בקושי 1,400 לייקים אספה קבוצת הפייסבוק "עוצרים את הטילים מעזה", טיפה בים לעומת מה שהיתה אוספת אם היתה מציעה כדרך פעולה "להשמיד את עזה", במקום "פתרון מדיני בעזה עכשיו". אבל המארגנים שלה, גרעין מייסד של שמונה אנשים ומעגל עוטף של כ-100 נוספים, מרוצים מכל קול נוסף שנרשם. הם לא באו לכבוש את הפייסבוק, אלא לשנות מציאות באמצעות מאבק ארוך טווח, ואת התוכנית שלהם הם טווים יום אחרי יום. המודל שלהם להצלת הגבול עם עזה הוא "ארבע אמהות", תנועה אזרחית שהביאה למהלך מדיני-צבאי אדיר ממדים שהביא בסופו של דבר לנסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000 אחרי שנים של הקזת דם.

את הקבוצה יזמו כמה הורים מיישובים בעוטף עזה – נירים, ברור חיל, אור הנר ושדרות. "נמאס לנו כל פעם מחדש לעבור את סבבי האלימות ואת מה שביניהם", אומר בר חפץ, אחד היוזמים, שמתבטא בשנים האחרונות נגד הקיפאון והסבל הכרוני בעוטף עזה, "צריך לגמור את זה אחת ולתמיד. הרי לא 'נשטח' את עזה ולא נהפוך אותה למגרש חניה (למרות שאי אפשר להגיד שלא ניסינו), אז צריך לדבר ולעשות איזשהו הסכם – שלום, מדיני, ארוך טווח – לא משנה.

"אבל בניגוד להפסקות האש הקודמות צריך שיהיה הסכם מקסימום ולא הסכם מינימום. בהבנות של 'עמוד ענן' כל צד נתן הכי פחות שאפשר כדי להגיע להפסקת אש: ישראל פתחה קצת מעברים ונתנה קצת לדוג וזהו, והחמאס לא הפסיק להתחמש, לבנות מנהרות ולהבריח טילים, כששום מנגנונים לא פיקחו על זה. עכשיו אנחנו אומרים: שהעזתים יקבלו הרבה הרבה הרבה יותר, ואז יהיה להם מה להפסיד, ופחות אינטרס לירות עלינו".

לשמאלנים מהדרום יש יותר משקל בשיח הציבורי מלשמאלני המרכז?

"המקימים באמת רובם אנשי שמאל, ברמות כאלה ואחרות, אבל יש גם הרבה תמיכה מאנשים שלא תופסים את עצמם כשמאל. לא ימין קיצוני, אבל אנשים שיכולים לכתוב סטטוסים בפייסבוק שצריך להשמיד את חמאס, אבל גם מבינים שזה לא יקרה. אין לנו אוטוריטה כתושבי עוטף עזה, חוץ מזה שאנחנו סובלים מהמצב כאן כל הזמן, וחלקנו מכירים קצת יותר מאחרים את המצב בעזה, ויש לנו איזשהי עמדה מוסרית. מה שלי מותר להגיד מנירים ויקשיבו לי – בתל אביב יצעקו על מי שיגיד את זה 'בוגד'".

העמדה של ההנהגה בדרום, ראשי היישובים, היתה רובה ככולה בעד המשך הלחימה בכל שלב.

"הם הולכים עם הממסד, אבל אם מקשיבים טוב למה שאומרים חיים ילין ואלון שוסטר (ראשי המועצות האזוריות אשכול ושער הנגב): הם אומרים מצד אחד שצריך לפתור צבאית את הבעיה של המנהרות אחרת יברחו להם אנשים מכאן, אבל פתרון אמיתי יהיה רק בהסכם. גם לנו לא היתה אמירה אמיתית נגד המבצע הזה, אנחנו רק אומרים: הנה הוא נגמר ולא הצליח. היום הצבא הודיע לנו שנגמר, שעובדים על הרתעה וזה ייקח שבועיים עד שיהיה שקט מוחלט. מה לעשות בשבועיים האלה – לחזור לבתים או לא? אלוהים גדול ולאף אחד אין תשובות מסודרות".

אתם לא מחלישים את "כושר העמידה" בקריאה דווקא מהדרום למו"מ מדיני?

