על רקע חוסרים הולכים וגדלים של ציוד ביחידות הלוחמות בצה״ל יש מי שמנסה לנצל את המצב ולהכניס באמצעות התרומות לחיילים גם מסרים פוליטיים ודתיים. הורים לחיילים ביחידות הלוחמות שוחחו עם ״המקום הכי חם״ ומספרים כיצד, בהעדר גופיות, החלו הילדים שלהם להסתובב עם ציציות שהגיעו לילדיהם עד לעומקה של רצועת עזה.
את העדות הראשונה פרסמה רביד, שבנה, לוחם בחטיבת הנח״ל, נכנס לראשונה לעזה במסגרת קורס מ״כים. בנה של רביד, שגדל בבית חילוני לחלוטין, חזר מאחת ההתרעננויות שלו מהרצועה לביתו מצוייד בגופיית הציציות – אותה מצאה רביד בכביסה. ״זה קריזה על קריזה״, היא אומרת. ״אנחנו לא בית אנטי-דתי. הבן שלי עשה בר מצווה ועלה לתורה, אבל הוא גם יודע שאני מאוד נגד כפייה דתית. הוא מהצד שלו פיתח שיטות ׳הישרדות׳ בשטח ביחס לחיילים הדתיים, ולמד איך למנף את זה לטובתו״.
לדבריה של רביד, גופיית הציציות מצאה את דרכה לבנה ששהה ברצועה דרך משלוחי תרומות שסופקו ליחידות על ידי גורמים דתיים. ״הבן שלי התגייס לנח״ל, אבל נכנס לעזה עם גדוד 906. כבר מהיום הראשון למלחמה התאגדנו ההורים, ודאגנו למלא את החוסרים ביחידה״, היא מספרת. ״הבאנו להם אוכל, מדים, אפודים, תרופות – הכל היה חסר. את הדברים שהבאנו יחד עם תרומות פרטיות נשלחו לשטחי הכינוס ושם כל חייל לקח מה שחסר לו״.
״כשהם נכנסו לעזה הרס״פ ריכז את הציוד והעביר לחיילים יחד עם האספקה. בשלב מסוים, כשהחיילים התמקמו בדירות בתוך רצועה הם רצו להתחיל לבשל לעצמם, אז שלחנו להם פתיתים, אורז ומים, שהגיעו במשטח עם ציוד ותחמושת משטחי הכינוס. באותו המשטח הגיעו גם גופיות דרייפיט עם ציציות״.
גם טליה, שבנה משרת באחת היחידות הקרביות המובחרות, נחרדה לגלות בכביסתו את גופיית הציציות. ״אלו חולצות ספורט שגזרו להן את השרוולים וחיברו להן את הציציות, כמו של דוסים״, היא אומרת. ״הם מחלקים את זה בבסיסים, ופתאום זה מוצא את דרכו לחיילים חילוניים״.
״במשלוח הציוד ששלחו לעזה הגיעו פתיתים, אורז, מים ותחמושת. באותו המשטח הגיעו גם גופיות דרייפיט עם ציציות״
וגם לבן שלך.
״כן. חשבתי שלי זה לא יקרה, אבל זה קרה גם לי. כששאלתי אותו על הגופיה הוא אמר שזה נוח כי זה בלי שרוולים וזה מאוורר, שזה כמו לרוץ בלי חולצה, אבל אני הזדעזעתי. ממש נחרדתי. אני זוכרת שאמרתי לו משהו, אבל אני לא חושבת שהוא לקח את זה בצורה רצינית כמוני. החיילים מתייחסים לזה בביטול. הם אומרים שזה נוח, שנתנו להם, שזה שטויות, אבל הם לא מבינים את המשמעות שמעבר. את יכולה להגיד ׳מה אכפת לי׳, אבל בסוף זו הדתה לכל דבר״.
לדבריה של טליה, גופיית הציציות הופיעה בביתה רק מאז ה-7 באוקטובר, בחסות המלחמה. ״הוא חזר עם זה הביתה פעם אחת מאז המלחמה, אבל הנוכחות הדתית שם כל הזמן״, היא מספרת. ״באמצע ההכשרה שלחו אותם לעזה, ומאז זה נוכח. גורמים דתיים נכנסים לבסיסים, ויש הרבה עניינים סביב אוכל וכשרות. הם חושבים שהם נמצאים בבני ברק ומנהלים חקירות קג״ב על ענייני דת״.
