כשאדם שובת במחאה על כך שהוא משתכר שכר עלוב, הוא במצב לא טוב איך שלא מסתכלים על זה. שביתה זה דבר לא קל בכל כך הרבה מובנים. יש את הברור מאליו – אין הכנסה. אנחנו, מתרגמי הכתוביות הפרילנסרים שעובדים במקומות קבועים, אולפני התרגום, ושובתים זה השבוע השני, למעשה שבויים במצב של חוסר הכנסה, שלא ידוע מתי ישתנה. אנחנו לא מקבלים דמי שביתה או שכר, ולא נקבל דמי אבטלה אם נפוטר. ביחד עם זאת, קשה לנו לחפש עבודה אחרת מכיוון שבכל רגע המצב עשוי להשתנות ונצטרך לחזור לעבודתנו הקבועה.
תאמינו לי, אם הגענו למצב של שביתה, סימן שכלו כל הקצים ומשכר עבודתנו הנוכחי אנחנו פשוט לא יכולים להתקיים עוד.
אז אנחנו מחכים. מחכים שמי שמזמין את העבודה ומשתמש בה, ייפתח מצפון, יראה אותנו. מחכים שמישהו מבין מקבלי ההחלטות בגופי השידור יעשה את הצעד הראשון שיאפשר לנו לחזור לעבודתנו בשכר ראוי, אבל כולם מתנערים מאחריות כלפינו. אז אנחנו מחכים שיסתיימו משחקי הכוח ואל קדמת הבמה יגיעו האנשים – בני האדם – אלה שירגישו לפתע בושה להעביד אנשים אחרים בשכר רעב ויהיו מוכנים לחולל שינוי לטובה.
הנשק היחיד שיש לנו הוא לסרב להמשיך ולעבוד בשכר משפיל, כלומר לשבות. וזה לא קל. מי שעובד בקבלנות, בהיקף של משרה וחצי ויותר, כל יום שלא יצר בו הכנסה גורם לבור כלכלי שהולך ומעמיק מיום ליום.
ויש צד נוסף: איך ממלאים ימים שהיו מלאים עד תום והתרוקנו לפתע?
לכל אחד מאתנו יש לא מעט דברים שאנו דוחים כי אין לנו זמן. אנחנו חושבים שברגע שיהיה לנו זמן, נטפל בגינה, ניסע לטייל, נקרא ספרים, נעשה סדר במגרות, נצרוך קצת תרבות, ננקה מקומות שאף פעם אין זמן להגיע אליהם.
אבל כשלפתע הימים מתרוקנים מעבודה, קשה לעשות את הסוויץ'. אתה כבר מכונה שמורגלת להפיק תוצרת במשך 15-12 שעות ביום. התחושה היא כאילו שכיבו לך את החשמל ברגע אחד ואתה נהיה משותק. רפוי. אתה נמצא בחרדה מתוחה כל הזמן, כי אין שובת שלא חושש שיישאר בלי מקור פרנסה בגלל השביתה. ואתה מחכה. הדברים שחשבת שתעשה ברגע שיתפנה לך זמן, נדחים ליום המחר. ושוב נדחים למחרת.
גם אני מחכה. מחכה לשינוי שיאפשר לי לחזור ולעסוק בעבודה שאני אוהבת, ולהתפרנס ממנה בכבוד. ואני יודעת שמתרגמי הכתוביות לא לבד. כבוד האדם העובד נרמס עד עפר בהרבה מדי מקומות עבודה בימינו. נהפכנו לעבדים מודרנים, שמשכורתם אינה מספקת אפילו לדיור, מזון, כסות ובריאות.
אז תמכו בנו ובשביתה שלנו, כי אתם, הציבור, הלקוחות של גופי השידור, והכסף בסופו של דבר בא מהם, התשלום עבור תרגום של סדרות וסרטים זרים, גם אם הוא עובר דרך אולפן שבקושי מחזיק מעמד בעצמו בגלל התשלום הנמוך. אסור לתת לגופי השידור להתחמק מאחריות למתרגמים שעושים עבורם את העבודה.
את הדברים האלה כתבתי בעילום שם, מכיוון שאני חוששת לפרנסתי. מסתובבות שמועות שגופי השידור מאיימים "להסתדר בלי" מי שלא יספק להם את הסחורה. כפי שאמרה חברת הכנסת תמר זנדברג בדיון בוועדת הכלכלה שנערך בענייננו, "כיוון שהם פרילנסרים, לא צריך אפילו לפטר, אפשר פשוט לא למסור להם חומרים לתרגום".
לתמיכה, בקרו בדף השביתה שלנו בפייסבוק: "גם אני תומכ/ת בשביתה של המתרגמים לכתוביות".