משרד התרבות הודיע שהדלקת המשואות ביום העצמאות תהיה השנה בסימן "גבורה אזרחית".
חברים וחברות – לא לטעות. הגיבורים האמיתיים אינם אלו שזוכים להכרה על מעשיהם, אלא דווקא האזרחים הרגילים – כמוני כמוכם – שהחליטו לבצע פעולה, ורק כחוט השערה היה בינם ובין אות הגבורה:
"אני איציק, בן לחיים ושושנה, תושב באר שבע, עובר אורח ואזרח. ב-18 באוקטובר 2015, בעיצומו של פיגוע בתחנה המרכזית, ראיתי שחור בעיניים. למרות בעיות הגב הקשות מהן אני סובל ועל-אף הסכנה הכרוכה בהנפת ספסל למעלה והטחתו בעוצמה על המנוטרל, לא היססתי לרגע. לפיכך, ובגלל שזה יעזור לי אם אעמוד למשפט, אני מתכבד להשיא משואה זו לכבודו של הבטום זרהום. לולא החשוד ז"ל היה בכלל חף מפשע ומבקש מקלט, הייתי היום גיבור של ממש – ולא רק כמעט".
"אני ד', המוכרת לאחרונה גם בשם החיבה 'יא שרמוטה שקרנית הלוואי תמותייייייי', בת לאריה ורותי. במשרד הממשלתי בו עבדתי לא ייחסו משמעות למושגים כמו 'מרות' ו'הסכמה', ולכן החלטתי לדווח על הטרדה. אם רק הייתי מוחקת את תמונות הבגד-ים מהפייסבוק לפני שהתפרסמה הפרשה, אולי הייתי נחשבת עדיין לאישה הגונה. לפיכך, אני מתכבדת להשיא משואה זו לכבוד כל המתלוננות, שאם רק היו קצת פחות פוטוגניות – אולי הייתם קוראים להן היום גיבורות, ולא זונות נקמניות".
"אני יעקב לאור, בן 67, יליד פרדס-חנה ונציג של דור. אבותינו שאלו רטורית – 'איזהו גיבור?' וענו לעצמם – 'הכובש את יצרו'. אני עומד כאן היום: שמאלני, גאה ובפנים גלויות – שלא כמו הנשים הנקמניות שמסתתרות מאחורי פיקסלים ואותיות. אני כאן כדי לומר שלמרות כל הדיבה שהוציאו עלי כל חיי – אני לא נשברתי, ועשיתי את הדרוש: התנגדתי אקטיבית לכיבוש. במשך שנים, באופן סיסטמתי וללא לאות, שחררתי את יצרי האלים כלפי בנות. לפיכך, אני מתכבד להשיא משואה זו לכבודם של הגברים שהם כמוני. גברים שלא נחשבים לגיבורים אך ורק בגלל גישתם המוסרית לפיה הכיבוש של היצר המיני – משחית".
ולתפארת מדינת ישראל!