הממשלה הקימה בעשור הקודם גוף שתפקידו לסנכרן את העבודה של כל גופי החירום, כפי שהמל"ל אמור לעשות עם גופי הביטחון. רח"ל (רשות חירום לאומית) יוסדה בתוך משרד הביטחון. כמיטב המסורת, בחסות הביטחון הפכה למכונת בזבוז כספי ציבור. תיאום טיפול באסונות? פחות.
ב-2011 ראש רח"ל דאז, זאב צוק-רם (ווה), החליט לעצב מחדש את מערך הדוברות, ולשלב בו את עליזה וקנין. וקנין עבדה באגף ההסברה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אבל היא לא הסתדרה עם איש סודו של נתניהו, ניר חפץ. וכך, במקום לעבוד עם חפץ, עברה וקנין לעבוד עם ווה כדוברת רח"ל.
זאב צוק-רם. בקטן: הלוגו של רח"ל. צילום: דובר צה"ל
באותם ימים ניהלה וקנין קשר רומנטי עם אדם שכנראה נחשפתם לאחרונה לשמו: אבריאל בר יוסף, המשנה לראש המל"ל, שכיום חשוד בשוחד במשק הגז. חודשים לאחר המינוי של וקנין, סגן שר הביטחון דאז, מתן וילנאי, הסתכסך עם ווה (ראש רח"ל), ובגלל שבעולמות האלו פוליטיקה מעל הרוב, החליטו להזיז את ווה כדי שווילנאי יוכל למנות איש משלו.
לאן הלך ווה? למל"ל. הוא הפך לסגנו של בר-יוסף, שהתחתן עם וקנין. כלומר, ראש הגוף המאחד את גופי ההצלה מינה דוברת, ולאחר מכן עבר להיות סגנו של בן זוגה.
לאחר שמיצתה את קיומה הפוליטי רח"ל נסגרה (באדיבות גלעד ארדן שעשה סדר בנושא, ודווקא הסתכל מעבר לפוליטיקה). אך ב-2014 נפתחה מחדש. הסיפור הזה כביכול מינורי לעומת פרשות ענק שמדוברות בימים אלו. אבל, הוא מסמל כיצד האנשים שמנהלים את המדינה באמת מנהלים אותה, ואף את רשויות החירום- הפרות הקדושות ביותר. אלו כלי משחק עבורם. את התוצאות אנו רואים בחיי אדם, רכוש, מצוקה והרגשת חוסר אונים למול התשתיות.
אף אחד מהגורמים הרלוונטיים לא רצה להגיב, למעט משרד הביטחון שמסר: "הגב' עליזה בר-יוסף שימשה כיועצת לדוברות לרח"ל בין החודשים אפריל-לספטמבר2011 והועסקה כיועצת במסגרת תרגילים והערכות לחירום ולכן לא נדרשה לעבור מכרז. העסקתה ברח"ל היתה על-פי הכללים". כיום, אגב, היא עובדת במשרד הביטחון.
