יחסים אנושיים ורגישות מוסרית
מתחמם...

יחסים אנושיים ורגישות מוסרית

סופית: פרס לנדאו לא יוענק ללאור

22.12.14

עד אתמול בחצות עוד החליפו נשות המאבק טלפונים והודעות ביניהן בניסיון לגלות מתי מתכנס דירקטוריון מפעל הפיס, לדיון בהחלטת ועדת פרס לנדאו לשירה להעניק שוב את הפרס ליצחק לאור. היות שנותרו בוועדה רק שני חברים אחרי פרישתה של גילית חומסקי, אי אפשר היה לקבל את בחירתם כפי שהיא, והסוגיה הוחזרה לדירקטוריון.

אבל מפעל הפיס שמרו על עמימות בעניין מועד ההתכנסות. ב-22:30 טען באוזני עוזי דיין, מנכ"ל מפעל הפיס, כי אין לו מושג מתי הם מתכנסים. בלית ברירה התכווננו הנשים להגיע למקום ב-12:00 בצהריים, להתכנס למשמרת מחאה והקראת עדויות מול בית מפעל הפיס. בפעם הקודמת שהתכנס הדירקטוריון, הגיעו לשם הנשים החל מעשר בבוקר וקידמו את פני הדירקטורים שהגיעו לדיון רק בארבע אחרי הצהריים.

תכסיסי ההטעיה הללו, שנועדו ככל הנראה למנוע מבוכה ובלגן תקשורתי מול בית מפעל הפיס – עבדו חלקית. על התכנסות הדירקטוריון היום בשעה תשע בבוקר כולן שמעו מהבית, לפני שהספיקו להגיע למקום בכלל. זה לא מנע מהן להתארגן לתזוזה. ב-11:45 לערך כבר יצאה החלטה רשמית של דירקטוריון מפעל הפיס: "פרס לנדאו לשנת 2014 לא יינתן לסופר והמשורר יצחק לאור". משמעות הדבר היא שלא יחולק פרס לנדאו לשירה לאיש בסיבוב הזה. מפעל הפיס שומר לעצמו את הזכות לכנס בהמשך את ועדת הפרס ולהביא לדיון מועמד אחר לפרס.

סופה המוצלח של הדרמה רבת התהפוכות לא מנע מהנשים להתכנס בכל זאת מול בית מפעל הפיס ואף להזמין את כלי התקשורת לשיחה קלה. נמצאות שם כרגע אשכר אלדן-כהן, לימור נחמיאס, ענת צחור, ממובילות המאבק, וחברותיהן יהודית אוריה, שהעידה בפייסבוק שלה על מעשה אונס לכאורה של לאור, ואחרות כמו ננו שבתאי. "הגענו באנרגיות להפגנה", מבהירה בחיוך ניצחון אשכר אלדן-כהן, ממובילות המאבק נגד הענקת הפרס ללאור, "נראה לך שיבטלו לנו הפגנה כל כך מהר?"

21.12.14

גילית חומסקי פרשה הבוקר מוועדת פרס לנדאו, לאחר שזו החליטה להחזיר את הפרס ליצחק לאור. ניסיון להשיג את תגובות שני השופטים שעומדים מאחורי ההחלטה הזו, עמינדב דיקמן ויהושע סיימון, עלו עד כה בתוהו. אעדכן אם יסכימו להגיב. 


מחר יתכנס דירקטוריון הפיס לבחור שופט שלישי במקום חומסקי. ההחלטה צריכה להיות ברוב קולות, כך שבעצם נפלה כבר, אבל עדיין נדרשת בחירת שופט שלישי כדי שישמש חותמת גומי לשניים הראשונים. נראה שיש להם סיכוי טוב לשכנע אותו בצדקת דרכם, לאור העובדה שיהושע סיימון שינה מלכתחילה את בחירתו המקורית, מאפרת מישורי ללאור, בעקבות עמידתו הגאה והעיקשת של עמינדב דיקמן מאחורי לאור.


