השקיעו
בעיתונות עצמאית
  • אודות
  • צרו קשר
יום חמישי, יולי 3, 2025
לתמיכה בכל סכום
המקום הכי חם בגיהנום
אין תוצאות
צפיה בכל התוצאות
  • חם
  • דעות
  • תחקירים
  • מגזין
  • וידאו
  • פרויקטים
המקום הכי חם בגיהנום
לתמיכה בכל סכום
אין תוצאות
צפיה בכל התוצאות
המקום הכי חם

מת, עדיין

רק המילה הזאת לבדה, "בוטוקס", נוסכת בי רוגע מוזר

מאיה הפנר ❘ מאיה הפנר
19.08.16
Reading Time: 4 mins read
A A
0

משנים כיוון! במקום לצרוך תקשורת שמוכרת אותך, הגיע הזמן להשקיע בעיתונות עצמאית שעובדת אך ורק בשבילך


החדשות המשגעות הן שהמצב יציב. עדיין מת. בדקתי. מת. לגמרי. סטטי. לא חי אפילו קצת. אין שום סימנים לנוכחותו בעולם.

פה ושם אמנם נצפית ברחובות העיר דמות קטנה עם ניתור אופייני וכובע רחב והלב מתמלא ברק מהיר של שמחה והקלה אבל זה אף פעם כבר לא הוא. האיש פרש ולא נמצא. מתעקש ולא חוזר. לא במתכונתו המקורית ולא בגירסאתו החולה, לא נוצר שוב קשר כבר יותר מדי זמן. והוא גם לא מטלפן. אין.

אולי יעניין אותך גם:

קריאה לכל מי שמרגיש אבוד

״החוסר שלו כל-כך גדול, אני חייבת להחזיר את הבן-אדם הזה חזרה"

מה אנחנו יכולים ללמוד מסוריה על מאבקים אזרחיים והפלת שליטים רודניים?

*

רובה של השנה השנייה ליתמות עברה ותכף גם תחלוף ביעף. מסתחררת ועמוסה. אחרי שנת אבל סבלנית ומכאיבה, ברחתי כל עוד נפשי בי אל עבר האין לי מושג מה.


נסעתי, חזרתי, שוב נסעתי ושוב חזרתי ושוב פעם ועוד הפעם והכל כשהיה.

זו שנה שנייה לספירת מותו אבל שנה עשירית פלוס אחת לספירת החרדה, לספירת ההתרחקות המותשת מהמסלול המרכזי בו צועדים האנשים שלא חיים סביב מחלה, שנה עשירית לספירת הדאגה, לספירת האימה, לספירת הליווי הקרוב והארור אל בטן האדמה. זו שנה ראשונה לניסיונות להרפיה.

*

כל מה שרציתי, מרגע שקמתי היה להחזיר לעצמי שליטה בחיי, להתמקד שוב בצרכים שלי, לעשות לביתי הפנימי. את האוטוסטרדה של החיים עזבתי בת 35, עם ילד יחסית קטן ועור פנים מצוין, ומהצד השני של מערבולת האובדן אני יוצאת אישה כבר לגמרי גדולה עם קוים משונים על כל הפנים. מפת הדרכים הזו של הגוף מספרת לי כל יום שהרבה מהדברים שיכלו להיות כבר לא יקרו וכן, בטח, זה חבל.

אז בדרכי הדי מטופשת אני מנצלת את משבר הגיל בצל האובדן כדי לבלבל את המח על בוטוקס. לא סותמת, בחיי, מדברת בלי הכרה, גם לא באופן מקורי במיוחד, רוב הזמן אין לי מושג מה יוצא לי מהפה אבל אני כל כך נהנית מזה, כי רק המילה הזאת לבדה: "בוטוקסססס" נוסכת בי רוגע מוזר, כאילו שאם יתיישר לי המצח יתמלא גם הלב נחמה, כאילו שפנים חלקות יסובבו את גלגלי הזמן ואקבל את כל השנים האלו בחזרה. בפועל ומתחת לרדאר שמאפשר הרעש הלבן של העיסוק התאורטי בחומצות היאלורוניות, הרמות וקשקושים, אני מביטה בשאריות של עצמי בסקרנות ודאגה, תוהה מה עוד אפשר להספיק ומה בעצם השתנה.

