נטע בר סתיו כותבת על קירות העיר משפטים שנאמרו לה על ידי גברים ברחוב, בדיוק במקום שבו נאמרו. כך, היא משאירה אותם מאחוריה במקום להמשיך לשאת אותם איתה, וגם חושפת את האופן שבו נשים חוות את הרחוב