מעניין יהיה לראות את הצבעת הרוב הזו מתרחשת בפועל (אם כי סביר יותר להניח שמפעל הפיס יטיל שוב איפול על השעה, המקום ועצם קיומו של תהליך). הרי באותה מידה אפשר להציב בצוות השופטים עציץ גרניום. או את לאור עצמו.

גם אחרי ההצבעה המפתיעה, הסיפור הרי לא ייגמר. דירקטוריון מפעל הפיס יידרש להתמודד עם תפוח האדמה הרקוב הזה שיוחזר לפתחו. על פי התקנון הרי היתה להם סמכות לבטל את ההחלטה ולא להחזירה לאותה ועדה בדיוק, אבל במפעל הפיס, כמו במפעל הפיס, העדיפו כנראה להמר.

17.12.14

"נצחון האמאזונות על החונטות", כתבה אניטה חנה דקטור באחת התגובות לפוסט שפירסמה אשכר אלדן-כהן – ממובילות המאבק נגד הענקת פרס לנדאו לשירה ליצחק לאור – בעמוד הפייסבוק שלה, לאחר שנודע על ביטול זכייתו בפרס על ידי דירקטוריון מפעל הפיס.

אחרי מאבק רשת ציבורי רשמו הנשים שמעידות כי נפגעו על ידי לאור וחברותיהן הישג משמעותי. מפעל הפיס הפך את החלטת ועדת פרס לנדאו, ביטל את זכייתו של לאור ב-100 אלף השקלים, והחזיר את ההכרעה בנוגע לזוכה לעיון מחודש בוועדה.

אתמול אחר הצהריים התכנס דירקטוריון מפעל הפיס לדון בערעור על החלטת הוועדה, אחרי שלל העדויות לאלימותו המינית של לאור, לכאורה, שדאגו הנשים לערום על שולחנו. ערב קודם ניסו הנשים לברר את שעת כינוס הדירקטוריון ומיקומו, ללא הועיל. כבר ב-10:00 בבוקר הגיעה אלדן-כהן לבית מפעל הפיס כדי להיות שם בעת ישיבת הדירקטוריון והתבשרה כי הישיבה תתקיים בשעה 16:00 אחרי הצהריים. היתה שם גם נוכחות משטרתית מוגברת בשל החשש מהפגנה גדולה. בשעה 12:00 בצהריים הצטרפו גם ענת צחור, לימור נחמיאס ובהמשך גם עטרה צחור ואחרות. ב-14:30 נפגשו מובילות המאבק עם עוזי דיין לשיחה. את פני הדירקטורים הנכנסים לבית מפעל הפיס בשעה היעודה קיבלה משמרת נשים שהקריאו בזו אחר זו את העדויות הרבות שלוקטו נגד לאור. לטענתן, חלק מהדירקטורים חמקו פנימה מבלי לפגוש את עיני המפגינות, וחלקם נעצרו כדי להקשיב ולשוחח. בשעה 21:30 יצאה ההודעה הרשמית של דירקטוריון מפעל הפיס בעניין ביטול הזכייה.

שנים של מאבק עיקש של אלדן-כהן, אשר הגישה תלונת אונס נגד לאור שנדחתה מחמת התיישנות, וקומץ נשים המעידות על אלימות מינית מגוונת ורבת שנים מצדו פעלו באופן נמרץ בשבועות האחרונים לערוך תחקיר ממוקד ומעמיק, וללקט עדויות ישנות וחדשות; הן קיימו עשרות שיחות טלפון בישראל ולחו"ל, בניסיונות לאתר את הנפגעות, שלחו מיילים לעשרות אנשי תקשורת ולחברי כנסת ואנשי ציבור בנוגע לעניין, ודאגו לנוכחות מוגברת ברשת, דוגמת עמוד הפייסבוק "עדויות נשים שהותקפו מינית על ידי יצחק לאור", דף פעיל ומתעדכן שבאופן מפתיע לא הורד מהרשת באיומי תביעת לשון הרע. 

