומדים לצדו. בהמשך אותו שבוע חזר עם בנו ועם קטינים נוספים, הפעם עם משאבה, צנרת ושתי גיגיות פלסטיק, ושאב את הבור עד שנותר כמעט ריק. לדברי התושבים, אחד החיילים השתין לתוך הבור וחיילים אחרים שברו את שעון המים. את המים שבבורות רוכשים התושבים מחברת ״מקורות״ במחירים מופקעים. ברקע, כפי שעלה מתחקיר המים של תהל מפברואר, רכישת המים מ״מקורות״ כמעט הוכפלה בעשור והגיעה ב-2023 לכ-60 אחוז מהצריכה הביתית הפלסטינית.

הצו שסוגר את הכפר

הנדבך השני במכתב עוסק באכיפה. קריב קובע כי ״לאחרונה התבססה במקום (כמו גם באזורים אחרים) התנהלות בלתי חוקית בעליל, במסגרתה צווי שטח צבאי סגור נאכפים על אזרחים ישראליים המגיעים לסייע לתושבי היישוב״, בשעה שתושבי המאחזים ממשיכים, כלשונו, לעשות בשטח כבשלהם. הוא מוסיף שני פרטים: לא אחת מוצגים הצווים בידי חיילי ההגמ״ר מהיישובים הסמוכים, כלומר מתיישבים במדים אוכפים צו על מי שבא לסייע לשכניהם הפלסטינים, ו״חלק מהצווים המוצגים נוגעים לסגירת השטח בו ממוקמים המאחזים הבלתי חוקיים ולא היישוב הפלסטיני״.

״אכיפה סלקטיבית זו של צווי שטח צבאי סגור, תופעה מוכרת וידועה ברחבי יהודה ושומרון, היא פעולה בלתי חוקית של גורמי הפיקוד המקומיים של הצבא, ומשמעותה אחת: מתן סיוע בפועל לפורעים האלימים״

מתוך מכתבו של ח״כ הרב גלעד קריב

קשה להבין, הוא מוסיף, ״כיצד צה״ל מאפשר את דפוס ההתנהלות הבלתי חוקי והאלים הזה, במיוחד כאשר לובשי מדים מעורבים בו ומעניקים לו מעין גיבוי ותמיכה בפועל״.

מספרי הצווים תומכים בקביעה. בחודשיים האחרונים הוציא הצבא לפחות תשעה צווים באזור א-טוויל, חמישה מהם בעשרת הימים שקדמו לפרסום, ובכל פעם הורחקו הפעילים בעוד המתנחלים נותרו במרחב. הפעיל אל״ם (מיל׳) דורון מיינרט נעצר שם בטענה שהפר צו, בעודו מנסה למנוע את פריצת הבור. בערר שהגיש קבעה שופטת בית המשפט המחוזי מרכז מיכל ברק נבו כי ״לא הונח כל בסיס ראייתי לחשד כי העורר הפר צו של שטח צבאי סגור״, והוסיפה: ״יש להביע תמיהה על בחירת רשויות האכיפה לעכב רק את העורר שלא התפנה מהמקום, כאשר ניתן לראות שהיו במקום מתנחלים רבים״.

מי מוסמך לסגור שטח

לצד הדרישה לשינוי המדיניות מבקש קריב לקבל ״בזמן סביר״ תשובות לחמש שאלות:

• כמה צווי שטח צבאי סגור מוחלים כיום על יישובים פלסטיניים בשטחי C.
• מי הגורם הפיקודי הראשי המורה על הוצאת צו כזה, החל על יישובים ועל אדמות חקלאיות פלסטיניות בשטחי C.
• האם חיילי יחידות ההגמ״ר רשאים בכלל לאכוף צו שטח צבאי סגור.
• כמה פניות העביר צה״ל למשטרת ישראל בבקשה לחקירה ולנקיטת הליכים בגין הפרת צווים בידי אזרחים ישראלים המתגוררים בשטחי יהודה ושומרון, בשנים 2025 ו-2026.
• כיצד מתכוון פיקוד המרכז להבטיח את זמינות המים לתושבי הקהילה ולמנוע את המשך הפגיעה בתשתיות.

במקביל הוא דורש ״לעצור את סילוקם של פעילי הנוכחות המגינה ביישוב, כל עוד הצבא והמשטרה אינם שוקדים על מניעת ההפרה הסדרתית מצד המתנחלים האלימים ומיצוי הדין עמם״.

השאלה על סמכות ההגמ״ר אינה תיאורטית. בתיעוד מהשטח נשמע קצין שהגיע לבור המים אומר לפעילים: ״אני לא מכיר את הבור מים, אני לא יודע בבעלות של מי הוא״, ומוסיף שאת ההנחיות הוא מקבל מהחמ״ל. הקלטת שיחה עם מוקדנית בחמ״ל חטמ״ר שומרון הגיעה לידי המקום הכי חם בגיהנום. בשיחה נאמר במפורש: ״הצבא תומך בזה… אחרת הם היו מונעים את זה. אתה לא חושב?״.

