כיכר רבין, 3.5.15
"הרגע שבו רוחי נשברה כמעט אירע לקראת עשר וחצי בלילה. שקט יחסי שרר. אחי ואני עמדנו ברחוב אבן גבירול פינת בלוך כאשר לפתע הגיחו שוטרי יס"מ על סוסים וסגרו על עשרות מאתנו, בעיקר בחורות שעמדו בשקט מוחלט.
השוטרים שעל הסוסים הקיפו אותנו ודחקו אותנו לפינה לרגעים שנדמו כנצח. רק כאשר הסוסים התעייפו מלעמוד על הרגליים האחוריות, השוטרים התרחקו. בעודי מנסה להסדיר את הנשימה, ירו בנו השוטרים זרנוק אדיר של מים. התקשורת לא היתה שם. היא היתה עסוקה במשימה בשירות המשטרה."
מתוך הטקסט של שולה מולא, לטקסט המלא הקליקו כאן