צילום: מאיה הפנר

כי לכאורה הכל חזר להיות רגיל בואכה השנה השנייה – כאב הפרידה הסופית קצת נרגע, התחושה שדברים נעשו בתשומת לב, בסבלנות, שלא דילגתי על שלב מילאה אותי שלווה, האין המוחלט התחיל להיספג ברקמות וזה המשיך להיות כואב אבל באותה פעימה גם חלק בלתי נפרד מתרכובת החיים החדשה. כך שניתן אולי להגיד בזהירות שהשנה השנייה לספירת האובדן השיבה אלי את כל אותן יכולות בסיסיות שהפסקתי לקחת כמובן מאליו – אני שוב נושמת רגיל, צוחקת רגיל, קצב הלב סדיר רוב הזמן, חזרתי לישון במיטה, ואפילו, אחרי כמה שנים של מערכת יחסים מורכבת עם פחמימות, חזרתי לאכול מאוזן.

*

הטבה. מייטיבה ועם זאת מתעתעת. בתוך הניסיון לנכס לעצמי את חיי מחדש, בעודי עושה תנועות מגושמות, סמי חלודות, לכיוון מטרות שפעם היו העניין, אני מבינה, בהבלחות צובטות ובעיקר ברגעים האלה בהם אני משתדלת לצאת ולבלות שוב כאחת האדם, שמתחת לתפקוד הסביר חלקים ניכרים ממני נמצאים עדיין שם, מתרוצצים חסרי נשימה על סקאלת זמנים משונה. והכל מתערבב זה בזה יפה יפה, כאוס גרנדיוזי של זמן – הנה חלקים מהנפש שלי ישובים עדיין במסדרון בית החולים, קפוצי שרירים וממוקדים, כאילו שבכוח הרצון בלבד אפשר לחלץ נשמה לדרכה בשלום. והנה רסיסי נפש אחרים, ממש באותו הזמן, עומדים על גדת הסטיקס וצופים בנקודה נעלמת במורד הנהר, מתעכבים, דוחים שוב ושוב את הפרידה, את הטיפוס (שטופס כבר אך עדיין ממשיך להיות מטופס) מירכתי השאול בחזרה אל פני האדמה. נציגה אחרת של נשמתי מסרבת לשחרר בתוכיי תוכי את האיש שישן עדיין בשלווה בחדר השינה המזרחי, מוקף עצים ואהבה, חי עדיין, כן, לגמרי חי. ובו זמנית לכל זה אני מפוזרת לחלקיי בעוד ועוד נקודות מפתח בזמן ובמרחב, ממתינה בציפייה ילדותית לאפשרות דמיונית של מפגש.

מעגל על מעגל על מעגל על מעגל. טבעות של זמן.

הן שם בתוכי, כל אלו, שכבות ארכיאולוגיות שמנסות למצוא את מקומן ולאפשר לי בנימוס, למרות נוכחותן, להמשיך בחיי. יש עוד כל כך הרבה פערים להשלים ומשבר הגיל לא מוותר ומיישיר אלי מבט מהמראה כשהוא אוחז שעון עצר ומטנף בלי הפסקה (טיפוס די דוחה, אם מישהו אי פעם תהה) ואני משתדלת לשמור על מיקוד חיצוני, להתרכז באופק וביום יום שבכל זאת שוב אפשרי ובמנטרה שהעולם מזמזם לכולנו, בוריאציות משתנות, אבל כל הזמן, תמיד:

היה איש ואיננו וזה רגיל רגיל רגיל, וגם אני, (ואתם והם, גם ההם ההם) אם לא אנצל את הפעם האחת שלי תכף אהיה אינני בעצמי. ואם חסרה לי הוכחה המשבר ישמח להפנות את תשומת ליבי למראה – קוים של זמן – בידיים, בצוואר, בפנים. ואלו בטלים בשישים מול החריטות שבלב שלא יוכל להן אף מזרק… וזה הרגיל, עכשיו לכי תחיי.

