"אני מבקש את סליחת המשפחה", אמר התובע מטעם מח"ש, עו"ד רונן יצחק, "אבל אני צריך להראות סרטון שרואים בו את המנוח רץ, וגם טיפת דם שלו". הוא הדליק את המסך. בסרטון, שנלקח ממצלמת האבטחה של אחד הבתים ברחוב השיירה בקרית-חיים, נראה חלק קטן מהכביש, סלומון טקה חוצה את המסך בריצה, ואחריו נותר כתם דם. אלה היו השניות האחרונות בחייו, לאחר שהשוטר ירה בו. 

באולם השתררה דממה, ואז ביקע אותה קולה של וובאג'ג, אימו של טקה, שראתה לראשונה את הסרטון. ראשה הוטל אחורה בכאב, הזעקה שלה קרעה את אולם בית המשפט והיא פרצה בבכי. השופט זאיד פלאח הודיע על הפסקה להתאוששות והדיון התחדש רק אחרי מספר דקות, ללא נוכחותם. בני המשפחה חזרו בהמשך לאולם אחד אחד, מותשים. 

בהפסקה סיפרו שלא ידעו על קיומם של הסרטונים. שום דבר לא הכין אותם לתמונה של בנם רץ מדמם, רגע לפני שנפל ומת. "כשראיתי את הריצה של סלומון בסרטון חשבתי על איך פעם הריצות שלו היו ריצות של חיים, כילד הוא היה רץ אלי כדי להצחיק אותי", אמר וורקה, האב, "אבל הריצה הזאת היתה ריצה של מוות". 

הסרטון היה אחד משיאי הכאב במשפט, אבל גם שאר הדיונים – שאליהם מגיעה המשפחה שבוע אחר שבוע – קשים לא פחות. "ראיתי את ההליך מתפתח לאט לאט", אמרה האם, "והיום אני מרגישה יותר גרוע מבתחילתו. יש אמא שהיתה מרגישה אחרת?" 

---

בלי סמכות וללא הבנה של החוק

השאלה הגדולה בדיון היום היתה מדוע מח"ש הגישה נגד השוטר כתב אישום על גרימת מוות ברשלנות – ולא על המתה בקלות דעת. מלכתחילה היה ברור שיש בידי מח"ש תשתית ראייתית לבסס המתה בקלות דעת, שעונשה עד 12 שנות מאסר, ושהם החליטו להסתפק באישום ברשלנות, שדינה עד שלוש שנות מאסר. למרות אותה החלטה שנויה במחלוקת המגבילה את גבולות הגזרה המשפטיים – ושאמורה להביא לדיון מצומצם בלבד בשאל אם אמור היה השוטר לירות לאדמה או באוויר – כתשו שני תובעי מח"ש את עדותו של השוטר היורה לאבק.

השאלה הגדולה בדיון היום היתה מדוע מח"ש הגישה נגד השוטר כתב אישום על גרימת מוות ברשלנות – ולא על המתה בקלות דעת

התובעים התעכבו בחקירה הנגדית, הנמשכת במצטבר כבר יותר מ-12 שעות, על התנהלותו של השוטר מול חבורת הנערים, מיד לאחר שאשתו אמרה שהיא רואה בפארק משהו שנראה כמו סחיטה של ילד, והוא ניסה להתערב. עו"ד יצחק טען כי למרות המוטיבציה הנכונה, בכל שלב בניהול האירוע פעל השוטר לא בסמכות, לא כשורה וגם בלי הבנה אמיתית של החוק.

יצחק יצא נגד טענת השוטר כי סלומון טקה הסלים את האירוע כשהגיע, וגם את החלטתו הפתאומית לצאת מהפארק, מה שהביא את הנערים ללכת אחריו, מה שהידרדר לקללות, זריקת האבנים עליו, ובהמשך לירי הקטלני בטקה. יצחק הביע ספק לגבי מידת הסכנה שחש השוטר, במספר הנערים שראה מולו ושסיכנו אותו, במספר האבנים שנזרקו עליו, שהשוטר מתאר כ"מטח של אבנים", ובהחלטה לשלוף את הנשק. 

בתחילת הדיון מתעכב התובע על טענתו של השוטר היורה, שחוקרי מח״ש התנהגו אליו ״כמו אל פושע״. 

יצחק: בחקירה הציעו לך מים?

השוטר: כן

יצחק: קפה?

השוטר: כן

יצחק: הציעו מזגן אם אתה רוצה? 

השוטר: כן

יצחק: הציעו עוגה, משהו לנשנש?

השוטר: כן הציעו אוכל 

יצחק: הציעו כיבוד, אפילו שאלו אם אתה רוצה טונה או אבוקדו! אני לא רוצה להיות ציני אבל בנופש האחרון שהייתי לא הציעו ככה.

השופט פלאח מתערב: עו"ד יצחק אתה מקנא בנאשם? אפשר לסדר לך משהו.

יצחק: אחר כך מלכלכים על החוקרים, אבל הם עובדי ציבור שעושים את עבודתם נאמנה. על זה אתה אומר התייחסו אלי כמו לפושע? 

השוטר: רק על האזיקים דיברתי. בחקירה היו בסדר. לא פרשו לי שטיחים או משהו אבל בסדר

יצחק: מעניין שציפית לשטיחים.

ככל שהלקוח שלו התפתל, וברגעים מסוימים אף מגמגם כשנדרש לתת תשובות ברורות ומספרים, עו"ד נדשי נראה עצבני ומתוסכל ומרבה להתפרץ בהתנגדויות והערות ביניים. "הוא מטעה את העד", הוא קם פעם אחר פעם על רגליו, "הוא משחק איתו משחקים". 

