דוח מרכז המידע והמחקר של הכנסת (ממ״מ) מראה כי מחצית מפצועי המלחמה הם פצועי פוסט־טראומה – כפול משיעור הפוסט־טראומטים בשאר מלחמות ישראל. הדוח, שפורסם לבקשתו ח״כ עידן רול, מאשר את חשיפת המקום הכי חם בגיהנום מתחילת דצמבר, לפיה שיעור החיילים הדורשים הכרה כפוסט טראומטים זינק מ-6 אחוז בשנה ל-54 אחוז מכלל הפצועים.
מאז פרוץ המלחמה מתמודדים משרד הביטחון ומערכת בריאות הנפש של צה”ל עם זינוק חסר תקדים של חיילים הסובלים מתגובות קרב. לפי נתוני אגף השיקום במשרד הביטחון, עד דצמבר 2024 הוגשו 6,410 בקשות להכרה כנכים על רקע נפשי, מתוכן 89 אחוז (5,719) מגברים ו-11 אחוז (691) מנשים. טרם המלחמה עמד מספר המוכרים על 8,633 נפגעי פוסט-טראומה. יחד עם מספר מבקשי הכרה על רקע נפשי במלחמת חרבות ברזל המספר מאמיר ל-15,043 נפגעים.
נכון לדצמבר הוכרו רק 2,335 בקשות להכרה בפגיעה נפשית, שהן כ- 36 אחוז מהבקשות מאז פרוץ המלחמה
בעוד שבאוגוסט 2024 דווח משרד הביטחון על 3,844 בקשות להכרה בגין פוסט-טראומה או נפש מאז פרוץ המלחמה, בדצמבר 2024 הגיע מספר הבקשות ל-6,410 – גידול של כשני שלישים.
באגף השיקום אין נתונים על מבקשי הכרה בפוסט-טראומה במלחמה, אלא רק על מבקשי הכרה בגין תסמינים נפשיים בכלל. למעשה המונח "פוסט-טראומה" משמש כשם גורף לתגובות נפשיות שונות
לפי הדוח נכון לדצמבר 2024 הוכרו רק 2,335 בקשות להכרה בפגיעה נפשית, שהן כ- 36 אחוז מהבקשות מאז פרוץ המלחמה. ״נציין כי בנתונים שמסר באוגוסט 2024 הבדיל משרד הביטחון בין 46 בקשות שהוכרו עד אז הכרה מלאה (לאחר ועדה רפואית) ושיעורן היה כ-1 אחוז מהבקשות, לבין 777 בקשות שהוכרו הכרה עקרונית (אישור קצין תגמולים) ושיעורן היה כ-20 אחוז מהבקשות באותו זמן, אך בעדכון מחודש דצמבר לא בוצעה הפרדה כזו, ואין בידינו מידע על מספר מקבלי הכרה מלאה״, כתבו מחברי הדוח.
לדברי ראש יחידת ההכרה באגף השיקום, כפי שצוטטו בדוח, ״פוסט-טראומה היא רק אחת התגובות הנפשיות האפשריות למצב לחימה״. אולם בידי אגף השיקום אין נתונים על מבקשי הכרה בפוסט-טראומה במלחמה, אלא רק נתונים על מבקשי הכרה בגין תסמינים נפשיים באופן כללי.
״סמכותו של אגף השיקום מוגדרת רק כלפי מי שהגיש בקשה להכרה בנכות. יש לתת מענה לכלל המשרתים במקום ליצור תמריץ לכולם להיכנס לעולם הנכות״
באגף טוענים כי הסיבה היא שזיהוי האבחנה המדויקת של סוג ההפרעה מתגבש לאורך זמן ואין אפשרות בשלב זה לסווג את הסובלים מתסמינים נפשיים בעקבות המלחמה, וכן שבחלק מהמקרים פוסט-טראומה מתעוררת רק כעבור זמן.
תמריץ כניסה לעולם הנכות
הנתונים לא משקפים בהכרח את מספר כלל הסובלים מתסמינים נפשיים בעקבות המלחמה, אלא כוללים רק את מי שהגיש למשרד הביטחון בקשה להכרה בנכות. הנתונים כמובן גם לא כוללים רבים שסובלים אך מסיבות שונות לא הגישו בקשה, ואפילו לא כאלו שהגישו אך הוועדה הרפואית באגף קבעה כי הם אינם מגיעים לכדי נכות.
יהודה איש שלום, נציג ארגון נכי צה"ל, ציין בפני כותבי הדוח כי ״סמכותו של אגף השיקום מוגדרת רק כלפי מי שהגיש בקשה להכרה בנכות – מבלי להתייחס לאוכלוסייה גדולה של חיילי מילואים החווים קשיי הסתגלות בעקבות הלחימה, ושיש לתת מענה לצרכיהם במקום ליצור תמריץ לכולם להיכנס לעולם הנכות״.
