בשבת בבוקר אברה מנגיסטו סוף-סוף חזר ארצה. לאורך עשור שהוחזק בשבי היו כמה וכמה הזדמנויות לשחררו. כולן הוחמצו ״כי קשרו את הגורל שלו ושל הישאם א-סייד עם גורל החללים הדר גולדין ואורון שאול, למרות שיכלו לקבל על בסיס הומניטרי שני צעירים חיים״, כפי שחשפה שולה מולא, יו״ר אגודת יהודי אתיופיה לשעבר, בכתבה שפרסמנו ביום ראשון.
הצימוד בין שני אזרחים חיים לגופות החללים נועד לשפר את סיכויי השבת החללים ולהפחית מהמחיר שחמאס דרש עבורם, אך התוצאה הייתה הפוכה. הממשלה הבהירה בכך כי ערכם של א-סייד ומנגיסטו, שני מתמודדי נפש בני קהילות שאינן נמנות על ההגמוניה הישראלית, פחוּת משל גופות החללים. השניים הפכו מנכסים בידי החמאס למטבעות שחוקי ערך. פריט אספנות לחובבי הז׳אנר.
גילי דסליי, מי שהצליח לגרום לממשלה לכלול גם את מנגיסטו וא-סייד בעסקת החטופים הנוכחית, סיפר כי בתחילת המלחמה, בממשלה דחו את הרעיון. ״אמרו ׳תשמע זה לא קשור, הם לא חטופים׳״. פריצת הדרך הגיעה אחרי סיום עסקת החטופים של נובמבר 23׳. רק אז החלו לגלות גמישות לרעיון, וגם זה לקח זמן, הוא סיפר. כשנשאל לפשר השינוי בעמדת הממשלה, שסירובה היה לכאורה עקרוני, ולא טקטי, חשף דסליי: ״המספר ירד, אז עכשיו אפשר היה להוסיף אותם, כדי שמספר החטופים יהיה יותר צועק, יותר זועק״. ועוד איזו טקטיקה, של סחר בבני אדם.
לאחר עשור של פיחות בערכו, שער החליפין של אברה מנגיסטו עלה רק כאשר יכול היה לסייע בשחרור ישראלים ״אמיתיים״. ישראלים משלנו, כאלה שבאמת נחטפו. לא שחורים או בדואים, חלילה. לא איזה שני משוגעים שחצו את הגדר
לאחר עשור של פיחות בערכו, שער החליפין של אברה מנגיסטו עלה רק כאשר יכול היה לסייע בשחרור ישראלים ״אמיתיים״, ישראלים משלנו, כאלה שבאמת נחטפו. לא שחורים או בדואים, חלילה. לא איזה שני משוגעים שחצו את הגדר.
בכתבה על עשור של מאבק, שראשיתו בהסטת מבט של החיילים כשאברה מנגיסטו חצה את הגבול, וסופו בעיוורון של הממשלה והצבא שהוביל לאלפי מחבלים שחצו את הגבול, מתבהר האופן בו ההתעלמות מהפקרתו של מנגיסטו הכשירה את זו של אלפי התושבים בעוטף, ומאות החטופים בעזה. זה לא כי אנחנו מתרגלים לרעיון שיש אדם במנהרות בזמן שאנחנו צופים בהישרדות. מנגנון הכשרה עובד, כפי שתיארתי לעיל, באמצעות מתן ערך וגריעתו.
ממשלה הנשענת על ברית בין מפלגות שמקדמות עליונות יהודית, מפלגות של גברים בלבד לבין מפלגה של אמונה באיש אחד – מטופש לצפות ממנה שהערך של חיי האדם יישאר יציב. אין לו ברירה אלא שיהיה תנודתי ומותנה. מותנה בגזע, במגדר, מוצא אתני, דת, ובמקרה של מנגיסטו גם בחוזק המנטלי. בבורסה הזאת, כפי שהראה המאבק של התנועה המשיחית נגד העסקה, אף ישנם מחבלים שהחזקתם שווה יותר מחיי אזרחים מסוימים.
לפספס את מנגיסטו
ב-16 בינואר 2023, 12 יום אחרי שהכריז יריב לוין על הרפורמה המשפטית והצית את המחאה האזרחית הגדולה בתולדות המדינה, מאות אלפים שטפו את הרחובות בהפגנות ענק. באותו היום בדיוק פרסם חמאס אות חיים ראשון מאברה מנגיסטו, לראשונה מאז חצה את הגבול לעזה.
