מסמך הנחיות שפרסם משרד החינוך בתחילת השנה, שבו פירוט הדרישות למכרז לבעלות על בית ספר ציבורי, מסתמן כפתח להפרטת מערכת החינוך הישראלית ולהפיכתה לכזו שמונעת על ידי רווחים כלכליים לבית הספר במקום להיות מונעת על ידי הצורך לחנך.
המסמך, שנועד לרשויות המקומיות שאחראיות על מכרזים לבתי הספר העל יסודיים, מציין כי גוף ללא מטרת רווח (עמותות, למשל) ייהנה רק מחמישה אחוזי יתרון בדירוג המכרז. בהנחיות מצוינות דרישות נוספות אשר להן אחוז נכבד יותר בשיקולי בחירת המפעיל ובהן טוהר בחינות, גיוס לצה"ל, ניסיון, איכות חינוכית ושילוב ילדים בחינוך המיוחד – אולם משמעות ההנחיה שנותנת משקל מועט כל כך להיותו של המפעיל ללא כוונת רווח מאפשר לגופים למטרות רווח להשתתף במכרז וכך יכולות חברות כמו קוקה קולה ופייסבוק להגיש מועמדות ולהיות הבעלים של בתי ספר על יסודיים.
איור: רון לוין
"תיאורטית תאגידים ומנהלים בכירים בהם יכולים להיות חברים בדירקטוריון בית ספר ולהשפיע על התכנים. זה מאוד דומה לשיטת הצ'ארטר סקולז (Charter Schools) בארצות הברית", טוענת לילי בן עמי, מומחית להפרטת מערכת החינוך ומייסדת הקואליציה להעסקה ישירה בחינוך, "התופעה של שירותים חברתיים שמסופקים על ידי חברות למטרות רווח קיימת בשירותי הרווחה והוכחה כפוגענית גם כלפי מקבלי השירותים וגם כלפי נותני השירות".
בן עמי מצאה את המסמך וגילתה שלא מדובר במצב חוקי חדש. כשניסתה לברר האם בתי ספר כבר נמצאים בבעלות תאגידים למטרת רווח או שמדובר בפרצה שטרם התגלתה, התברר כי המידע אינו מרוכז ואינו נגיש וגלוי לציבור, אך גילתה שכבר היום ישנם גופים למטרת רווח (גם אם חלקי) שמנהלים מוסדות חינוך ובהם בית אקשטיין (בבעלות קבוצת דנאל), המפעיל בתי ספר לבעלי מוגבלויות וגופים שונים במגזר הערבי.
בתגובה לפניית המקום הכי חם אישרו במשרד החינוך כי מצב שבו גוף למטרת רווח יהיה בעלים של בית ספר בישראל הוא מצב אפשרי לפי חוק. במשרד החינוך סירבו לומר מיהם הגופים למטרות רווח שלהם בעלות כזאת ומהי עמדת המשרד העקרונית בעניין. "לפי חוק הפיקוח כל תאגיד רשאי להגיש בקשה לקבלת רישיון הפעלה למוסד חינוכי", אומרים במשרד החינוך, "ובתנאי שהוא עומד בדרישות המפורטות בנהלי הרישוי".
לומדים בצ'ארטר
שיטת הבעלות על בית ספר קיימת רק במקרים של בתי ספר על יסודיים שאינם באחריות משרד החינוך ונמצאים באחריות הרשות המקומית, כדוגמת רשתות אורט או עמל). ה"צ'ארטר סקולז" הם בתי ספר ציבוריים שקיבלו זיכיון הפעלה ממערכת חינוך, אלא שבניגוד לרשתות הפועלות כיום בישראל, בשיטה האמריקנית המפעילים הם תאגידים כלכליים.
"אלה בתי ספר שהוקמו לראשונה בארצות הברית בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, כדי להיות בתי ספר ניסיוניים וקטנים שיהיו כפופים למערכת החינוך אבל חופשיים מהחוקים הביורוקרטיים הרגילים", מספר פרופ' גורדון לייפר, מומחה למדיניות חינוך מאוניברסיטת אורגון בארצות הברית ששימש בעבר גם יועץ מדיניות לבית הנבחרים האמריקני. "החופש נועד להאפשר להם להתנסות בשיטות חדשות ותהליכי חינוך מגוונים", אומר לייפר, "שהמוצלחים בהם יועתקו בהמשך בהמשך לשאר בתי הספר הציבוריים. כך, למשל, בתי הספר היו משוחררים מהתחשבות בחוקי הוותק הקיימים לגבי מורים בבואם להעסיקם".
