כן, ערוץ 20. כן, 'יהדות ומורשת'
מושג גדול הוא 'חזרה בתשובה'. מושג עם המון לקיחת אחריות. מחשבה.
קחו אחריות על הקלון האחרון.
אפילו שאין כפרה.
תכניות סאטירות מכאיבות. מכתיבות ייאוש.
ומה שהכי כואב לי במקרים כאלו זה 'בנאדם, אתה בן 45. אתה אבא.
מה השכלת?'
איך קורה לנו, מה קורה לנו. פעם 'חכמים' היו זקני הדור.
היום כל הצעירים מגדילים מוחות, שופטים את הזקנים.
אצבע מאשימה ומוצדקת כלפיכם, זקנינו.
אדם 'ירא שמיים', שם עצמו בתכנית, שמרימה על נס כי היא מ'טלוויזיה אחרת'. היא ערכית, היא נכונה, היא יהודית. פניה אינן כ'פני הכלב'.
אין לה פנים.
ויש שיקומו, כדוגמת ח"כ אורן חזן. יצעקו :"צביעות".
מזכיר לי מאוד את שריפת המשפחה בדומא. איך קמו וקראו להדיר את הנשיא על זה שקרא אותנו לבדק בית.
אז כדי לעמוד בהגדרה של מוסרי, של בנאדם, זה רק בתנאי שאחרים כאלה?
"אבל הוא התחיל?"
"אני רק חפנתי את ישבנה, הוא זה שאנס אותה!"
האם יחסיות העבירה מקטינה את עצם היותה עבירה?
הגדיל לעשות דרור אידר באומרו לסגל "אל תתנצל".
מה עובר עלינו, בני אדם, מה קורה.
איזה עולם אנחנו בונים ובשמו של מי.
לפני ארבע שנים בכלל לא הייתי מבינה את הבדיחה "אני רוצה לרכב על אופניים בלי כיסא!"
איך אתה הולך להסביר את הבדיחה הזו בבית, סגל?
בין 'לא ילבש' ל'הצנע לכת'?
האם גם מצוות הן יחסיות?
איך קורה שאדם עם כיפה לראשו, אנשים עם כיפה לראשם, מבזים ככה 'בת ישראל'.
מה מצאת בה, בתורה, שאתה מרשה לעצמך לומר מילים נבזיות שכאלה.
התורה מתהפכת בקברה. מרכינה ראש, בלי כיפה. היא יודעת שדרך ארץ מגיעה לפניה, ולא לזה היא התכוונה.
למה אני, בחורה שלא הסתדרה עם התורה, צריכה להתבייש בשמה.
לומר לך, אראל, אתה טועה. זוהי לא תורה. לך עשה תשובה שלמה. אולי אפילו תוריד את הכיפה לפני. שאלוהים לא יתבייש גם.
קל לעשות דברים שקלים לנו. קל להאמין שאתה בסדר כשמאחוריך נמצאים אנשים רבים כדוגמת 'מה פתאום התעוררתם? איפה הייתם כשקראו למירי כך וכך?!'
אוי, זה עצוב. זה מזה עצוב.
איזהו גיבור…? תהיה גיבור אראל. תראה שהכיפה היא באמת משהו אחר, מה שכולם מנסים לומר ולעורר.
אל תהיה ילד קטן שמקשט את סוכת דוד השלמה , ותולה דגלים ביום ירושלים.
ירושלים שלמה לא תעזור כשאנחנו מחריבים את עצמנו.
אני יכולה לומר מפה ועד שילה מושגי יהדות – כדוגמת 'חשבון נפש' וכו'. אבל כמעט ומסתבר שבערוץ מורשת אין מקום ליהדות.
אני כבר לא שם, ויום ירושלים בקושי ומעניין אותי, בני אדם מעניינים יותר מאבנים.
אני כבר לא שם, אבל אני יודעת שיש דברים שעוד נמצאים שם. 'הלבנת פנים' עוד שם. חמורה יותר. אני מקווה שאתה מבין את חומרתה. אין גרסה 'מעודכנת' לתורה, אין גרסה 'הם לכלכו יותר. זה בסדר. אתה בסדר'.
אולי אם הייתי עדיין דתייה, היית לוקח אותי ברצינות כמו את שאר חבריך.
אולי אני צריכה לשמוח שאפילו שאני לא דתיה, אני יודעת שאתה זו לא התורה.
אין בי דבר מלבד אכזבה ורצון שאולי תתקן. ש'תהיה גיבור'.
אינני מצדיקה שום בדיחה סקסיסטית . משום צד או מחנה.
זבל הוא זבל בכל בית.
בנאדם נולד קודם בנאדם, ועליו לחתור כל חייו להגיע למידת 'שמירת צלם אנוש'.
*****
חזרתי פה המון על המושג המילה המידה "בנאדם".
כי אני מאמינה שזה מה שנשאר.
מתחת לכל התחפושות, התארים, האמונות, ההעדפות, זה מה שנשאר.
מדוע אנחנו אוהבים את התוספות ולא את העיקר? מעדיפים שיקראו לנו 'חכם' , 'צדיק', 'מוכשר'.
מי שמח כשקוראים לו 'בנאדם'?
לזכור שכשאומרים 'בנאדם חכם'
לפני החוכמה,
צריך להיות בנאדם.
אבישג מלכי היא בוגרת אולפנת צביה. היא לא מגדירה עצמה כדתייה. כותבת ב"דברים – במה ליהדות, חילוניות ומה שביניהן"