הפחד הכי גדול שלי זה למות בפתאומיות ושיכתבו עלי בעיתון משהו כמו "היתה ילדה של אהבה" במקום את האמת: "היתה נייטרלית לחלוטין לבני אדם ופיתחה רגשות רק כלפי פיצה".
תכלס אפילו למות בשקט כבר אי אפשר בימינו. כולם ישר הולכים לעמוד שלך בפייסבוק לבדוק מי היית ואיכשהו יוצא תמיד שהסטטוס האחרון שלך זה משהו בסגנון "חברים מי יודע איפה אני יכול לקנות ציוד פדיקור בגבעתיים" או "חחח מת האבא שלה מערכון אדירררר חחח" (שלושה סמיילים בוכים מצחוק), או, ירחם השם, "שבת שלום ומבורכת לכולנו".
אם באמת אין לך מזל אז למישהו יש באינבוקס תיעוד של מריבה איתך על משהו מטומטם ועכשיו הבנאדם לא יכול להצטער על מותך יחד עם כולם כי איפשהו בספטמבר 2013 ענית לו בצורה מגעילה ומאז הוא שונא אותך לנצח. וכל התמונות המביכות האלה שתייגו אותך שיכור ומקיא באיזה חתונה, זה הכל נשאר לדראון עולם אצלך בקיר. טכנית המשפחה שלך יכולה למחוק את זה אבל מספיק שמישהו ילשין לפייסבוק שאתה מת ויהפכו את הפרופיל שלך ל"ריממברינג משה" ואז גם אלוהים לא יוכל להיכנס לשם יותר.
וכך צפים נכסיך הדיגיטליים ברשת, מצבת עולם לחייך הסחיים, כולל תמונה של ערסל גינה ששיתפת כדי להיכנס להגרלה של ערסלי גינה. לא נותנים לחיות פה. לא נותנים למות.