עוצמת מאבק הנשים המסרבות לסכור את פיותיהן ומקלדותיהן אל מול הפטרונות הגברית, לא לגמרי מחלחלת לשורות הגווארדיה הוותיקה. המשורר מאיר ויזלטיר, למשל, התייחס ללאור בעמוד הפייסבוק שלו כמי שהתנהגותו בלתי נעימה (בעיני המתבונן) או בלתי מצודדת, ולנשים המעידות נגדו כ"התארגנות יעילה של קבוצת אקטיביסטיות פמיניסטיות מהסוג הנגוע בהתחסדות. בין המתגודדות הקולניות בלהקת הציד גם יצורים מסוג מאוס במיוחד: משוררות בעיני עצמן שביקשו את קרבתו בעבר ונחלו כל מיני אכזבות במחיצתו. גם אז זה היה ללא הועיל – הרבה פטפטת, אפס תוצאות. לא נמצאו חומרים של ממש – לאור אפילו לא נחקר במשטרה. רק כיעור הופק בשפע, כמו הפעם. לא כל הגברים הם אנשים מצודדים ונעימים, וראו זה פלא – גם לא כל הסופרים והאמנים הם אנשים נעימים במגע קרוב עם בני המין השני, בעיקר הגברים החרמנים שבהם. רבים מהם אינם טיפוסים 'חיוביים' ומתחשבים, ולא מעטים מתגלים מקרוב כברנשים מעצבנים או אף דוחים. זה עניין סובייקטיבי – הנעים לאחת אינו נעים לאחרת. אם אין עבירה על החוק, אין מה לעשות. פרס ספרותי אינו ניתן על אצילות נפש ומידות תרומיות".

עד ביטול הפרס זכו מאמצי המאבק נגד הענקתו ללאור להד ציבורי ולסיקור תקשורתי פושר בלבד. רק הביטול המפתיע, שהגיע חרף מינויו של עו"ד יעקב ויינרוט לפרקליטו של לאור והחשש מתביעה משפטית נגד הביטול –  אילץ את כלי התקשורת, ובהם עיתון "הארץ", מעסיקו של לאור לאורך השנים השנויות במחלוקת – להתייחס בידיעה רשמית לפרשה. 

24.11.14

אמש בחצות נחשפתי באקראי לדיון סוער, רווי זעם וגילויים מפתיעים באשר לזכייתו של יצחק לאור בפרס מפעל הפיס על שם לנדאו לשירה. כאחד מ-12 הזוכים בתחומי האמנויות, המדעים והמחקר, גרף לאור – סופר, משורר, פובליציסט, איש רוח ומי שנצברו נגדו במהלך השנים עשרות עדויות עיקשות על הטרדות ותקיפות מיניות של תלמידות, קולגות וכותבות צעירות – את 100 אלף השקלים של הפרס. יש לציין שלאור לא נחקר, לא נשפט וכמובן לא הורשע מעולם. תלונה אחת שהוגשה למשטרה נגדו, נסגרה בשל התיישנות.   

בנימוקי השופטים יהושע סיימון, עמינדב דיקמן וגילית חומסקי הוצגו הדברים הבאים: "יצחק לאור הוא מן הבולטים במשוררים שהופיעו בזירת השירה העברית בשלושת העשורים האחרונים. בתקופה זאת הוא יצר גוף שירה המצטיין בעומקו, במורכבותו ובעוצמתו. השירה של לאור מתאפיינת בליריות ובקונקרטיות הדרות בכפיפה אחת. בשירתו, לאור מגיב למציאות הקיומית וההיסטורית, תוך שהוא עוסק במרקמי היחסים האנושיים הבסיסיים: אהבה ותשוקה, מוות, שכול, אבהות, מחלה, בגידת הגוף והתבלותו, זיכרונות ילדות וגעגועים להורים שאינם".

הזכייה בפרס הציתה תרעומת גדולה בעמודים הפמיניסטים בפייסבוק. ספיר סלוצקר-עמראן כתבה: "תודה רבה למפעל הפיס שבחרו את המשורר האנס יצחק לאור, שמדווחות עליו עשרות תלונות על אונס והטרדה מינית לפרס לנדאו והזרימו לו 100 אלף שקל לחשבון הבנק ואחלה דרך לציין השבוע את היום הבילנאומי נגד אלימות כלפי נשים. הרי מה זה עשרות תלונות בשלושת העשורים האחרונים לעומת הצטיינות בכתיבת שירה על אהבה ותשוקה".