אלא שלמרות הכוונות הטובות, מסביר פרופ' לייפר, בפועל נוצרו אלפי בתי ספר בשיטת הצ'ארטר והם רחוקים מלהיות ניסיוניים או זמניים. "הם לא מציעים אלטרנטיבה חדשנית וטובה", הוא אומר, "אלא נהנים בפועל מתקציבים דומים לכל ילד מהם נהנים מקביליהם הציבוריים, אבל הם מנוהלים כפרטיים ובחלק ממדינות ארצות הברית הם אף יכולים להיות מיועדים למטרות רווח וחוקי האתיקה והשקיפות החלים על בתי הספר הציבוריים אינם חלים עליהם".
תומכי המודל מציינים כי בתי הספר הפועלים בשיטה זו הם לרוב אוטונומיים יותר, ומכיוון שהם מחויבים לעמוד ביעדים שנקבעו בזיכיון הם נמדדים בהתאם למדדים חיצוניים כמו ציונים ועל כן הישגי התלמידים בהם גבוהים יותר. מאידך, מחקר שנערך באוניברסיטת סטנפורד שבדק 5,700 בתי ספר ב-24 מדינות בארצות הברית גילה כי ממוצע הישגיהם של תלמידים ממעמד סוציואקונומי שווה שלמדו בצ'ארטר סקולז ובבתי ספר ציבוריים הם דומים, וכי קצב השיפור בהישגים הלימודיים של תלמידים שלמדו בבתי הספר הציבוריים הוא מהיר יותר.
אין לכם כוונות רווח? זה לא נותן יותר מדי בונוס. המסמך של משרד החינוך
בתי ספר בשיטת צ'ארטר שנשלטים על ידי גופים למטרות רווח, משווקים עצמם לממשלה ולהורים על ידי תצוגה של ציונים גבוהים, לטענת פרופ' ליייפר, על מנת למקסם את רווחי בעלי המניות: "בתי ספר אלו עשו פעולות שונות שפגעו בעקרונות חינוכיים. בין היתר, קיצוץ בכל מה שאינו קריאה ומתמטיקה (המקצועות היחידים שעליהם הם נמדדים), קיצוץ בזמן משחק בחוץ ובמגרש, העסקת מורים צעירים ופחות מנוסים או אף ללא רישיון שעלותם נמוכה יותר. עוד נעשו פעולות כפיטורי כשלושים אחוזים מהמורים מדי שנה כדי לשמור על משכורות נמוכות ללא תוספות ותק, פנסיה וביטוח. צעדים נוספים ששכיחים בבתי ספר אלו הן סילוק תלמידים עם ציונים נמוכים והעברת מסרים להורים עם ילדים עם צרכים מיוחדים לפנות למוסדות אחרים", הוא מוסיף.
"ההפרטה מכניסה שיקולים זרים שהוכחו בעבר כהרסניים בתחומים אחרים. כל תלמיד הוא הכנסה נוספת לתאגיד הכלכלי שמנהל את בית הספר" אומרת לילי בן עמי, ומספרת שסיירה בארצות הברית וראתה מקרים שבהם גם חברות מזון ומשקאות יושבות בדירקטוריון בית הספר. היא מסתייגת מהתרחבות המודל גם לישראל: "המשמעות היא שבמעבר להפרטה משתלם להכניס יותר ילדים לכיתה, משתלם להעסיק מורים פחות משכילים, משתלם לרכוש כיסאות לא אורתופדיים, משתלם לפתוח פחות שעות ספריה ועוד. אסור ששיקולי רווח כלכלי ייכנסו לניהול בית הספר. השיקול היחיד צריך להיות טובת הילדים, החברה והמדינה. החינוך הציבורי צריך להיות מנוהל ומופעל על ידי משרד החינוך והרשויות המקומיות".
[mc4wp_form id="1006521"]
