30 דקות. זה הזמן שלוקח להגיע מירושלים לבית שמש ומבית שמש לירושלים, אם אין פקקים בשורש או במחלף שער הגיא. זה לא שהן רחוקות זו מזו כמו העובדה שכביש 38 לעיר השדה הוא כביש חד מסלולי ומפותל שהמון משאיות עמוסות עפר מחצבות נוסעות עליו באיטיות.
סביר להניח שבשעות הבוקר המוקדמות של 2 ביולי השנה הנסיעה מירושלים לבית שמש לקחה הרבה פחות זמן, כי הכביש היה פתוח. אפילו נהגי המשאיות המשקיענים ביותר לא יוצאים למחצבות לפני שבע בבוקר. המשטרה חושדת שאחד מהמעורבים ברצח של הנער מוחמד אבו חדיר בן 16 משועפט, עשה את הדרך הזאת באותו הבוקר – מיד אחרי הרצח.
אביו של החשוד עונה לטלפון הנייד בחשש. תחילה יש שתיקה, ואז הוא עונה בשקט. "אני לא יכול לדבר אתך", הוא אומר. "עורכי הדין אמרו לא לדבר עם התקשורת"; "אולי תרצה להגיד בכל זאת משהו", אני שואל אותו. "לדעתך הוא עשה את זה?" הוא עונה לי ש"אין סיכוי. הוא ילד טוב. אני לא רוצה לדבר עם העיתונות. הוא ילד טוב" ואז נשמע הניתוק.
"הם הגיעו בשלוש לפנות בוקר, קצת אחרי שנגמרו הפנדלים במשחק של הולנד", מספר אחד משכניו של החשוד. "מיד הבינו פה שאלה לא שוטרים רגילים כי הם באו חמושים לא כמו השוטרים של התחנה כאן. אומרים שהוא ניסה לברוח אז הם ירו עליו טייזר והיו צריכים להביא מישהו שישלוף לו את החץ מהצוואר", מספר השכן. כשהוא נשאל אם ראה בעצמו הוא אומר שלא, אבל זו בית שמש – כולם מכירים את כולם והכל מגיע לכולם תוך רגע.
כשאתה בדרך לביתו של מי שנחשד בכך שהיה מעורב לכאורה באחד ממעשי הרצח המחרידים שקרו בירושלים בשנים האחרונות, רצח שמכונה ברוב העולם "פשע שנאה" אתה בונה לעצמך סוג של פרופיל בראש – רובו ככולו מבוסס על סטריאוטיפים. אתה מצפה לשכונה שבה בכל פינה יהיה גרפיטי של "כהנא צדק" כמו בשכונות הקשות יותר של ירושלים, אתה מצפה לשכונה מוזנחת, למשהו – משהו! – שייתן רמז מטרים למצב שבו אדם מצית אדם אחר רק בגלל שהוא שייך לעם אחר.
ואין. פשוט אין.
בשעה שמונה בערב כמעט שאין מכוניות ברחוב ההולנדי המטופח שבו גר החשוד. מרצפות האקרשטיין האדומות נקיות, והדבר הכי קרוב להזנחה הוא חלק מתיבות הדואר שמאיימות להתפקע מרוב עלונים שמחולקים לתושבים. שאלתי את מ', סוכן נדל"ן – שראה את כל המצלמות שהגיעו למקום ובא להציץ – איפה המכוניות ולמה החניונים ריקים. "כולם בעבודה", הוא הסביר לי מיד, "זו שכונה שבה כולם עובדים בהיי-טק, ועובדים בזמן ארצות הברית. הם מגיעים לעבודה בצהרים וחוזרים בלילה". אז זו שכונה אמידה? אני שואל אותו – איך מישהו מפה מגיע למצב בו הוא נחשד בביצוע פשע כזה? "אני מכיר את המשפחה", הוא עונה ומדליק סיגריה, "גם אם החשוד יבוא ויגיד לי 'עשיתי את זה' אני לא אאמין לו. הוא בחור טוב, תמיד מסודר, תמיד מאורגן, תמיד מסורק. לא תמצא שיערה אחת לא במקום".