חלק גדול מקיתונות הזעם נפלו בחיקה של גילית חומסקי, האשה היחידה בחבר השופטים שבחר את האיש. כשתויגה באחת מהרמות הגבה הוירטואליות בפייסבוק, הגיבה בקבוצת הפייסבוק "אני פמיניסטית דתייה וגם לי אין חוש הומור" במלים הבאות: "את מתפרצת לדלת פתוחה. כמובן שהייתי נגד הפרס. הייתי דעת מיעוט מול שני שופטים. ביקשתי שיצוין בנימוקים ובפרוטוקול שהפרס ניתן לו ברוב של שניים. אני רואה הרגע בפעם הראשונה שגם בקשתי זו לא כובדה, לפחות בהודעה לעיתונות. יום השיפוט היה יום קשה מאוד עבורי".

כשהוצע לה באחת התגובות להוציא הודעת הבהרה לעיתונות מטעמה, השיבה חומסקי בתיאור חוויה של דריסה מגדרית: "האמת היא כזו: יום השיפוט היה עבורי קשה ומטלטל. הייתי אשה יחידה מול שני גברים, שאחד מהם היה נחוש להעניק את הפרס ללאור, ולא הסכים לשמוע על אף אחד אחר. השני השתכנע, והמעמד היה קשה לי כאשה, אבל הרבה יותר כמשוררת. למדתי באותו יום כמה דברים די עצובים. חשבתי שאחרי שתצא ההודעה אבוא לכאן, או, סביר יותר, לקבוצה המקבילה והסגורה, ואחלוק אתכן את החוויה. הערב, כשההודעה פורסמה, לא הייתי זמינה, כשהגעתי למחשב הסתבר שבינתיים אני מוקעת בפורומים פמיניסטיים כתומכת אונס בשיא האירועים, פעילה אחת אמרה לי אישית, ברצינות תהומית, שכנראה לא התנגדתי מספיק. לאמור, אילו רק לא היתה קופאת במקום… לאור זאת, אין לי דחף להוציא שום הודעה לשום מקום. היינו שלושה שופטים. הייתי דעת מיעוט ולאור זכה ברוב של שני קולות. מכאן ואילך הזירה היא ציבורית".

"אני היא 'הפעילה' ובוודאי שלא התנגדת מספיק גילית", משיבה לה נעמית מור-חיים. "ברגע שנודע לך שאת דנה באנס היית צריכה לקום וללכת, להתקשר לכמה עיתונאים שאת מכירה ולפוצץ את זה. אחרת מה זה משנה אם יכתבו בדעת שניים או 17, הכשרת את זה בעצם ישיבתך שם".


מור-חיים הפנתה שאלה אישית במייל לשופט הוועדה יהושע סיימון, עמיתה לדירקטוריון כתב העת 'מעין' שלו ושל רועי צ'יקי ארד: "פורשת ברגע זה מדירקטוריון מעין או מה שזה לא היה, יהושע. אני בהלם מתמיכת האנס שנטלת בה חלק. בהלם. אין לי מה להוסיף".

בתגובה, משיב סיימון: "פרסמו את פרס לנדאו? אני הייתי בעד אפרת מישורי בכלל!".

בנוסח הראשוני של נימוקי הזכייה, כפי שניסח אותם סיימון במייל בקשת האישור מעמיתיו, הופיע גם משפט שהוסר בהמשך מן הנוסח הרשמי שפורסם:"את כוחה שואבת שירתו של לאור מרגישות מוסרית", לולא התנגדותה המתועדת של חומסקי, המשפט הזה עוד היה עשוי להופיע בנימוקי הפרס הרשמיים ולזרות עוד מלח על פצעי המתלוננות נגדו.