״רוצים את האופציה הנוחה? קחו את האופציה הדתית״
מאז תחילת המלחמה, ולאור מחסורים קריטיים ביחידות הלוחמות וביחידות השדה גם יחד, התארגנו אלפי מתנדבים ועשרות ארגונים למשלוחי תרומות לבסיסים. החל ממוצרי היגיינה וביגוד, דרך מוצרי מזון ופרטים בסיסיים אחרים, ועד לציוד לוחמה, אפודים וקסדות – הגבול הנוקשה בין האזרחי לצבאי הלך והיטשטש, ואיתו נכנסו גורמים רבים שהיו נכונים לנצל את המצב. כך, בחסות המלחמה, החלו להופיע ״ערכות רוחניות״ שחולקו לחיילי צה״ל, ערכות שסללו את הדרך המהירה ל״תג משיח״ ולהופעתם של יותר ויותר סממנים דתיים בקרב חיילי צה״ל החילונים. יחד עם זאת, אל מול החד-משמעיות של הערכות הרוחניות או התגים השונים – אותם יכולים החיילים להחליט אם ללבוש או לא – גופיית הציציות שמסתובבת בין חיילי צה״ל מעלה טרדות אחרות בקרב ההורים המודאגים.
ככלל, חולצות דרייפיט עשויות בד סינטטי ומסיבה זו בדיוק ללוחמים אסור ללבוש אותן מתחת למדים בפעילות מבצעית. המטרה היא למנוע הידבקות של הבד לעור במקרה של שריפה, שכן אחרי הכל למעשה מדובר בפלסטיק. לכן, מבחינת צה״ל הלבוש התקני מתחת לסרבלים של לוחמי השריון והתותחנים ולמדים הטקטים של לוחמי החי״ר אלו גופיות עשויות כותנה. גופיות שבניגוד לבד סינטטי מנדף נותרות רטובות מזיעה במשך שעות, צוברות יותר חום גוף ומגיעות עם שרוולים. ציציות מבד דרייפיט, זה דווקא מותר.
״הדרייפיט נוח יותר, אבל הוא לא תקני״, מסבירה רביד. ״כשזה דרייפיט בציצית זה מותר, כי זה ציצית, אז כולם הולכים איתה. זו לא סיטואציה של השתתפות בתפילה או בשיחה, שאולי לא נעים להם ללכת באמצע או להגיד לא. זה ללבוש ציצית כי לא נעים, אבל גם כי זה יותר נוח. הדרייפיט עדיף פי כמה מהכותנה, ובעצם אומרים להם ׳אתם רוצים את האופציה הנוחה? קחו את האופציה הדתית׳״.
״הדרייפיט נוח יותר, אבל הוא לא תקני. כשזה דרייפיט בציצית זה מותר, כי זה ציצית, אז כולם הולכים איתה״
״אין גופיות כאלה לחילונים. זה מצב פשוט מטורף״, אומרת בקה, שבנה לוחם בעזה בגדוד צנחנים. ״כשראיתי את זה בכביסה שלו ממש נבהלתי. הוא היה תקופה ארוכה בשטחי כינוס, ואז בעזה בלי מקלחות ובלי כלום, וכשהוא חזר הוא חזר עם אחת כזו. כששאלתי אותו מאיפה הוא הביא את זה הוא אמר שזה פשוט פתוח מהצדדים ונוח יותר מהגופיות הרגילות שהם מקבלים. אם היו עושים כאלה בלי חוטים לחילונים זה היה בסדר, אבל בגלל שזה ציצית ממש נבהלתי. תמיד ידעתי שיש הדתה בצבא, אבל פה אני חושבת שיכול להיות שלמישהו יש אג׳נדה. אנחנו חילונים אתאיסטים אדוקים וכשהבן מגיע עם דבר כזה הביתה הפחד מההדתה חוזר״.
בראיונות חזרו והדגישו ההורים כי במצב בו נאלצו לדאוג למוצרי בסיס לילדים, כמו גם לנהל את חששם סביב הלחימה הממושכת של יקיריהם, סוגיית ההדתה ״נדחקה לשוליים״. יחד עם זאת, במסגרת פעילות ״החזית החילונית״ מנסים הורים רבים לתעד את מהלכי ההדתה, ולשמור על יקיריהם מכל השפעה חיצונית לא רצויה. ״בכל פעם שאני נתקלת בדברים כאלה בצבא אני מצטמררת״, אומרת טליה. ״אני אפילו לא מדברת על הדת. אני מדברת על הכפייה. על הניצול של התמימות שלהם ושל המחויבות שלהם לצבא ולכל מה שאומרים להם לעשות. זה לשלוח אוטובוס של צוערים עם שלטים של משיח, להוציא תגי משיח לחיילים, ועכשיו לנסות להוציא פאץ׳ ׳ישראלי׳ שכולם ישימו על המדים. הרבה פעמים אני מרגישה שהם פשוט צעירים מדי כדי להבין את המשמעות של זה, וזה מה שמזעזע. אני רק מקווה שהבן שלי יצליח לשמור על עצמו ולהתמודד מול זה״.