לכּל זמן ועת לכל חפץ:
עת לפייסבוק, עת לטוויטר:
עת לפוסט, עת לציוץ.
עת ללייק ועת ללב,
עת לסמיילי מחייך, עת לפרצוף חמוץ.

עת לנחש מה צבע השמלה, עת לפתור את החידה,
עת להסתכל על התמונה 30 שניות ואז להתמקד במרכזה,
עת למצוא איפה הפנדה, עת לחפש את החתול,
עת לטראמפ ועת לדעאש, עת לסרטון ישראלים בחו"ל –

עת לוואטסאפ, להעביר את הסרטון לחבר'ה ואז למשפחה
עת ליוטיוב, לעוד קליפ "קפל את הסדין בעצמך" שלא תצליח לשחזר בהצלחה.
עת לסנאפצ'ט, שבחוצפתה קוצבת את זמנך שלך!
עת לתמונה באינסטה,
עת לאפליקציה שמלבישה עליך מסכה,

עת למשחקים בסמארטפון. הצלחת לא להתמכר לקנדי קראש רק בשביל ליפול בשח,
עת לטלוויזיה: עת להישרדות, למאסטר שף, למשחקי השף, למשחקי הכס, למשחקי האח.
עת לשש בערב עם עודד ועת לערב טוב עם גיא,
עת ללילה טוב עם גורי או שזה היום בלילה?
די. עכשיו העת לסרט,
איזה סרט למי יש זמן לזה, עכשיו העת לפרק,
איזה פרק למי יש זמן לזה, עכשיו העת לגיפים,
לגיפים
לגיפים
תמיד יש זמן לגיפים, ובטח גם לוויינס
אפשר למצוא קצת זמן, טוב לא ממש לוויינס – לוויין.

עת לכל הכתבות ששמרת לאחר כך
עת למאמר, לקומיקס, לפוסט בבלוג, לטור דעה.
נותר קצת זמן פנוי? אין פנאי, זו העת לעבודה
שדחית כל העת
עת להתחיל לדחות הכל מהתחלה,
עד שהעט נופלת.
הנה עוד יום כּלַה.

ומה נשאר לך?
אין עת לך. עזוב אותך,
כווץ את עצמך, הצמד הצידה,
שמור את עצמך לבוא העת, ושים סימניה.
אולי אחר כך תתפנה
כשתגיע למיטה,
הגוף סוף סוף יאט,
אתה תיפול בלאט,
לאט לאט תלך ותתמעט
אל השינה –

או אז, למשך כשבריר שניה –
אז תהיה העת לעצמך.
שים לב, נצור אותה! כי זו העת שלך,
(רק לבינתיים, כמובן, רק לעת עתה,
עד שתאתר את האתר אשר יצלח איתך אותה,
אבל עד אז – )
העת שלך. עוט עליה.
עוט על עצמך!
נצל את השבריר כולו!
בלי שום חשבון, ללא חשש.
אל תצטער
על הזמן המתבזבז עליך –
עוד מעט העת להתעורר,
ועת לפתוח טאב חדש.