"איך זה הולך?", מתעניינת שרון מייבסקי בשרשור העימות עם חומסקי, ומעלה תהייה שלא מצאתי לה סימוכין נוספים: "חברי/ות הוועדה מציעים את השמות בעצמם? וגם, סיימון טוען במקום אחר שלא תמך בלאור. ידוע לך משהו על זה?".

"שרון – לא",  משיבה חומסקי, "חברי הוועדה דנים בשמות שכל אחד יכול היה להציע. וסיימון משקר. חד משמעית. ועצוב לי מאוד לשמוע שזה כך. לא רק שהוא הכריע את הכף לטובת לאור, הוא גם זה שכתב את נימוקי הוועדה"

יש לסייג כאן את הטענה בדבר השקר של סיימון, שמבוססת ככל הנראה על אי דיוק של מייבסקי. סיימון אכן הציע את אפרת מישורי כמועמדת המועדפת עליו, אך שינה את דעתו במהלך הדיון ועבר לתמוך במועמד המועדף על דיקמן, יצחק לאור. לא נתקלתי בהכחשה מפורשת שלו שתמך בלאור.

"על לאור המליצו ארבעה אנשים שונים, לא זוכרת מיהם", טוענת חומסקי. "הפרוטוקולים במפעל הפיס, לדעתי הם ציבוריים. ואני זו שהתנגדה להענקת הפרס (מכל מיני סיבות). לא יותר הגיוני להפנות את הביקורת לאלו שהצביעו בעדו?"

אשכר אלדן-כהן, שבעבר הגישה תלונה על אונס נגד לאור, כשהתיק נסגר מחמת התיישנות, כתבה: "בוודאי שיש מקום לביקורת נוקבת כלפי אלו שהצביעו בעד מתן הפרס לאנס אבל גם אשמח אם תביני שיש לחלקנו יותר ציפיות ממך גם בגלל היותך אשה. המציאות היא כזו שכרגע ציבורית את מפורסמת בהודעת מפעל הפיס כמי שגם חתומה על הפרס לאנס. באופן אישי, כמי שמקבלת את זה כפגיעה מאד אישית, שוכבת במיטה עם מגרנה והתפרצות של פוסט-טראומה מרגע היוודע לי על הפרס הזה, אני פונה אלייך ומבקשת שתעמדי לצדי ולצדנו ציבורית ותחשפי בתקשורת את ההתנגדות שלך ואת מה שהיה בוועדה. בינתיים מסתמן שיהושע סימון כנראה שיקר. אנחנו מתכוונות לא לשתוק. נשמח שתעמדי לצדנו".

"אשכר – ההתנגדות שלי היא לא סוד", מבהירה חומסקי. "ביקשתי במפורש שתופיע בפרוטוקול. אם את מעוניינת במייל הבקשה אעביר לך אותו. גם מה שהיה בוועדה הוא לא סוד – היינו שלושה שופטים, ושניים התעקשו על לאור".

"ישבתי בוועדת פרס לנדאו", משחזרת חומסקי לשאלת "המקום" את הערב שבו הוחלט על לאור כזוכה בפרס, "אחת מתוך שלושה שופטים. הצבעתי למשוררת שאת פועלה הספרותי אני מעריכה. סברתי שתרומתה לעולם השירה גדולה יותר, וכן שהבחירה בלאור בעייתית. השופטים האחרים טענו כי יש להפריד בין הפרסונה ליצירה, וצידדו בלאור (שמעולם לא הורשע במשפט). בסופו של דבר הייתי דעת מיעוט, אחת נגד שניים (עובדה שכמובן מופיעה בפרוטוקול הוועדה). מכיוון שהבחירה נעשתה לא על דעתי ובניגוד לצו מצפוני, הבהרתי שאני לא עומדת מאחוריה. ביקשתי שיופיע בהודעת השופטים כי לאור זכה ברוב של שניים ובניגוד לדעתי. אתמול ראיתי שבקשתי זו לא כובדה.