שאלתי אותו על קשרים בין החשוד לבין ארגוני ימין. "אנחנו לא מדברים על פוליטיקה בשכונה", הוא ענה "אבל הרבה מצביעי מרצ אין פה באזור הזה של העיר. בעצם, אין הרבה מצביעי מרצ באזור הזה של הארץ. השמאל לא מתקדם על כביש מספר 1 מזרחה לקו של רמלה-לוד חוץ מפה ושם סטודנטים וכמה אנשי שלום עכשיו בירושלים וקצת במבשרת. בבית שמש לא תומכים ברצח של אף אחד, אבל גם לא ממש מאמינים שאפשר שיהיה שלום עם הערבים לפני ביאת המשיח".
קבוצת בני נוער שמכירים את החשוד מתאספת בכניסה לרחוב ההולנדי. כולם מכירים את כולם וגם הם יודעים מי נעצר, מתי ולמה. אחד מהם דוחף עגלה גדולה של עלוני קודש של ש"ס ועלונים של סופרמרקט מקומי. עבודה לקיץ, כדי שיהיה כסף לבילויים. בשכונה יש בעיקר אוכלוסייה דתית, הוא מסביר לי – התושבים על הסקאלה שבין תומכי נפתלי בנט לבין תומכי ש"ס. "אנחנו לא כמו החרדים האשכנזים שיורקים על ילדות", הוא מיד מגן על שמה הטוב של השכונה ומבקש להרחיק אותה מהדימוי שדבק בבית שמש. חבר שלו, בן 17 שגר באחד הבתים הסמוכים מסתכל עלינו מהצד וחושש לדבר עם עיתונאים. נערה נוספת שעומדת ליד אומרת שהיא הזדעזעה מהרצח: "צריך להתעלות מעל הכעס. אנחנו לא כמו הערבים. אני מבינה שיש רצון חזק להגיב ולהחזיר אבל חייבים לשלוט ביצר ולתת למשטרה ולצבא לנקום – לא אנחנו".
בן ה-17 מתרגז ומצטרף לשיחה בכל זאת. "יש לי שאלה אליך", הוא אומר לי, "אתה רואה את הילד שלך רוצח ערבי, מה תגיד לו? תגיד לו 'לא' או תגיד לו 'כל הכבוד?' רצחו פה שלושה ילדים יהודים. אני אומר שאם הוא עשה את זה אז מברוק".
שאר הקבוצה מהנהנת.
"יש פה ערבים שמתחילים עם יהודיות, אתה יודע? בסופר פה למעלה ערבים התחילו עם אחות של חבר שלי. הפגנו מול הסופר וביקשנו שיעיפו את הערבים, והם לא מוציאים אותם מהשכונה וזה מסכן את הבנות היהודיות פה. יש פה ערבים שמתעסקים עם יהודיות. ממש מתעסקים אתן. הזהרנו אותם שוב ושוב והם ממשיכים ומנסים לקחת מפה בנות יהודיות. גם בגלל זה הנקמה. כל הכבוד לו!"
שוטר על אופנוע מגיע לעשות סיבוב ברחוב ההולנדי, ואחרי כמה דקות מגיע גיסו של החשוד. הוא מחנה את המכונית שלו ומיד נמלט פנימה לתוך הבית כדי לא להיפגש עם העיתונאים שמחכים בפתח הרחוב. השוטר שמוודא כי הגיס הגיע לביתו עוצר ליד קבוצת בני הנוער. הוא מציע להם ללכת הביתה.
"העיתונאים יהיו פה גם מחר אז תוכלו לדבר אתם גם אז", הוא אומר להם. "חם בחוץ. לכו הביתה". כולם מתפזרים רק הנער עם העגלה ממשיך לחלק את העלונים. כשהעיתונאים מתחילים להתקפל הוא ניגש אלי ושואל אם לדעתי החשוד "עשה את זה". אמרתי לו שאני לא יודע, "אני רק יודע שהוא עצור".
"וואלה, סחתיין אם כן", הוא אומר. "שם את בית שמש על המפה לא בגלל יריקות על ילדות אלא בגלל משהו עם כבוד. לא יהיה שלום עם הערבים, אבל אולי אם יעיפו אותם מבית שמש פחות ישנאו אותם".
בעוד שנה הוא מתגייס. הוא מקווה להגיע לגולני.