קצין ממערך הכטמ״ם (כלי טיס מאויש מרחוק) בחיל-האוויר נמצא ללא רוח חיים במגוריו בבסיס. מותו מגיע חודשיים בלבד אחרי שחשפנו את ההזנחה של בריאות הנפש בחיל האוויר. בתחקיר, שפורסם בעקבות מותו של אסף דגן, נווט הקרב ששם קץ לחייו רק באוקטובר השנה, נחשפה תרבות של הדחקה והכחשה את צרכי הנפש של הלוחמים מצד בכירי החיל. 

דגן שם קץ לחייו חרף התראות חוזרות ונשנות של אמו על מצבו הנפשי הרעוע. ״הקצינים הבכירים, שהתאפיינו במאצ'ואיזם, תמיד אמרו שטייסים ונווטים הם אנשים חזקים, האליטה של האליטה, שסיימו את הקורס הכי מובחר בצה״ל, ולכן אין סיכוי שיש להם בעיות מנטליות״, אמר קצין לשעבר להארץ. ״המצב הקיים, שבו לא מחייבים אנשים שאחראים להרג מסיבי לעבור בדיקות נפשיות או לשוחח עם קב״ן, הוא אבסורד״. 

אם במערך הקרב הטיפול בבריאות הנפש לקוי, ממצאי התחקיר עלה שבמערך הכטמ״ם מדובר בהפקרות של ממש. לוחמי המערך סובלים מהשתקה, הכחשה מכוונת והזנחה שיטתית של נפשם. מפעילי כטמ״ם העידו כי ימי העיבוד, שצה״ל מתגאה בהם כטיפול מונע פוסט טראומה, כלל לא קיימים בחיל-האוויר.

אם במערך הקרב הטיפול בבריאות הנפש לקוי, ממצאי התחקיר עלה שבמערך הכטמ״ם מדובר בהפקרות של ממש. לוחמי המערך סובלים מהשתקה, הכחשה מכוונת והזנחה שיטתית של נפשם. מפעילי כטמ״ם ששוחחו עם המקום הכי חם בגיהנום העידו כי ימי העיבוד, שצה״ל מתגאה בהם כשירות מונע פוסט טראומה של חיל הרפואה, אותם עוברים הכוחות הקרקעים לאחר פעילות מבצעית, כלל לא קיימים בחיל-האוויר. ״בסוף אנחנו לא בסכנה ממשית״, אומר ערן (שם בדוי), ממפעילי הכטמ״ם הוותיקים בחיל-האוויר, כשנשאל על התמודדות עם חוויות הלחימה ועיבוד שלהן בטייסת. 

כפנינו לבקשת תגובה מדובר צה״ל באשר למקרה הנוכחי הם מסרו כי ״חיל-האוויר מספק תמיכה נפשית בזמינות ונגישות גבוהה בעת הזו, בהם גם מפעילי כטמ״ם. קיימות התערבויות פסיכולוגית לחיזוק החוסן של מפעילי הכטמ״ם, שיפור ביצועים ועיבודים מנטליים לאחר פעילות מבצעית״. בדובר צה״ל לא התייחסו לשאלות המקום הכי חם בגיהנום באשר לטיוב הסיוע הנפשי ללוחמים ושיפור הלקויות שחשפנו לפני חודשיים, שהיו יכולים למנוע את הטרגדיה הקשה של מפעיל הכטמ״ם שהתאבד ובני המשפחה האבלים.

תנאי עומס ואי-ודאות

הקצין שנמצא ללא רוח חים במגורי הבסיס שירת כמטיס חוץ באחת הטייסות הפעילות ביותר בחיל כולו ובמערך הכטמ״ם בפרט. כלי הטיס של הטייסת פעלו בזמן המלחמה בתדירות גבוהה במיוחד. מטיסי החוץ הם חלק בלתי נפרד ממערך הכטמ״ם, והם אחראים על ההמראה והנחיתה של כלי הטיס. 

מפעילים ששוחחנו עמם סיפרו כי במהלך הקורס לא הבינו את אופי התפקיד, שלימים התברר כמורכב הרבה יותר משחשבו וכולל מספר רב של משימות צילום לצד תקיפות רבות, לכולן הם עדים ברמה ויזואלית גבוהה ביותר וברורה להחריד

מפעילי כטמ״ם הם פרחי טיס שהודחו ולאחר שנמצאו מתאימים הועברו לקורס מפעילים בן 9 חודשים, שבעקבות המלחמה ומצב החירום קוצר ל-7 חודשים. לאחר הקורס הם משובצים לטייסות, שם המתאימים מוסמכים כמפקדי משימה, מטיסי תקיפה או מפקדי תקיפה. ככלל, מפעילי כטמ״ם הם קצינים ומתחייבים לתקופה כמשרתי קבע. 