יצאתי מהוועדה מאוד נסערת. בעיקר כי הגעתי מתוך מחשבה שאני עומדת לנהל דיון בנושא שירה. בסופו של דבר מצאתי את עצמי אשה מול שני גברים, בדיון שכולו סביב נושא אחר, בסיטואציה שלא התכוננתי אליה ולא היתה לי שום אפשרות, בהרכב כזה, להתמודד אתה. זה היה שיעור התבגרות כואב, ביותר מבחינה אחת".

לימור נחמיאס כותבת בפוסט על קיר דף הפייסבוק שלה: "מאוחר יותר הסתבר שיהושע סיימון שיקר ושהוא כן תמך בלאור ואף היה זה שניסח את נימוקי השופטים. הבשורה הטובה: יש גברים שהפנימו שעליהם להתבייש בתמיכתם במטרידנים ושאפילו משקרים מרוב בושה. הבשורה הרעה: קורבנות ממין נקבה עדיין לא נספרים גם בזירה התרבותית. אנחנו עדיין חפצים שאפשר להטריד ולאנוס ולרצוח כשמתחשק. שונאי הנשים עדיין מתקבלים באהדה, רובצים בעמדות מפתח, שומרים לעצמם על התחת ומחלקים לעצמם כיבודים וקישוטים באין מפריע. עדיין".

מוסיפה נעמית מור-חיים בפוסט משלה בפייסבוק, בין שאר הדברים: "אז עכשיו הוא גם עומד לקבל פרס של 100,000 ש"ח כסף ציבורי. מה זה אומר? שהנפגעות תשלמנה לו מכיסן".

ומסכמת אלדן-כהן בפוסט על הקיר שלה: "אנחנו דורשות לבטל את ההחלטה המחפירה לתת פרס לאנס הסדרתי התוקף והמטרידן יצחק לאור.מתן פרס זה לאנס הוא בבחינת עידוד לתקיפת נשים וביזויין".

עמינדב דיקמן כתב לי הערב: "גב' צח הנכבדה, קיבלתי את שאלותיך. כיון שהייתי חלק מוועדה שמונתה בידי מועצת מפעל הפיס לאמנויות, הם אלה שבידם להשיב לשאלותיך, ואליהם אני מפנה אותך. בברכה, עמינדב דיקמן".

ממפעל הפיס נמסר בבוקר ה-25/11: "פרס לנדאו לאמנויות בתחום השירה מוענק למשורר יצחק לאור על פי החלטת ועדת שיפוט מקצועית, אשר כללה את ד"ר עמינדב דיקמן- מתרגם וחוקר ספרות ומרצה בכיר בחוג לאוניברסיטה העברית בירושלים, גב' גילית חומסקי- משוררת, סופרת ועיתונאית ומר יהושע סיימון- משורר, במאי, אוצר ומנהל ראשי של מערך המוזיאונים העירוני בת ים.

ועדת השיפוט בחרה להעניק את הפרס למר לאור מנימוקים עניינים, העוסקים בתרומתו לתחום השירה. מנימוקי ועדת השיפוט: "לאור הינו מן הבולטים במשוררים שהופיעו בזירת השירה העברית בשלושת העשורים האחרונים. בתקופה זאת הוא יצר גוף שירה המצטיין בעומקו, במורכבותו ובעוצמתו. שירתו מתאפיינת בליריות ובקונקרטיות הדרות בכפיפה אחת".

דירקטוריון קרן לנדאו דן בהחלטת ועדת השיפוט כאמור, ואף שקל את סוגיית הטענות שנשמעו כנגד מר לאור בעבר. הדירקטוריון מצא כי, הואיל ולמיטב ידיעתו, לא אומתו טענות אלה (אשר הוכחשו ע"י מר לאור) על ידי רשויות החוק, ואף לא ננקטו בגינן כל הליכים פליליים שהם, הרי שאין הוא יכול לשים עצמו במקומן של רשויות אלה ולהכריע בטענות, וממילא אין בידיו הצדקה להתערב בהחלטתה המקצועית של וועדת השיפוט".

עד עכשיו, למרות פניותי, לא התקבלו תגובתו של יהושע סיימון.

תגובות

Send this to a friend