בחיי שלא רציתי לכתוב על הטיול עם המשפחה שלי לצפון, אבל זכות הציבור לדעת על מקרים כאלה וכיצד להתגונן (אני רק מודה לאל שרפי רשף לא היה שם לראיין אותנו), אז כתבתי בנקודות כי שלושה ימים עם המשפחה מנעו ממני מילות קישור ורגישות לסביבה:
*
ביום הראשון יצאתי בריגוש מסעיר כזה. שובל של מכוניות, הילדים עם גלגלי הים עליהם וההורים עם פלאפונים מוטענים. ואז הבנתי שככה זה יהיה שלושה ימים.
*
יש שלב בטיול שכולם רוצים להתקפל ולחזור הביתה, זה קרה בערך אחרי שעה מתחילת הטיול אז אין ברירה להמשיך עד סופו.
*
יש שיא, לכל טיול יש שיא, זה קורה כשיש הרמוניה מדויקת בין כולם, הכל מתיישב כמו שכולם רצו. אצלנו זה קרה כשאמא הביאה לעל האש גם צלעות כבש.
*
קשה לארגן את הכל ותמיד שוכחים משהו, אני שכחתי את הנפש שלי.
*
אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל בחירת גלידה למשפחה שלמה בתחנת דלק נידחת יכולה לפרק משפחות.
*
ביום השני לטיול קיבלתי מחזור, אז שבאנגליה יקבלו פרופורציות על דברים אה?
*
שלחתי לבת הזוג תמונות עירום כאילו אני קלישאה של בת שש עשרה אבל מותר לי כי הייתי חסודה בגיל הזה אז השקעתי גם בפילטר ובעריכה.
*
אמא שלי כפרעליה ארגנה את האוכל ולא שכחה כלום, חשבה על הכל, מקפה וסוכר עד תבניות אלומיניום, רק חבל שהיא חשבה על שש ארוחות ביום.
*
כשרבים בצימר, אין לאן לברוח וכל השיחות השלמה נעשות בחדר מעץ עם תאורה רכה וריח של שפיך, ופתאום נהיה רומנטי כשמדברים על היחסים ביננו עם אבא.
*
מי ידע שבריכה יכולה להעסיק אנשים במשך כל כך הרבה זמן, במקום שנצטרך לדבר אחד עם השני, אה?
*
ואז היום האחרון הגיע – די לעור המקומט מהבריכה ודי לחפוף בשמפו שכתוב עליו שמפו, יוצאים חזרה למרכז איפה שהכל קורס יאייי אבל אז אמרו לי ששבת יוצאת בשמונה וחצי אז אם תסלחו לי אני חוזרת לצוף על המים.
בתמונה: לא המשפחה של רות