רק עשרה אחוזים הסתייעו במסגרות טיפוליות חוץ ביתיות. השאלה האם זה משקף את הצורך הנמוך בשירות שהן מציעות, או בהיצע המקומות הקטן במוסדות, כאשר בפועל מספר הזקוקים גדול יותר
לפי הערכות אגף השיקום – כפי שפרסמנו בדצמבר, עד שנת 2030 יהיו כ- 100 אלף נכי צה"ל, מחצית מהם מתמודדי נפש. בדוח הנוכחי הערכות האגף ירדו ל-30 אחוז מכלל הפצועים, כלומר כ-30 אלף פגועי נפש ופוסט-טראומה כנכות עיקרית. יצויין כי האגף מעריך כי מדובר בעלות של כ-150 אלף שקל לפצוע בשנה.
618 מטופלים נתמכו במסגרות חוץ ביתיות
כפי שמשרד הביטחון דיווח כי מאז פרוץ המלחמה 618 מטופלים באגף השיקום קיבלו שירותים טיפוליים ממסגרות חוץ ביתיות, כלומר מסגרות אשפוזיות, בהם 13 רק באשפוז יום. מרביתם קיבלו טיפול באחת החוות השיקומיות. כעשרה אחוזים בלבד מכלל 6,410 מבקשי ההכרה בגין פגיעה נפשית מתחילת המלחמה. השאלה היא אם השיעור הנמוך משקף את הצורך במסגרות ובשירות שהן מציעות, או שמא קשור בהיצע המקומות הקטן, כאשר בפועל מספר הזקוקים גדול יותר.
לפניית הממ״מ למשרדי הביטחון והבריאות עבור מידע על מקרי אובדנות בקרב המבקשים הכרה בפוסט-טראומה או בנכות נפשית, שני המשרדים השיבו שאין בידיהם נתונים בנושא
בסדרת הכתבות על מצבם הנפשי של חיילי הסדיר בצה״ל שפרסמנו באוקטובר, נחשפה תופעה של ״סרבנות״ שקטה בשל מצוקה נפשית ושחיקה מצטברת, ולאחר שלא קיבלו מענה למצבם הנפשי. חלקם עשו זאת באמצעות גימלים. האמיצים הסבירו שאינם יכולים עוד. בתגובה הם ספגו איומים וניסיונות לסחטנות רגשית ולחץ רב. גם בחיל האוויר הדרג הפיקודי הוא שמחמיר את מצב החיילים בצורה חסרת אחריות. בנובמבר תחקיר המקום הכי חם בגיהנום חשף מדיניות הכחשה וביטול של מצוקות על רקע נפשי, שמובילים בכירי החיל. מאז אוקטובר האחרון שני קציני בחיל האוויר נמצאו ללא רוח חיים.
כפי שהתברר בסוף הדוח, לפניית הממ״מ למשרדי הביטחון והבריאות עבור מידע על מקרי אובדנות בקרב המבקשים הכרה בפוסט-טראומה או בנכות נפשית, שני המשרדים השיבו שאין בידיהם נתונים בנושא. בנוסף, ממשרד הביטחון נמסר שהוא החל בתהליך להסדרת קבלת מידע מול משרד הבריאות, אך ״לא צוין מתי הוא יושלם״.
מהדוח עולה כי בשנת 2023 נהרגו 17 חיילים שיש לגביהם תחקיר בחשד לאובדנות, ובשנת 2024 – 21 חיילים. ״לא ידוע לנו כמה מהמקרים בשנת 2023 אירעו לאחר פרוץ המלחמה, וכמה ממקרי האובדנות בכל אחת משנים אלה היו של מבקשי הכרה בפוסט-טראומה או בנכות נפשית״, הבהירו מחברי הדוח.
מאז פרצה המלחמה, ולנוכח זוועות ה-7 באוקטובר ואלו שהגיעו לאחר מכן, המקום הכי חם בגיהנום מסקר את מערכות בריאות הנפש, הצבאית והאזרחית, ואת מצב החירום האקוטי שאנו כעת בעיצומו עם ריבוי מקרי אובדנות. בסוף נובמבר 2023 התרענו שהמלחמה תביא גל הלומי קרב, ושללא שינוי הוא עלול להפוך לגל התאבדויות.
אמנם נעשו שינויים באגף השיקום ובצה״ל, אך הם מעט מדי ונעשים מאוחר מדי מכדי שיוכלו לתת מענה ראוי. המערכת מיובשת מתקציבים ותקנים, ישנו מחסור חמור במסגרות טיפול, וחוסר ניצול תקציבי, בין היתר, של כזה שיועד לאיתור מקדים ופנייה יזומה לפוסט טראומטיים. לדאבון הלב על מזבח הרשלנות הפושעת של מערכת הביטחון בטיפול ומניעה של תגובות קרב וקיבוען כפוסט טראומה, רבים הקריבו את נפשם.