על פי אתר חיל האוויר ״מטיס החוץ, אשר הינו חלק מצוות ההפעלה, מהווה הסמכות המקצועית הבכירה בתחום ההמראות והנחיתות במערך. סביבת העבודה של מטיס החוץ הינה דינמית ותובענית תחת תנאי עומס ואי-ודאות המאפיינים מערך מבצעי ומרכזי״. חלק מהמפעילים ששוחחנו עמם סיפרו כי במהלך הקורס לא הבינו את אופי התפקיד, שלימים התברר כמורכב הרבה יותר משחשבו וכולל מספר רב של משימות צילום לצד תקיפות רבות, לכולן הם עדים ברמה ויזואלית גבוהה ביותר וברורה להחריד. 

על פי הנוהל המפעילים מטיסים את הכטמ״ם במשך 4 שעות מתוך חדר עמוס מסכים המציגים את שדה הקרב לפרטי פרטים. כלי הטיס של חיל-האוויר הישראלי מזוודים במצלמות באיכות הגבוהה ביותר, אשר מתעדות את הנעשה על הקרקע וחושפות את החיילים תדיר למראות קשים במיוחד. 

לעבד לקיחת חיים

נראה כי מאז המלחמה, מערך בריאות הנפש בצה״ל כולו, שממילא ידוע כמערך רעוע למדי – לא עומד בעומס. ביולי פרסמנו כי בשנת הלחימה האחרונה נרשם זינוק של 60 אחוז במספר החיילי החובה שהשתחררו על רקע נפשי, וכי כל חייל שלישי פגש קב״ן. בתחילת דצמבר חשפנו כי שיעור החיילים הדורשים הכרה כפוסט-טראומטים זינק מ-6 אחוז בשנה ל-54 אחוז. כמעט מחצית מפצועי המלחמה, שעל פי נתוני אכ״א מספרם עומד על 5,569, סובלים מפוסט־טראומה – כפול משיעור הפוסט־טראומטים ביתר מלחמות ישראל, ובאגף השיקום החלו להגדירם "פצועי פוסט טראומה".

״העיבוד של סכנת החיים באמת לא קיים, וזה בסדר, אבל העיבוד שכן צריך להיות זה עיבוד של לקיחת חיים״, הוא אומר. ״אתה רואה דמות בתמונה, ואתה צריך להחליט אם הדבר הזה זה אויב בר מוות או מישהו שאתה לא רוצה שיקרה לו כלום. אם זה איום אני חייב לראות שאני לא פוגע סתם ככה באנשים שלא צריכים למות, ובמידה מסוימת אתה שופט בין חיים למוות: אם תחליט שהאדם במצלמה צריך למות הוא ימות, ואם לא הוא יחיה. זה מקום מורכב להיות בו״.

מפעיל נוסף איתו שוחחנו, שהפסיק טיסות לפני שלוש שנים, סיפר כי ״לא ממש דיברו איתנו על ההיבט הנפשי או הפסיכולוגי בתפקיד כשהיינו בקורס מפעיל. בשלב מסוים ניגשתי למפקד הקורס ושאלתי אותו ׳תגיד, למה שאני אעשה את מה שאני עושים פה?׳. בסוף אנחנו מתעסקים בחיים של אנשים ובהרג של בני אדם. הוא אמר לי ׳כי יש לך סיבה טובה׳. מבחינתי סיבה טובה זה לא מספיק. גם לנאצים הייתה ׳סיבה טובה׳ בעיניהם, אבל לא קיבלתי תשובות מעבר״.

מדובר צה״ל נמסר כי ״צה״ל משתתף בצער המשפחה השכולה וימשיך ללוותה. בעקבות האירוע, המשטרה הצבאית החוקרת פתחה בחקירה, ובסיומה יועברו הממצאים לבחינת הפרקליטות הצבאית. עם סיום החקירה והעברת הממצאים לפרקליטות הצבאית, ממצאיה יוצגו בפני המשפחה השכולה״.