תוצאות מבחני פיז"ה שוב הגיעו לכותרות העיתון, כולם צעקו גוולאד, ראשי משרד החינוך נלחצו ויוסיפו עוד אבן ריחיים על צוואר המנהלים והמורים וינחיתו על התלמידים עוד שעות לימוד, עד הגל הבא בעוד שלוש שנים. מעגל ידוע מראש.
עוד באותו נושא:
- בלי חינוך מקצועי, ילדים סתם מסתובבים ברחוב
- מדוע מרבית מנהלי בתי הספר אינם מעורבים בהחלטות המשמעותיות הקשורות לתלמידיהם?
- הקאסטה הכי נמוכה בעולם החינוך
ב-2003 התקבלו תוצאות מבחני פיז"ה הראשונים בהם לקחנו חלק. בשלושת תחומי האוריינות – קריאה, מתמטיקה ומדעים – ישראל נמצאה בכ-50-70 נקודות מתחת לממוצע מדינות ה-OECD. התוצאות הנמוכות הכו בתדהמה את הציבור בישראל. יו"ר המזכירות הפדגוגית באותה תקופה, פרופ' יעקב כ"ץ אמר: "הגיע רגע האמת. על משרד החינוך להתמודד עם כישלון התלמידים באורח יסודי", ושרת החינוך דאז, לימור לבנת, החליטה להקים את ועדת דוברת שבחנה דרכים לשיפור מערכת החינוך בישראל. הדוח נקבר על ידי ארגוני המורים, ובמקומו הוסיפו עוד רגולציה על צוותי החינוך ועוד שעות טיפוח לתלמידים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. כך עברנו גם את גלי מבחני פיז"ה של 2009, 2012 ו-2015, שבכולם עשינו עוד מאותו דבר.
במדינות רבות אחרות, לעומת זאת, למדו לעומק את תוצאות המבחנים. הם הבינו והפנימו שיש לשנות את שיטות ההוראה ואת האחריות שניתנת למנהלים. הם השקיעו בהכשרת מורים, ומאחר שהכשירו אנשי מקצוע מצויינים, הם גם אפשרו להם לפתח בעצמם את חומרי הלמידה, הורידו את הסטנדרטיזציה, סמכו על צוותי החינוך והפחיתו ברגולציה. כך הם הצליחו לצמצם פערים, ולהגיע להישגים טובים אף יותר.
המורים הם המשאב החשוב ביותר. צילום: שאטרסטוק
אז מה ישתנה מחר? כנראה שכלום. שוב יכריז שר החינוך שהגענו למצב חירום לאומי (לא היינו שם כבר ב 2003?!), ושוב יסיפו עוד ועוד שעות לא אפקטיביות לתלמידים, יעמיסו על המורים עוד ועוד מבחנים לבדוק ועוד ועוד השתלמויות רדודות בפסגות. זה כמו ללכת לרופא לקבל סירופ לשיעול שאינו יעיל, ואז לחזור שוב לרופא כדי לקבל שוב את אותו הסירופ בדיוק.
עד שלא נעז לשנות מהיסוד את ה-כ-ל, הפערים יגדלו, התוצאות לא ישתנו, ושוב נחכה לגל הבא בעוד שלוש שנים שיספר לנו את מה שאנחנו כבר יודעים.
מה אפשר לעשות?
המשאב החשוב ביותר במערכת הוא המורים, ולכן יש לתת את הדעת על הכשרתם ועל המשך הפיתוח המקצועי שלהם, במהלך כל שנות עבודתם. מורים טובים הם מורים המיומנים בתחום הפדגוגי, בתחום החקר, וביכולותיהם כמנחים ומובילים.
הגורם המעכב ביותר במערכת הוא למידה לבחינות, וזה חייב להשתנות. צריך לאפשר לסקרנות הטבעית שקיימת בכל ילד וילדה להתפתח ולחזק את המוטיבציה לדעת וללמוד כערך, ולא לשם הצלחה בבחינה. יצירת עניין בלמידה וההקניית כישורים רלוונטים (כמו חשיבה מסדר גבוה, עבודה שיתופית וטיפול במידע דיגיטלי) תבטיח בוגרים המוכנים לחיים בחברה דמוקרטית, מתקדמת ומשתנה.
המנוע לשינוי- יותר אמון. יש להרחיב את הסמכות למנהלים, לנהל את כל הפעולות המתבצעות בבית הספר, לרבות קביעת רוח בית הספר וחזון חינוכי, הערכה פנימית של הניהול, הצוות והתלמידים וניהול מלא של כוח האדם והתקציב שיועבר על ידי המדינה.
בכל שנה שופכים במערכת החינוך כסף רב על שעות הוראה לא אפקטיביות והפערים רק גדלים. חשוב לזכור שחינוך רע אינו גזרת גורל ויש מה לעשות. עלינו, כל אחת ואחד מאיתנו כאזרחי המדינה, ללחוץ על קובעי המדיניות להניע את השינוי המתבקש. חינוך ראוי זה החוסן הלאומי שלנו.
הכותבת היא מנכ"לית תנועת חינוך ישראלי