פייסבוק דיווחו על ירידה משמעותית בשיתוף תכנים על ידי משתמשים בפייסבוק.
אני מניחה שבדיוק מהסיבה הזו הם התחילו עם הגרסה שלהם ל"חיים שכאלה", שבה כל בוקר ב-9:01 אני זוכה לזיכרון מעברי.

היום בבוקר כשפתחתי את הפייסבוק עלה לי זיכרון מלפני כמה שנים. רק שלא כמו בכל בוקר, הפעם פייסבוק העלה באמת משהו עתיק, מלפני שמונה שנים, ושאל בפנים חתומות אם בא לי כזה אולי לשתף אותו עם חברים שלי.
אם האלוגריתם של פייסבוק היה מתוכנת היטב, כלומר אם באמת היו לו כישורים חברתיים, ברגע המלאכותי הזה היה צריך להיאמר משהו כמו "וואו יש פה איזה פתק שכתבת מלפני שמונה שנים" או ברגע יותר משמעותי של כנות, "יש פה משהו ממך מלפני שמונה שנים אבל אני לא בטוח שכדאי לך לקרוא, זה די מביך".
לא אופתע כשיתפרסם שמישהו התאבד בוקר אחד, בדיוק ב-9:01, אחרי שפייסבוק העלה לו זיכרון של תמונה עם האקסית או חבר שמת.
אבל זה מי שהוא פייסבוק. הוא לא חבר אמיתי, הוא לא יודע מי אני באמת, מה אני באמת רוצה, את מי אני באמת אוהבת. פייסבוק ימשיך להציע לי להיות "הראשונה שתעשה לייק לסטטוס של חבר" כאילו זה מפתה, ואני אמשיך לחשוב שאיזה ילד אידיוט הוא פייסבוק, הדבר הזה מפתה בדיוק כמו להגיע ראשונה למסיבה.
לסיכום, קראתי שהשנה עתידים ללכת לעולם כמיליון משתמשים בפייסבוק, ועד  2098, אם פייסבוק עדיין יהיה בסביבה, רובו יהיה אנשים מתים. זה נראה לי וייב שפחות ידבר לדור הצעיר, אבל מחכה לראות מכרים בני 90 מתחרים על לייקים בפוסט המוות שלהם.