השופט פלאח פונה לתובע: כל הערימה הזו שאתה מחזיק ביד זה שאלות?

יצחק: למה?

פלאח: נראה שנצטרך להוסיף 120 דיונים

יצחק מחייך: אמרו לי שבמדינה (שירות המדינה) מרוויחים לפי שעה – אז כמה שאשאל יותר אקבל יותר. 

פלאח: אני אתן לך כפול, רק תקצר.

"אשתי והילדים היו שם, תרשום!"

אחרי שהסרטון של הריצה המדממת הוצג, הורץ קדימה ואחורה שוב ושוב, כבר לא היה מקום להומור האולם. 

עו״ד יצחק: בתור שוטר כבר היית בסכנת חיים, אף פעם לא הוצאת נשק וירית?

השוטר: לא.

השופט מתערב: אף פעם, חוץ ממטווחים, לא ירית בנשק חי? 

השוטר: במשמרת לא.

השופט: בכלל לא, עד המקרה של סלומון טקה? 

השוטר: לא.

עו"ד יצחק: הסיבה שפעלת בסיטואציה כמו שפעלת היא שהמשפחה היתה איתך? 

השוטר: לא רק.

יצחק: גם בלעדיהם היית יורה? 

השוטר: כן, כי הייתי בסכנת חיים.

יצחק: אמרת בחקירה אחרי הירי שאם לא היו שם ׳הייתי בורח כמו שפן, רץ כל עוד נפשי בי, לא חושב לגעת בנשק, איך שמרגיש שחוטף סלעים טק נותן ספרינט. אבל אשתי והילדים שם, תרשום, אשתי והילדים שם'. איך זה מתיישב עם מה שאמרת?.

השוטר: הייתי בין הפטיש לסדן. אם הייתי מתקדם לכיוון אשתי והילדים כשהנערים מאחורי, הייתי מסכן אותם, אם הייתי בורח – הייתי משאיר אותם לבד. הגעתי לאמצע הכביש ואז כבר החיים שלי היו בסכנה. 

מחקירתו הראשונה טען השוטר כי ירה לא על מנת להרוג או לפגוע בטקה או בנערים האחרים אלא על מנת להרתיעם מלפגוע בו. בדיון הוא חוזר על הטענה, והתובע חוזר וטוען שהיו דרכים אחרות להרתיעם, שאינן כוללות שליפת נשק ודריכתו, שלא לומר ירי חי. 

השוטר: הייתי בין הפטיש לסדן. אם הייתי מתקדם לכיוון אשתי והילדים כשהנערים מאחורי, הייתי מסכן אותם, אם הייתי בורח – הייתי משאיר אותם לבד. הגעתי לאמצע הכביש ואז כבר החיים שלי היו בסכנה

השוטר נדרש להסביר במשך שעות את החלטתו לירות למטה אל הכביש, בסמוך לרגליו של טקה. בחירה זאת היא לב התיק מבחינת מח"ש, והתובע דרש להבין מדוע לא ירה השוטר באוויר.

עו״ד יצחק: זה הגיוני בעיניך לא לירות באוויר כדי לא לסכן איש, וכן לירות כמה סנטימטרים מרגליים של נערים? 

השוטר היורה: לא הייתי סולח לעצמי אם היה נפגע לא מעורב.

יצחק: אבל פגעת!

שוטר: אבל הוא סיכן את החיים שלי. לא רציתי לפגוע בו, למרות שהיתה לי הסמכות כן לפגוע.

עו"ד יצחק טען כי הוראות הפתיחה באש חייבו את השוטר לירות לאוויר לכיוון החורשה, וכן כי ירי באוויר אינו מסכן ילדים שחוגגים שם יומולדת, כפי שטוען השוטר. 

"אני לא יכול לדמיין ירי באוויר לכיוון החורשה", אומר השוטר, "אולי הייתי פוגע במישהו".

צחוק מריר עולה מהצד של המשפחה והפעילים באולם. 

השופט פלאח: האם המצפון כאב לך על זה שירית בטקה? 

השוטר היורה: כן

השופט: אז מה ההבדל במצפון בין זה לזה? 

השוטר: הייתי בסכנת חיים. מי שנפגע בסופו של דבר הוא אותו אחד שסיכן את החיים שלי. יכולתי אפילו לכוון אליו ישירות ולירות למרכז המסה (כלומר לירות לגופו – ע"פ ומ"א) שלו, כי הייתי בסכנת חיים. לקחתי סיכון ויריתי הצידה".

בשבוע הבא ימשיכו התובע, השוטר והסנגור להתכתש על שאלות הקשורות בזווית הירי, איך מגיבים משטחים שונים למפגש עם קליע, ולמה השוטר לא לקח בחשבון את הסכנה לנערים שמולו בירי לקרקע. כבר בשלב זה של המשפט ברור כי השאלות האמיתיות הן על הדקות שלפני הירי, מרגע המפגש בין השוטר לנערים, ומה אחריותו של השוטר לכך שהמצב הידרדר מהר כל כך מסיטואציה שנראתה פלילית לירי חי. 

בגלל שמח"ש הגבילה את עצמה מראש כשהגישה כתב אישום מצומצם, יש חשש שהשאלות האלה – שימשיכו לרחף מעל המשפט ולא יתנו לעולם מנוח למשפחה – לא יקבלו תשובה במשפט הזה.   

סייעו בהכנת הכתבה: מאשה אברבוך וגיא עמיאל