"הבית מסוכן, הדרך לבית הספר מסוכנת וגם בית הספר עצמו מסוכן", אמרה ד"ר סחר אלצאנע, מנהלת השירות הפסיכולוגי במועצה האזורית אל קסום. מערכת החינוך של המועצה נמצאת בשביתה מאז יום ראשון בשל היעדר מיגון.
על פי נתוני המועצה, כמחצית מבתי הספר במועצה אינם ממוגנים כלל, וכ-20,000 תלמידים ומורים נמצאים בשל כך בסכנה ממשית. ״אלו המתגוררים באזורים האלה נמצאים בחרדה קיומית״, אמרה אלצאנע.
אלצאנע השתתפה אתמול בדיון משותף לוועדות לזכויות הילד, חיזוק הפריפריה והגליל ולצמצום הפערים החברתיים בפריפריה של הכנסת, שעסק בצרכי המיגון של הכפרים הלא מוכרים בנגב. "צריך למגן את כל המקומות ולא לעשות משא ומתן על מה כן ומה לא", היא אמרה בדיון. "ילד צריך להיות מוגן כל היום ובכל מקום".
ח"כ מיכאל ביטון (המחנה הממלכתי) שאל בדיון את נציג פיקוד העורף, יונתן אלשיך, מי אחראי למיגון היישובים. ״יש מקבצי דיור עם ריכוז אוכלוסיה בדואית בכפרים הלא מוכרים אתה אומר שאתה לא אחראי למגן אותם? מי אחראי?״ אלשיך השיב: ״אני לא בטוח שיש גורם שאחראי למגן אותם״.
״זה משפט מאוד מאוד עצוב״, השיב לו ביטון וטען כי למיטב הבנתו הדברים אינם עולים בקנה אחד עם עמדת צה״ל ומשרד הביטחון. ״אולי צריך לסגור את הדיון הזה".
מתחילת המלחמה נהרגו שבעה אזרחים בדואים מפגיעת רקטות. הם מהווים כ-33 אחוז מכלל האזרחים שנהרגו מירי רקטי, זאת למרות שמספרם באוכלוסייה עומד על כאחוז וחצי. משום שהשיגורים לעבר הכפרים מהווים רק כאחוז מכלל השיגורים, סיכוייהם של תושבי הכפרים למות מירי רקטות גבוהים פי 2,200 משל שאר הישראלים. "במצב הנוכחי האמירה הכללית שבמלחמה אין הבדל בין אדם לאדם פשוט לא נכונה", אומרת יעלה רענן, מנכ״לית המועצה לכפרים הלא מוכרים.
לפי דוח מרכז המידע והמחקר של הכנסת 21 אחוז מבתי הספר חברה הבדואית בנגב אינם ממוגנים כלל, לעומת 15 אחוז מבתי הספר ברמה הארצית. בנוסף, לא כל היישובים מכוסים על ידי מערך ההתרעות של פיקוד העורף. בנוסף, לאור ריבוי הנפילות והמספר המועט של היירוטים, תושבים טוענים כי כיפת ברזל לא מעניקה להם הגנה זאת משום ששטחי הכפרים הלא מוכרים מוגדרים כשטחים פתוחים.
״המצב בבתי הספר במזגר הבדואי חמור״, אומרת רענן. ״ילדים בקושי מגיעים לבית הספר כי ההורים יודעים שאין לילדים מרחב מוגן והם נותרים חשופים בשעות הלימודים. הורים רבים מעדיפים להישאר עם הילדים בבית ולא ללכת לעבודה כדי להיות לצדם בעת האזעקות. התחושה שאין לך מקום בטוח לברוח אליו היא בלתי נסבלת״.
לטענתה, אי יכולתם של התלמידים הבדואים בכפרים הלא מוכרים לשוב ללימודים, בהתאם להנחיות פיקוד העורף, מצטרפת לפגיעה מתמשכת בהם. ״בקורונה לא היה אינטרנט אז הם לא למדו מרחוק. כל דבר כזה שקורה גורע מהיכולת שלהם לסיים את בית הספר״.
במהלך הדיון ציין נציג פיקוד העורף יונתן אלשיך כי לאחרונה נרכשו כ-80 מיגוניות שאמורות להיות מוצבות בתחנות הסעה מרכזיות בסביבת הכפרים. "אם אין מיגון בבתי הספר, לאן התלמידים יסעו?" תהה בדיון ח"כ יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל). ח"כ ביטון ביקש להעביר את המיגוניות הללו לבתי הספר.
"שאלת קיום הלימודים נתונה להחלטתו של אלוף הפיקוד, שבמצב של איום לא מאפשר פתיחה של מוסדות שבהם אין מיגון תקני", השיב אלשיך. בנוסף הוא הסביר כי המיגוניות אינן תקניות ומהוות פתרון זמני בלבד.
״בית הספר שלנו מונה כמעט 500 תלמידים, ואין בו מיגון״, אמר למקום הכי חם אחד ממנהלי בית ספר שמעדיף לא להזדהות בשמו. ״היו כמה טילים שנפלו ממש ליד בית הספר. כמה מהתלמידים מטופלים כעת אצל פסיכולוגית. ניסיתי לדבר עם משרד החינוך, עם המשטרה ועם הצבא. כולם אומרים שזה בטיפול אך כלום לא נעשה. בינתיים אנחנו חשופים״.
————-
nדובר צה"ל נמסר: האחריות לביצוע המיגון במוסדות החינוך היא של הרשות המקומית בפיקוח משרד החינוך. מתוך תפיסת אחריות מרחיבה של פיקוד העורף, הוצבו מתחילת הלחימה מעל 30 אמצעי מיגון הפרוסים במרחב הפזורה הבדואית, בהתאם להערכות המצב המבצעיות והשיקולים המקצועיים. צה"ל עומד בקשר עם ראשי הרשויות, המשרד לשיוויון חברתי ומנהלת הבדואים לכל סיוע שידרש.
מדיניות היירוט בצה״ל הינה מסווגת ונקבעת בהתאם להערכת המצב. יודגש כי גם בשגרה וגם בחירום הגנת השמיים אינה הרמטית ולכן ישנה חשיבות רבה להישמע ולפעול על פי הנחיות פיקוד העורף.