השאילתות שנבלעו

שלושה מסעיפי המכתב אינם עוסקים בא-טוויל כלל, אלא בשאלה מדוע קריב אינו מקבל תשובות. הוא פותח ב״דרישה חד משמעית לקבלת תגובה בכתב, בזמן סביר, כראוי וכנדרש במסגרת יחסי הפיקוח הפרלמנטרי של חברי כנסת על גורמי מערכת הביטחון״, ומודה כי אינו יודע ״האם העדר התגובות לפניותיי בכתב מקורן בהתעלמות גורמים בצה״ל או התנהלות בלתי ראויה של לשכת שר הביטחון״.

הנוהל הפנימי המחייב שתשובות הצבא יעברו דרך לשכת השר, הוא קובע, ״אינו גובר על החובה של צה״ל כגוף שלטוני להעמיד לרשות נבחרי הציבור מידע ומענה״.

מבדיקת המקום הכי חם בגיהנום במאגר השאילתות של הכנסת עולה כי מדובר בדפוס מתועד: מתוך 10 שאילתות שהגיש קריב לשר הביטחון בכנסת ה-25, 8 טרם נענו. לשתי שאילתות שהגיש ב-15 באפריל השנה, האחת על ״הגבלת גישת חקלאים לאדמותיהם באיו״ש״ והשנייה על התבטאויות מפקד חטיבת הבקעה, נקבע מועד מענה ב-13 במאי; נכון לכתיבת שורות אלה לא נרשם להן מענה. גם השתיים שכן נענו אחרו: שאילתה על אלימות מתנחלים שהגיש ב-15 ביולי 2025 נענתה באוקטובר, ושאילתה על ״העיר ההומניטרית בעזה״ מאותו יום נענתה רק בדצמבר.

לקראת סוף המכתב מציב קריב אזהרה: ״בהעדר תגובה בזמן ראוי ובהיקף סביר לפנייתי זאת אפנה לבג״ץ. לנוכח העובדה כי התרעתי בפניכם בעבר על כוונתי זו, ולנוכח ההתעלמות מפניותיי, לא אשוב ואתריע על כך לפני הפניה לערכאות״.

ימים לפני ראש השנה

״בעיצומו של חודש אלול, וימים אחדים לפני ראש השנה, המסמל את בריאת העולם והאדם בצלם אלוהים״, כותב קריב בסיום, ״אין אלא לקוות שהביזיון הנורא של התעמרות שיטתית בתושבי היישוב חרבת אל טאוויל תופסק על ידי רשויות המדינה המופקדות על כך. תעודת העניות הזו של צה״ל, משטרת ישראל, וממשלת ישראל מביישת את כולנו״.

העתקים מהמכתב נשלחו ליועצת המשפטית לממשלה עו״ד גלי בהרב-מיארה, לאלוף פיקוד המרכז אבי בלוט, לפרקליט הצבאי הראשי האלוף איתי אופיר, למפקד מחוז ש״י ניצב משה פינצ׳י וליועצת המשפטית לכנסת עו״ד שגית אפיק. בלוט ופינצ׳י כבר מכירים את התיק: האגודה לזכויות האזרח שיגרה אליהם, יחד עם יועמ״ש איו״ש וראש המינהל האזרחי, פנייה דחופה ב-24 באוגוסט באמצעות עו״ד רעות שאער, ובה נכתב כי חיילים, ובהם חיילי הגמ״ר שנכחו בשטח, ״פעלו ועודם פועלים באופן שמתיר ומאפשר את המעשים בפועל״. בקשת התיאום לתיקון הצינור הוגשה לראשונה עוד ב-29 ביוני, ולפי מכתב האגודה היא לא נענתה.

הפגיעה בא-טוואיל אינה חריגה. לפי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים בשטחים הכבושים (OCHA), מאז ינואר 2026 תועדו יותר מ-100 מקרים שבהם נהרסו או ניזוקו למעלה מ-190 מתקני מים ותברואה ברחבי הגדה, נתון שהוצג בהרחבה בתחקיר המים של סיון תהל מפברואר. ובאשר לשאלה מדוע דווקא המים: כפי שכתב ד"ר דניאל דה מלאך במקום הכי חם בגיהנום, הגירוש הוא-הוא המשימה שהמדינה מטילה על מתיישבי חוות הרועים. המכתב של קריב מבקש משר הביטחון, מהרמטכ"ל ומהמפכ"ל להסביר מדוע הצבא והמשטרה מבצעים אותה עבורם.