הסרטון נפתח באזהרה מפורשת לרמטכ״ל שנכנס באותו יום לתפקידו – ״הרמטכ"ל הנכנס ׳הלוי׳ צריך להכין את עצמו לשאת בנטל של הכישלון והשלכותיו״. הציבור התעלם. מאות אלפי המפגינים כאילו אמרו, ״עם כל הכבוד למנגיסטו עכשיו, יש לנו דמוקרטיה להציל״. דמיינו מה היה קורה אילו המפגינים נגד הרפורמה המשפטית היו מבהירים לממשלה – ״הלו. אברה עדיין חי. תשע שנים התעלמנו. די״.
בסוף ינואר 2023, בפגישה עם אגרנש מנגיסטו, אמו של אברה, שאל אותה נתניהו על שלטים למען אברה שראה בהפגנות נגד הרפורמה. בסוף השיחה הוא הזהיר – ״רק אל תלכי להפגנה. הילד יחזור״
המחאה ביקשה להיאבק על הדמוקרטיה, על בית משפט חף מאינטרס פוליטי, על צדק. בפועל זו הייתה מחאה על דמוקרטיה עבור ציבור מסוים, של שבט. אמנם השבט הגדול או השני בגודלו בישראל, אבל שבט.
מי שדמיין בזמן אמת את הפוטנציאל במחאה לא שבטית, בדמוקרטיה לא שבטית – היה נתניהו. בסוף ינואר 2023, בפגישה עם אגרנש מנגיסטו, אמו של אברה, שאל אותה נתניהו על שלטים למען אברה שראה בהפגנות נגד הרפורמה. מנגיסטו הרגיעה אותו כשאמרה שזה לא קשור למשפחה. שהם, אחרי קמפיין השתקה של שנים, לא מפגינים, כך סיפרה מקורבת למשפחה שליוותה את אגרנש לשיחה. לבסוף נתניהו הזהיר – ״רק אל תלכי להפגנה״ והבטיח ״הילד יחזור״.
אם ההמונים שהפגינו בשביל צדק ליוסף סלמסה ב-2015, צדק לסלומון טקה ב-2019 או צדק לרפאל ב-2023, היו מצטרפים למאות האלפים שהפגינו נגד הרפורמה המשפטית ודורשים צדק גם לאברה מנגיסטו – הייתה לנתניהו סיבה לפחד
החשש של נתניהו הגיוני. אם ההמונים שהפגינו בשביל צדק ליוסף סלמסה ב-2015, צדק לסלומון טקה ב-2019 או צדק לרפאל ב-2023, היו מצטרפים למאות האלפים שהפגינו נגד הרפורמה המשפטית ודורשים צדק גם לאברה מנגיסטו; אם הם רק היו אומרים ״אברה מנגיסטו הוא הילד של כולנו״ – הייתה לנתניהו סיבה מצוינת לפחד.
השמדת ערך
בדמוקרטיה, האזרחים חייבים להיות שווי ערך כדי שתוכל להיחשב כזאת. מאבק כנה על דמוקרטיה לא יכול היה להרשות לעצמו לפספס את מנגיסטו. להתעלם מאות חיים. חיי אדם, כל אדם, חייבים להיות בעלי ערך שווה. זהו תנאי לקיומה של חברה כדי שחבריה יוכלו לחוש ביטחון, לחוות רווחה, לדמיין עתיד ולקחת יחד חלק בעיצובו.
כאשר הממשלה מבצעת באדם מסוים השמדת ערך, רק תשומת לב ציבורית תוכל להיאבק בה, רק הציבור יוכל להרים את קרנו, להשליך את כובד משקלו על כף המאזניים ולאמוד את ערכו. כל יום ש-63 חטופים בעזה והציבור שותק, מקרב את ההפקרה הבאה.
בדמוקרטיה, האזרחים חייבים להיות שווי ערך כדי שתוכל להיחשב כזאת. מאבק כנה על דמוקרטיה לא יכול היה להרשות לעצמו לפספס את מנגיסטו. חיי אדם, כל אדם, חייבים להיות בעלי ערך שווה
לפני שנה בדיוק היימנוט קסאו, רק בת תשע, נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה. יותר מדי סימנים מראים שנחטפה, וכל יום שעובר והציבור עוצם עיניים – מעמיד את עצם קיומה של המדינה בסכנה. זה לא איום. מדינה שלא ברור לאזרחיה שבעת צרה יש מי שיהיה ערב להם, שיש ערבים לערכם – פשוט תעלם. בדיוק כך מדינה מתפוררת, מאובדן ערכים של אזרחיה.