*

היה איש ואיננו עוד.

ויהי ערב, ויהי בוקר, שנה ראשונה, שנה שניה, עדיין מת.

אם יהיה שינוי – אעדכן.



הסיפור הקודם

האיש היחיד בעולם שעושה פליק-פלאק יותר טוב מסימון ביילס

הסיפור הבא

מחוקקי המדינה לא ינוחו ולא יירגעו עד שיסיימו להגדיר אותי כעציץ

מאיה הפנר

מאיה הפנר

הסיפורים החמים

דעות

אחד חזר בלי ראש, אחר בלי קליע: מה לא מספרים לנו על החטופים שנהרגו בשבי?

חם

סכנה בטוחה: רק שליש חזרו בטיסות החילוץ, הרוב נאלצו לסכן את חייהם

חם

במל״ל חושבים שהמעבר דרך מצרים וירדן מסוכן. בממשלה חושבים שזה ״יותר בטוח מלנחות בישראל עם הטילים״

הסיפור הבא

מחוקקי המדינה לא ינוחו ולא יירגעו עד שיסיימו להגדיר אותי כעציץ

הל.ס.ד. של השכנה שלי רבקה

אנא, נהגו באנס באותם הרחמים בהם הוא נהג בי בליל התקיפה - ללא רחמים כלל

קטגוריות

  • גלריות
  • דעות
  • המקומון
    • סביבה
    • תכנון
  • וידאו
  • חם
  • כלכלה וחברה
    • בריאות הנפש
    • החברה הערבית
    • חינוך
    • מבקשי מקלט
    • צדק חברתי
      • דיור ציבורי
    • רווחה
  • מגזין
  • מדיני-בטחוני
    • יהודה ושומרון
    • מלחמת אוקטובר 23
      • מחדל ה-7 באוקטובר
    • עזה
    • צבא
  • משפט ופלילים
    • אלימות מינית
    • דמוקרטיה במשבר
    • משטרה
    • נשק
    • שחיתות
  • פוליטיקה ותקשורת
    • פוליטי
    • תקשורת
  • פרויקטים
    • русский / English / عربى
  • תחקירים

המקום הכי חם בגיהנום || 

עיתונות עצמאית, בלי פחד. 

אנחנו מחויבים לנקודת מבט קשובה, ביקורתית ומאוזנת, אבל היא לעולם לא חפה מתפישת עולם, מעמדות ומעקרונות. במגזין הזה אנו מבקשות לעשות עיתונות שדבקה בעקרונות של דמוקרטיה, שוויון וצדק חברתי. עיתונות חוקרת, חפה מפחד וממורא. עיתונות שאינה חוששת לקחת צד. ששומרת על פרופורציות, שאינה מתלהמת, שנצמדת לעובדות ולסטנדרטים מקצועיים, סקרנית ובודקת את עצמה.

 

© 2024 כל הזכויות שמורות למקום הכי חם בגיהנום - מגזין עיתונאי עצמאי.

Fatfish

בתקופה בה הממשלה מתנגחת בתקשורת החופשית, זה הזמן לתמוך בעיתונות שהם לא יצליחו להביס

אנחנו חייבים את התמיכה שלך כדי להמשיך לחקור, לחשוף ולדווח, ולעשות עיתונות שמשפיעה על המציאות.

לתמיכה בכל סכום >

×
אין תוצאות
צפיה בכל התוצאות
  • ראשי
  • מדיני-בטחוני
  • משפט ופלילים
  • כלכלה וחברה
  • פוליטיקה ותקשורת
  • המקומון
צרו קשר
מי אנחנו

© 2025 כל הזכויות שמורות למקום הכי חם בגיהנום - מגזין עיתונאי עצמאי | פיתוח Fatfish