 "אני לא הצבעתי ביבי, זה כבר ברור, אבל במערכת בחירות שלו הוא אמר שיחסל את חמאס ויצא למלחמה לעשות את זה וזה לגיטימי, גם אם זו לא דעתי. היתה לו לגיטימציה ציבורית לעשות כל דבר שרצה וכנראה גם הוא הגיע למסקנה שיש מגבלות לכוח, ואם ככה – בוא נלך למה שאנחנו הצענו. אנחנו לא באים להחליש את הממשלה. יש הרבה הצעות על השולחן: מהודנא עם חמאס, דרך לדבר עם אבו מאזן ועד היוזמה הסעודית. לנו לא איכפת מה – אבל שתחליט הממשלה ותעשה ותדבר ברצינות. לי אין ספק שאנחנו צריכים לתת יותר ולבקש יותר – יותר חופש תנועה ברצועה ותמריצים כלכליים, לאפשר להם לחיות, עם נמל ושדה תעופה ומעברים לגדה ולמצרים – ובתמורה לדרוש הרבה יותר".

אתה רואה שם מישהו שאפשר לדבר אתו?

"חמאס ופת"ח חתמו הסכם פיוס כדי שיהיה עם מי לדבר, וישראל פירקה אותו. אובמה אמר לנתניהו שאם יעשה שלום הוא ידאג לפירוז של עזה. אם ממשלת ישראל תחליט מחר שהיא רוצה לתת זכויות ומדינה לעזה יהיה עם מי לדבר, גם דרך מתווכים, או לחלופין ישירות עם חמאס".

הסיבוב האחרון שינה את התחושות שלך כלפי חמאס שמעבר לגדר?

"לא. הם היו חלאות ונשארו חלאות. לא היו לי ציפיות, אבל זה מי שנמצא שם. אני מכיר באופן אישי אנשים שהם ירו להם בברכיים וזרקו אותם מהגג, במהפכה שם, כשעלו לשלטון וזרקו את פת"ח. ירו בהם לא כי היו משת"פים עם ישראל, כי היו בפת"ח. זה לא משנה. צריך להציע לעזתים חזון עם עתיד יותר טוב".

מי יקשיב לכם?

"המצב רוח הישראלי הוא במאניה-דיפרסיה כרונית. היתה מאניה ועכשיו תבוא דיפרסיה. רגע אחד כולם נעמדים מאחורי הצבא והשלטון, בעיקר התקשורת, ותיכף תתחיל הביקורת, שגם היא תהיה מוגזמת לכיוון השני. ככה עובדת מדינת ישראל. יבוא הרגע שבו יוכלו להקשיב לנו.

"אנחנו לא נעשה את הכל לבד, אבל לאמירה שלנו יש הרבה כוח עכשיו. אני מקווה שהציבור של המרכז ואולי קצת ימין רך בישראל – נעזור להם להזיז את עצמם. אנחנו מנסים להביא אמירה מאוד מעשית, שונה מההתייחסות הקלאסית של השמאל, שמתייחס רק לדברים הרעים שישראל עושה. זו טעות אסטרטגית. אם רוצים לשנות מציאות ולא רק להיות צודקים הגישה צריכה להיות אחרת, וזו המטרה שלנו, לא להרגיש טוב עם עצמנו".

 עוד כמה ימים, הלוואי, זה ייגמר וכולם ירצו רק לשכוח, להדחיק אתכם ואת מה שעברתם.          

"הדבר הכי חשוב זה לדאוג שעוטף עזה ועזה לא ירדו מסדר היום ברגע שיהיה שקט, עד סבב האלימות הבא. להחזיק את זה על סדר היום. נכון שירצו לשכוח אבל מה לעשות, פעמיים שכחו, אחרי שני סבבי אלימות. אז די".

במרכז המלחמה הזאת היא חוויה קשה, יותר מאירועים קודמים. איך זה אצלכם, איפה שהפרופורציות שונות?

"זה הרבה יותר טראומטי מפעמים קודמות. גם יותר ארוך, אנשים כבר לא בבית חודש, וגם הרבה יותר אלים, נהרגים יותר חיילים ואנחנו מרגישים שזה כדי לשמור עלינו. אתמול נפצע אצלנו מישהו קשה. יש הרגשה שדי, אי אפשר יותר. אנחנו היינו מודעים לסיפור המנהרות, שבמרכז הוא חדש יחסית, אבל יש הבדל בין לדעת ובין שפתאום יוצאים לך אנשים מהמנהרות האלה.

"יש כעס מאוד גדול על המדינה בגלל התייחסות כלכלית, זה שעד היום לא יצאו הודעות מסודרות מה צריך לעשות. תבואו לצלם את הסלון שלנו בשבוע הבא, כשנחזור – זה לא דומה לכלום. כמות ההרס והנזק שהצבא השאיר, בנירים בלבד זה מיליוני שקלים. והפליטוּת הזאת מתישה. לא יודע עד כמה טראומטית, הילדים שלנו נהנו בסך הכל, אבל מתישה. אנחנו פליטים בתנאי דה לוקס, אבל פליטים".